אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 3039/07

גזר דין בתיק פ 3039/07

תאריך פרסום : 25/12/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
3039-07
18/03/2008
בפני השופט:
צבי סגל - סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ג'יני גינסבורג מפרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
סאמי אבו-נאב ת.ז. 040989360
עו"ד עלאדין עדנאן מהסנגוריה הציבורית
גזר דין

1.        הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות), לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), והחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק.

2.        הכרעת הדין מדברת בעד עצמה, ואין, אפוא, לשוב ולהיזקק למלוא היריעה שנדונה במסגרתה גם עתה. משכך, אך אחדד את הממצאים העובדתיים שנקבעו. הנאשם דקר באמצעות סכין הן את אחמד (בידו הימנית) והן את חליל, שביקש להפריד בין הנצים (במותנו ובידו השמאלית), ובכך הסב להם פציעה חודרת, זאת - ללא הצדקה בדין. במעשיו התכוון הנאשם להטיל נכות או מום במתלוננים, או לגרום להם לחבלה חמורה. הנאשם החזיק בסכין שלא למטרה כשרה ותקף את המתלוננים על רקע סכסוך משפחות בעניין השכרת נכס. כתוצאה מהדקירות נגרמו לחליל פצע דקירה במותנו בעומק של 18 ס"מ וכן חבלה במפרק יד שמאל, ולאחמד נגרם חתך חד ביד ימין שבגינו נזקק לניתוח (לעיון בתעודות הרפואיות שהוגשו כראיה במשפט, ראו: ת/2, ת/3; בנוסף ראו: עמ' 7-15 להכרעת הדין).

3.        במסגרת הראיות לעונש הגישה המאשימה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (ת/1/א), לפיו הורשע ונגזר דינו נוכח עבירות רכוש שביצע בשלושה תיקים אחרים.

4.        בסיכומיה לעונש הטעימה באת-כוח המאשימה את חומרת המעשים שביצע הנאשם ותוצאותיהם. בתוך כך הודגשה מלחמת החומרה ששומה על בית המשפט לקיים כנגד תרבות תת הסכין הפושה בחברה. בנסיבות אלו נדרשת הרתעה אפקטיבית כלפי הנאשם עצמו ורבים אחרים, כל שכן בהתחשב בקונטקסט הרלבנטי - סכסוך משפחות. אפילו חליל, שאך ביקש להרגיע את הרוחות ולהפריד בין הנצים, נדקר על-ידי הנאשם, ומכאן שעסקינן במעשים חמורים ואלימים שיש להשית ענישה משמעותית בעטיים. ואם בכך לא סגי, הרי שהנאשם כבר בעל עבר פלילי, עובדה שפועלת לחובתו בשלב הנוכחי. לסולחה שהתגבשה בין המשפחות עתרה לייחס משקל מועט. בסופו של יום, עתרה להשית על הנאשם מאסר ממושך בפועל, מאסר על-תנאי וקנס, תוך שהגישה פסיקה לביסוס טענותיה.

5.        בסיכומיו לעונש איבחן הסנגור המלומד את פסקי הדין שהגישה המאשימה, וגרס כי הללו כלל אינם רלבנטיים במקרה דנן, ומכאן שיש להתעלם מהם. עוד הדגיש את כוחה של הסולחה שגובשה בין המשפחות, העומדת בעינה מזה שנה תמימה. לטענותיה של באת-כוח המאשימה בדבר נזקי הגוף שנגרמו למתלוננים התנגד, שכן לדידו הוכחתן מצריכה הגשת ראיות מדעיות או תעודות רפואיות מתאימות. ברוח זו אף התנגד לטענת חברתו - באת-כוח המאשימה, כי חליל הגיע למקום האירוע רק על-מנת לפשר בין הנצים, ממצא עובדתי שלא נקבע בהכרעת הדין. לדידו, המתלוננים ליבו את האווירה האלימה שהתהוותה ואף הסבו חבלות גוף לבני משפחת הנאשם, מה גם שהקטטה כלל לא החלה ביוזמת הנאשם עצמו. משכך, עתר להתבוננות מפוכחת ומאוזנת אודות כל הפרשה, שתבוא לכלל ביטוי בהשתת עבודות שירות על הנאשם, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

6.        הנאשם הורשע כאמור, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות חמורות ביותר. בע"פ 2486/07 מוחמד סובחי כילאני נ' מדינת ישראל(תקדין-עליון 2007(3) 5101), אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:.

"שוב ושוב באים בפנינו תיקים שעניינם צעירים אשר פותרים ויכוח חסר חשיבות בדקירות סכין שתוצאתן יכולה להיות הרת אסון. הזמן שעבר והסולחה שנערכה אינם יכולים לרפא את הנזק הקשה לקרבן ואין בהם לגרוע מחומרת המעשה והצורך להרתיע את הפרט הדוקר ואת הכלל. אין מנוס מכך שבית משפט זה ישוב ויאמר דברו כי יש לשרש את תת תרבות הסכין ממקומותינו וכי מוטלת חובה עלינו להשית עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע ולתרום תרומה למלחמה הקשה וחסרת הפשרות באלימות הסכינים שפשתה כמגיפה".

(עמ' 5102)

7.        אכן - כל תיק לגופו ובהתאם לנסיבותיו, אך עם-זאת, תופעת הסכינאות מחייבת טיפול שורש והתייחסות מעמיקה בכל הרבדים, לרבות משפטיים, ואין אפוא לבית המשפט אלא לתרום חלקו הצנוע במאבק הציבורי נגדה, בדמות השתת ענישה בעלת נפח הרתעתי, ותקווה גם - מניעתי, כלפי אלה המזינים ומעצימים אותה. שעה שהאינטרס הציבורי נתון בפני סכנה ברורה ומיידית מצד נאשם שנוטל החוק לידיו ומטיל אימה על סביבתו, נסוגות מפניו נסיבות אישיות קשות - שאגב, כלל לא הוכחו במשפט (בהעדר תסקיר שירות מבחן). לא-זו-אף-זו, לנאשם עבר פלילי (בקשר לעבירות רכוש), והאמון של מערכת המשפט בפוטנציאל שיקומו הולך אפוא ופוחת בהתאמה, כל עוד לא יוכיח אחרת. חושש הנני, כי מעורבותו של הנאשם בפרשה מלמדת אודות מגמת התדרדרות במצבו, ואם "עלה" רמה מעבירות רכוש לעבירות אלימות קשה, מה יהא בסופו? הנה-כי-כן, אין כאן מקום לקבלת חוות-דעת מאת הממונה על עבודות השירות, לא-כל-שכן, עת מסלול ענישה זה מוגבל לעונש מאסר של חצי שנה בלבד, שמרוחק מנסיבות העניין כמזרח ממערב.

8.        בהכירנו את כלל "הגולגולת הדקה", ובכלל זה אף את הטבע האנושי שעלול להביא לקריסת שלדו המוסרי של אדם תחת נסיבות מסוימות, הרי שמעשי הנאשם היו עלולים להסתיים באסון של ממש, ולעתים חוט השערה ומזל צרוף הם שמבדילים בין "סוף טוב" (פציעה לא קטלנית) לבין טרגדיה (חלילה מוות). ברי, כי אין להעניש הנאשם על תוצאה שלא התממשה הלכה למעשה. ברם, הסיכון האינהרנטי המוגבר הצרוף בתופעת הסכינאות יבוא בכלל חשבון כחלק משיקולי הענישה. ודוק: אין זה סיכון בעלמא, ערטילאי ורחוק המציאות, כי אם ממשי ומוחשי. לגבי הסולחה שגובשה בין משפחות הנאשם והמתלוננים, הרי שכבודה במקומה מונח, במישור הלבר-משפטי, ברקמה החברתית העדינה בה חיים ותלויים הצדדים, אך לבית המשפט - האמון על מכלול רחב של אינטרסים, תפקיד ומסר משל עצמו.

9.        לא בכדי ייחד המחוקק עונשי מקסימום של 20 שנות מאסר בעבור נאשם המבצע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ו-5 שנות מאסר במקרה של החזקת סכין שלא כדין. עסקינן בעבירות חמורות ביותר, מן החמורות ביותר בקודקס הפלילי. הנאשם דקר שלוש פעמים את המתלוננים, עד כי נזקקו לטיפול רפואי בבית חולים, לניתוח ולאשפוז. יהא חלקם של המתלוננים בפרשה אשר יהא, עדיין יש להוקיע בפה מלא את מעשיו החמורים של הנאשם, שכאמור הביאו לתוצאות קשות. יוער, כי הבטחת הסנגור בסיכומיו לעונש כי יציג מסמכים רפואיים, מהן נלמד כי אף הנאשם ובני משפחתו ידעו נחת זרועם של המתלוננים וסבלו בעצמם - כקורבנות - מנזקי גוף, לא קוימה. אולם, אפילו הוגשו אותם מסמכים - נפקותם, בשלב זה, אינה רבה, בהינתן הכרעת הדין על נימוקיה. עוד יוער, כי בנסיבות העניין לא מצאתי להשית קנס על הנאשם, בעיקר נוכח תקופת המאסר המשמעותית לה הנו צפוי, ואף מהשתת פיצוי למתלוננים אמנע, זאת נוכח עמדת המאשימה, לפיה יש להסתפק בפיצוי הכספי שכבר ניתן בעקבות הסולחה שנערכה.

10.      לאור המקובץ לעיל, הנני משית בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:

           א.      5 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה (מיום 21.3.07 ועד ליום 27.3.07).

           ב.      2 שנות מאסר על-תנאי, אותן ירצה אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת אלימות כלשהי מסוג פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"א באדר ב' תשס"ח (18 במרץ 2008), במעמד באי-כוח הצדדים והנאשם.

סגן נשיא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ