אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 336/03

גזר דין בתיק פ 336/03

תאריך פרסום : 17/10/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
336-03
13/04/2005
בפני השופט:
1. א. רזי - [אב"ד]
2. ב. בר-זיו
3. י. אלרון


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
הנתבע:
1. אלהאם בת מוחמד ערום שויקי ת"ז 86025715 (במעצר) (ת.פ. 335/03)
2. ראוף בן זגלול שויקי ת"ז 080103906
3. (במעצר) (ת.פ. 336/03)

עו"ד בלום
עו"ד גב' אסיל מצארווה
גזר דין

1.         לקראת תום שלב הבאת הראיות בתיק זה, הושג הסדר טיעון לפיו תוקן  כתב האישום נגד הנאשמים, בכך שעבירת הרצח שיוחסה להם במקור הומרה בעבירת הריגה. כן הוסכם בין ב"כ הצדדים ועל דעת הנאשמים שכתב האישום המתוקן יכלול גם עבירה של חטיפה לשם ביצוע פשע.

            בהתאם להסדר הטיעון, הרשענו את הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירה של הריגה (סעיף 298 לחוק  העונשין התשל"ז 1977) ובעבירה של חטיפה לשם ביצוע פשע (סעיף 369 לחוק העונשין).

            הסדר הטיעון גם כלל את המסגרת העונשית, לפיה בגין עבירת ההריגה יוטל על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר בפועל למשך 20 שנה מיום מעצרם.  באשר לעבירת החטיפה הוסכם על טיעון חופשי. בעיקרו של דבר, נתבקשנו להחליט אם עונש המאסר בגין עבירה זו ירוצה במצטבר לעונש המאסר שיוטל על הנאשמים בגין הרשעתם בעבירת ההריגה,  או בחופף לו.

2.         הנאשמת מס' 1 (להלן: "הנאשמת") היתה אמה של אחלאם שוויקי (להלן: "המנוחה") ילידת 31.12.84. הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם"),  הוא גיסה לשעבר של הנאשמת ודודה של המנוחה.

            הארוע הטראגי התרחש ביום 7.6.02. במועד זה נפגשו הנאשמים, שהינם תושבי ירושלים, בגן ציבורי בעיר והחליטו לפגוע במנוחה על רקע ניהול אורח חיים שלא נשא חן בעיניהם. המנוחה נהגה להעדר מבית אמה לתקופות שונות, שבהן הסתובבה בצפון הארץ והסתבכה בבעיות שונות.

            בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, החליטו הנאשמים לשכנע את המנוחה בטענת שוא  ובתרמית לנסוע איתם לחיפה ברכבו של הנאשם ושם לפגוע בה. הנאשמים והמנוחה נסעו לחיפה, לאחר שהמנוחה הסכימה להצטרף אליהם. בהגיעם לחוף הים בחיפה, באזור שקמונה, הנאשם עצר את רכבו. הנאשמים שתו ויסקי והמנוחה נטלה מספר כדורי קלונקס. בעודם נמצאים באותו מקום, הנאשמים גרמו למותה של המנוחה על ידי חניקה בחגורה. לאחר מכן הוציאו הנאשמים את גופת המנוחה מהרכב והניחוה בתוך הים. מותה של המנוחה  נגרם מתשניק מכני (חנק), בעקבות הידוק לולאה סביב צווארה.

3.         בטרם ההרשעה הובא לידיעתנו ע"י באת כח המאשימה, כי שיקולי המדינה לעשיית הסדר  הטיעון היו "שיקולים ראייתיים", לאחר שחומר הראיות הכולל, בין היתר, ראיות שהוצאה לגביהן תעודת חסיון, נבדק פעם נוספת.

            בטיעונה בפנינו לענין העונש, עמדה באת כח המאשימה על חומרת מעשיהם של הנאשמים, תוך שהודגש כי מדובר באמה של המנוחה ובדודה שגרמו למותה.

            תשומת הלב הופנתה לראיות שנפרסו בפנינו במהלך המשפט על חייה האומללים של המנוחה, ילדה מוזנחת שעברה התעללות נפשית, מינית ופיזית. הנאשמים, כך נטען, גרמו למנוחה סבל לפני מותה, במותה ואף לאחר מכן בהיותה אלמונית במשך חודשים רבים עד אשר גופתה נפלטה מהים וזוהתה. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, נטען כי להריגת המנוחה קדמה חטיפתה המתוכננת במירמה למקום רחוק שבו יוכלו לבצע את זממם, ובהיותה נתונה להשפעת כדורים שסיממו והרדימו אותה, דבר שהקל על הנאשמים להרוג את המנוחה בחניקה באמצעות חגורה ולהשליך את גופתה לים.

            בנוסף לעונש המאסר המוסכם בגין הרשעת הנאשמים בעבירת ההריגה, נתבקשנו להטיל עליהם עונש מאסר למשך 4 שנים בגין עבירת החטיפה.

            באשר לנאשמת נטען, כי קיימות בעניינה נסיבות לקולא שבגינן, משאירה המאשימה לשיקול דעתנו "את מידת הענישה המצטברת לעונש של 20 שנה". באת כח המאשימה הצביעה על התנהגות הנאשמת, שלאחר ביצוע העבירה, היא הודיעה למשטרה על העלמות המנוחה ו"נדנדה" לשוטרים לאתר את הרוצחים, מתוך רצון להביא את המנוחה לקבורה ואולי אף בשל נקיפות מצפון או חרטה. באת כח המאשימה סבורה, שהנאשמת ראויה להתחשבות לאור העובדה שכאם היא תישא בכאב את דבר הריגת בתה.

            לגבי הנאשם, כך נטען, שככל שקיימות לזכותו נסיבות לקולא הן נלקחו בחשבון במסגרת הסדר הטיעון ואין מקום להקל עמו מעבר לכך. עוד נטען, כי הנאשם אינו ראוי להתחשבות לאור התנהגותו במהלך המשפט, בעיקר לנוכח נסיונו להתנער מהמעשה על ידי הבאת עדים, בני משפחה, שהפלילו את אחד מילדיה של הנאשמת כמבצע העבירה.

4.         סניגורה של הנאשמת, ביקשנו להסתפק בהטלת העונש המוסכם למשך 20 שנה. בטיעוניו בפנינו, עמד הסניגור על חייה האומללים של הנאשמת, שהיתה קורבן להתעללות מינית מצד אביה, עד שאחותה הבכירה שמה קץ לחייו. הנאשמת, כך נטען, לא הצליחה להתאושש מהחוויות הקשות שעברה בילדותה, הדרדרה לפשע והיתה מכורה לסמים.

            בהתייחס לעבירות שבהן הורשעה נטען, כי הנאשמת נחרדה לראות שהמנוחה "הולכת לעבור בדיוק את אותו מסלול יסורים שהיא עברה" והחליטה מתוך מחשבה מעוותת,  לשים קץ לסבלה של המנוחה. הנאשמת, כך נטען, חשה חרטה עמוקה, נמצאת עדיין בסערת רגשות, היא הרוסה נפשית ותשאר במצב זה למשך שנים רבות. עוד נטען, כי הנאשמת פנתה למשטרה לא רק כדי להביא לקבורת בתה, אלא שבעצם היא "ביקשה להתפס" כמי שביצעה את המעשה. לעומת זאת, כך סבור הסניגור, עד היום הנאשם נשאר "די אדיש".

            הנאשמת אשר ביקשה שנרחם עליה, הביעה צער על מה שקרה. לדבריה, היא תצטער על כך כל החיים.

5.         סניגוריתו של הנאשם טענה, שכתב האישום המתוקן מייחס לשני הנאשמים כאחד  את אותן עובדות שהביאו למותה של המנוחה, כך שאין, לדעתה, מקום לאבחנה בעונש שייגזר עליהם. הסניגורית דחתה את הנסיון לייחס לנאשם התעללות מינית במנוחה. לטענתה, במהלך המשפט הוכח כי הנאשם עזר לבני המשפחה ולמנוחה ותמך בהם. באשר למעורבותו של הנאשם בגרימת מותה של המנוחה נטען, כי הוא הוזעק לעזרתה של הנאשמת ושאף הוא, מתוך מחשבה מעוותת, "ריחם על הנאשמת ועל המנוחה" ולכן "עשה את אשר עשה".

            בעתירתה להטיל על הנאשם בגין עבירת החטיפה עונש מאסר בחופף לעונש המוסכם בגין הרשעתו בעבירת ההריגה, נטען שמדובר במעשה אחד והופנתה תשומת הלב להוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, לפיו בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שנתגלו מן העובדות שהונחו לפניו "אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה".

            כן הופננו לסעיף 45 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, לפיו "מי שנידון במשפט אחד לעונשי מאסר בשל עבירות שונות, ולא הורה בית המשפט שישאם כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר".

6.         אין צורך להכביר מילים על חומרתה המופלגת של עבירה הכרוכה בקטילת חיי אדם. קדושת החיים, היא העומדת בבסיס קביעת עונש של 20 שנות מאסר לצידה של עבירת ההריגה (ע"פ 4419/95 שחר חדד נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 752).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ