אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 3249/04

גזר דין בתיק פ 3249/04

תאריך פרסום : 04/10/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
3249-04
08/02/2007
בפני השופט:
ד. מגד- סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - מחלקה לחקירות שוטרים
עו"ד מתמחה כאמל אלזיאדנה
הנתבע:
אסייג יצחק - בעצמו
עו"ד מיכה דוד
גזר דין

1.         הנאשם, יליד 1967, הורשע על פי הודאתו, בלקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"),  הפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק. כן הורשע בסיוע להסעת תושב זר, השוהה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 וסעיף 32 לחוק.

            מכתב האישום עולה, כי בסביבות חודש ספטמבר 2003 בעת שהנאשם שירת כמתנדב במשמר האזרחי במסגרת משמר הגבול, בין היתר, בקו התפר,  עיכב לבדיקה קבלן מבאר-שבע, אשר העסיק פועלים תושבי שטחים, שהכניס לישראל שלא כחוק. במהלך שיחה שהתפתחה ביניהם, התעניין הנאשם אצל הקבלן לגבי מחירו של מכשיר רדיו דיסק  בשטחי הרשות הפלסטינאית.  באותו יום מסר הקבלן לנאשם מכשיר רדיו דיסק, באומרו כי זו מתנה.  ההיכרות ביניהם נמשכה מספר חודשים, שבמהלכם נהג הנאשם לעדכן את הקבלן במידע, לפיו הגזרה פנויה מסיורי מג"ב, ובכך איפשר לו להכניס לשטחי מדינת ישראל פועלים פלסטינאים ללא אישורי כניסה.  הנאשם לא בדק את הפועלים ולא דיווח למפקדיו על כניסתם. במועד מסויים טרח הנאשם להתקשר לקבלן והזהירו מפני פשיטה של כוחות מג"ב ללכידת פועלים. בתמורה קיבל ממנו מכשיר רדיו דיסק נוסף ובהזדמנויות שונות קיבל גם שתיה קרה, מיץ תפוזים ופירות.

2.         לבקשת הסניגור ובהסכמת המאשימה שירות המבחן ערך תסקיר. נכתב בו, כי הנאשם, רווק ללא ילדים, המתגורר עם אביו החולה ומטפל בו, סיים 12 שנות לימוד, שירת בצה"ל במסגרת פרוייקט "נערי רפול", וכיום משרת גם במילואים. הנאשם לא הצליח להתמיד לעבוד במקום עבודה מסוים ולא יכל להמציא לשירות המבחן המלצות ממעסיקיו.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו ולקח לגביהן אחריות. בה בעת, ולמרות חומרתן, בלט בהתנהגותו העדר תגובה רגשית או ערכית הולמת. כן  הביע חרטה מילולית, אך זו היתה נעוצה במחירים שהוא משלם בגין חשיפת העבירות ולא התבססה על גינויין או שלילתן. כמו כן, התקשה לשתף את שירות המבחן בתכנים אישיים ורגשיים.

            שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם המתפקד בגבול התחתון של הנורמה, שאינו חש מחויבות מלאה לכיבוד החוק.  בשל הקושי בשיתוף הפעולה עימו, לא הצליח שירות המבחן להעריך האם העבירות הינן חלק מהתנהגות נמשכת, או כתוצאה מאירוע חד- פעמי. הנאשם שלל כל קושי או בעיה ספציפית, הדורשת התייחסות טיפולית. שירות המבחן סבר, איפוא, בנסיבות אלה, כי הנאשם אינו בשל להשתלב בתהליך טיפולי ולא בא לגביו בהמלצה מתאימה. כן לא מצא לנכון להמליץ לענין העונש.

נוכח קביעת שירות המבחן,  כי הנאשם מתפקד בגבול התחתון של הנורמה, ביקש בא כוחו, בהסכמת המאשימה, לשלוח את מרשו לוועדת אבחון, הפועלת על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) התשכ"ט-1969. הנאשם לא היה מסוגל להסביר לוועדת האבחון מדוע עבר את העבירות המיוחסות לו ולא הבין מה גרם לו לבצען. מחוות-דעתה עולה, כי אישיות הנאשם אינה בשלה ואינה מפותחת, כמצופה לגילו, ועולמו הפנימי דל, מצומצם וקונקרטי. בד בבד, מצאה כי אינו מפגר בשכלו, שכן התמצאותו תקינה בכל המובנים, הוא מבחין בין מותר לאסור ובין טוב לרע, מסוגל להבין את משמעות ותוצאות מעשיו ולכן הוא בר-עונשין.

3.         בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם. במיוחד הדגישה את עבירת השוחד, שהיא מהחמורות ביותר במשפט הציבורי, שכן היא מערערת את אמון הציבור בשלטון. עוד הצביעה על הרקע הבטחוני לעבירות שנעברו, דהיינו הכנסת פועלים תושבי שטחים, בתקופה שבה המדינה אך החלה להתאושש מגלי פיגועים שהתרחשו בשנה הקודמת, שחייבה זהירות והקפדה, במיוחד מצד כוחות הביטחון. ב"כ המאשימה ציינה את מגמת הפסיקה, שרווחה בשנים האחרונות, המחמירה בעבירות על חוק הכניסה לישראל לרבות עם אנשים נורמטיבים. עוד טענה, כי הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו ואינו מגנה או שולל את ההיבט הפלילי העולה מהם.  לדעתה, העובדה שהנאשם מפחית מחומרת העבירות, מחייבת להשית עליו עונש ממשי, גם למען הרתעת הרבים. בהעדר המלצה טיפולית, ביקשה לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה משמעותית וכן מאסר מותנה.

            הסניגור טען שלא היה מקום להאשים את הנאשם בעבירת לקיחת שוחד ובה בעת בעבירה של הפרת אמונים.  עוד תמה על כך, שהמאשימה העדיפה לחתום הסכם עד מדינה עם הקבלן,  ולא להעמידו לדין.  לדבריו, אמון הציבור נפגע בשל הימנעותה מהגשת כתב אישום גם נגד עדי התביעה 5 ו-6, שסיירו עם הנאשם בקו התפר. הסניגור ציין, כי לנאשם אין הרשעות קודמות, הודאתו חסכה זמן שיפוטי, ולמרות שמאז נעברו העבירות חלף זמן רב, לא הסתבך בפלילים. כמו כן הטעים, כי מדובר באדם המתפקד בגבול התחתון של הנורמה. לכן עתר לבית המשפט להסתפק בעונש קל, שיתבטא בהשתת מאסר קצר, שירוצה בדרך של עבודות שירות.

4.         מעשי הנאשם פגעו באמון הציבור ברשויות המדינה, בכלל ובמשטרה ובמשמר האזרחי, בפרט. על חומרתן של עבירות השוחד לסוגיהן, עמד בית המשפט העליון לא אחת. כך למשל, בבג"צ 7074/93 מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מח(2) 748, עמ' 776-777 קבע המשנה לנשיא (כתוארו אז) השופט א. ברק, כי:

" אכן, נטילת שוחד, הפרת אמונים ועבירות אחרות הקבועות בדיני העונשין, אשר יסוד של שחיתות (במובן הרחב) טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה ולסדרי הממשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".

בפסקי דין רבים נקבע, כי העונש הראוי בגין עבירות השוחד הוא מאסר בפועל. בע"פ 10735/04 יצחק גולדמן נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1), 2387, עמ' 2403 (מפי השופטת מ. נאור) נאמר, כי:

" בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לשלוח מקבלי שוחד למאסר בפועל. כפי שציין השופט גולדברג ב-ע"פ 419/92 מ"י נ' כהן, פ"ד מז(3) 821, 835:

'על-פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים, העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן 'הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש, ואם כמתווך'".

5.         העבירות חמורות בהתחשב גם בנסיבותיהן. בתוקף תפקידו במשמר האזרחי, היה הנאשם אמור להיות מודע לסיכון הכרוך בכניסת תושבי שטחים לתחומי מדינת ישראל, מבלי שגורם בטחוני יפקח עליהם.  גורמים עויינים עשו שימוש לרעה בכך שלעיתים נכנסו לישראל בנתיבים שבהם עשו את דרכם  תושבי השטחים. רוצה לומר, שתושבי השטחים, שנכנסו לישראל במטרה תמימה, סללו את דרכם של הגורמים העויינים.  מאז שנת 2000 החל בישראל מסע של פיגועים רצחניים, שגרם לקיפוח חיים של רבים ולפציעתם של אלפים.  על רקע מצב בטחוני חמור זה קבע בית המשפט העליון בר.ע.פ. 5198/01 טלעת ח'טיב נ. מדינת ישראל פד"י נו (1) 769, כי על נאשמים העוברים עבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להשית עונשי מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות, , אם לא עומדות להם נסיבות יוצאות מגדר הרגיל.

6.         בטרם אתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ראוי לציין, כי נכון היה שהמאשימה תימנע מלכלול בכתב האישום את עבירת הפרת האמונים. טענת הסניגור בסוגייה זו מתבססת על ע.פ. 511/73 יעקב יחזקאל נ' מדינת ישראל פ"ד כט (1) 32, בו קבע בית המשפט העליון, כי עבירה זו נבלעת ונכללת בתוך עבירת השוחד.

המעשה שעשה הנאשם, בכך שקיבל טובין שונים מהקבלן, אחד הוא. אם המעשה מגיע לכדי לקיחת שוחד, ועל כך אין חולק, שוב אין צורך להזקק להוראת סעיף 284 לחוק העונשין. ואולם, הנאשם, באמצעות בא כוחו, הודה גם בעבירת הפרת אמונים ולא העלה טענה מקדמית לפיה יש למחוק אותה מנוסח כתב האישום. מכל מקום, לא מצאתי לנכון להוסיף ולהחמיר עם הנאשם בגין הודאתו זו.

אוסיף ואציין, שלאחר ניתן פסק הדין בעניין ח'טיב, בית המשפט העליון חיווה דעתו, כי גם בעבירות על חוק הכניסה לישראל לאמור: " לעולם יהיה בית המשפט מצווה לבחון את נסיבותיו של הנאשם המסוים העומד בפניו, ולשאול את עצמו אם המאסר הוא תרופתו היחידה". ראה דברי כב' השופט א. א. לוי בר.ע.פ. 5833/05  אבו זיידה נ. מדינת ישראל תק-על 2005 (2), 4385     .

7.         ענישתו של כל נאשם, באשר הוא, נבחנת לפי כל מקרה ומקרה ולפי נסיבותיו, שכן הענישה היא אינדיבידואלית.

הנאשם מתאפיין בנסיבות אישיות מיוחדות. בתסקיר שירות המבחן ובחוות-הדעת שנערכה ע"י וועדת האבחון נכתב, כי מבחינה קוגניטיבית הוא מתפקד בתחום הנמוך של הנורמה וניחן באישיות שאינה בשלה ומפותחת כמצופה לגילו. הנאשם התקשה לקיים אורח חיים עצמאי ואף לא הצליח ליצור קשרים בוגרים במישור הבין זוגי. עולמו מצטמצם למסגרות עבודה ובית וטיפול באביו. בהתנהגותו בלטה דלות רגשית ותפיסת המציאות שלו מתאימה לאדם צעיר מגילו הכרונולוגי. יתכן כי נתוניו האישיים הם אשר גרמו לקושי בשיתוף הפעולה ולהעדר המלצה מטעם שירות המבחן. אני מתקשה לקבל את הערכת שירות המבחן, לפיה עסקינן באדם שאינו חש מחוייבות מלאה לכיבוד החוק. הערכה זו אינה עולה בקנה אחד עם גילו של הנאשם והעובדה שלא נרשמו לחובתו עד עתה הרשעות קודמות. נתונים אישיים בעייתיים אלה עמדו לנגד עיני בעת גזירת הדין ושקלתי אותם לקולא. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ