אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 2191/06

גזר דין בתיק פ 2191/06

תאריך פרסום : 06/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
2191-06
22/07/2007
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
שמעון חי ממרב
עו"ד ברקו
גזר דין

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרתו של הסדר טיעון, בביצוע עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. הסדר הטיעון האמור אינו כולל הפן העונשי והצדדים חופשיים בטיעוניהם לעניין זה. הצדדים הסכימו, ככל שנוגע הדבר לשאלת עונשו של הנאשם, על הזמנתו של תסקיר מבחן בעניינו.

פרטי האישום

2.         כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 1.12.06, בשעה 05:30, שהה הנאשם יחד עם שניים אחרים (להלן: "האחרים"), ברח' שלומציון המלכה בירושלים. באותה עת עברה במקום מונית, נהוגה על ידי המתלונן. הנאשם והאחרים ביקשו מנהג המונית לעצור. הנאשם התיישב בספסל האחורי של המונית, בצד ימין, והאחרים התיישבו - האחד, במושב הקדמי שליד הנהג והאחר, בספסל האחורי מצד שמאל. השלושה ביקשו מהנהג להסיעם לדרך חברון בירושלים. כשהגיע המתלונן לרמזור שברחוב שלמה המלך ופנה שמאלה לרחוב יצחק קריב, החלו השלושה לצעוק עליו ולהאשימו בכך שלא המשיך ישר ברמזור.

המתלונן ניסה להימנע מעימות אך לא הצליח. האחרים החלו לאיים עליו, לבעוט ברגלו ולזרוק עליו בקבוק זכוכית, אשר התנפץ על המונית ושבריו פגעו במתלונן. הם הכו המתלונן נמרצות כאשר הנאשם אחז בו בחוזקה. הנאשם והאחרים דרשו מהמתלונן את כספו וכל רכושו. כשראה המתלונן את האחד מוציא מכיסו בקבוק זכוכית נוסף, שיחרר את חגורת הבטיחות שלו והוציא מקל, אשר היה באמתחתו. האחרים ראו את המקל והתרחקו מהמונית. אז יצא הנאשם מן המונית וגם המתלונן יצא ממנה. הנאשם והאחרים החלו לזרוק על המתלונן שברי זכוכית, וכשראו, כי המתלונן אינו מתכוון להרפות מהם, נמלטו.

תסקיר המבחן בעניינו של הנאשם

3.          תסקיר המבחן האמור תאר הנאשם כרווק בן 23, המתגורר עם אמו. הנאשם גדל, כשם שצוין בתסקיר, בתנאים משפחתיים קשים. הדבר השפיע עליו ובאישיותו ניכרים קווי אופי ילדותיים ונטייה לרצות אחרים, תוך שהנאשם מתקשה להציב גבולות להתנהגותו ומתקשה בשליטה על דחפים, הבאים לידי ביטוי בשעת לחץ בעיקר. אי לכך, פועל הנאשם באופן הרסני, הן לו עצמו והן לבני משפחתו. הוא מתקשה לגלות גישה בוגרת ואחראית במישורי חייו השונים והתייחסותו, לעיתים, הנה פשטנית ונטולת תובנה מעמיקה באשר לצורך בשינוי כוללני.

בהתייחסו להיסטוריה האישית של הנאשם ציין שירות המבחן, כי הנאשם מוכר לשירות המבחן לנוער כבר מראשית שנת 2003, בשל מעורבותו בעבירות רכוש, כשם שנקבעה בבית המשפט לנוער בירושלים. נוסף לכך, הופנה הנאשם לשירות המבחן למבוגרים בשל עבירה של סיוע להפקרה אחרי פגיעה - בה הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, ונדון בעקבות זאת ל-2 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.

הנאשם נטל אחריות חלקית למעורבותו בעבירה דנן והביע חרטה מסוימת על דבר מעורבותו בה. לדבריו, ביצועה של עבירה זו לא תוכנן מראש. במהלך הנסיעה, התפתח ויכוח עם המתלונן, אשר הסלים לכדי אלימות. עוד הוסיף הנאשם, כי בשעת האירוע היה נתון להשפעת אלכוהול והתקשה לשלוט במעשיו. לדבריו, הוא נוטה להגיב בתוקפנות ובאימפולסיביות לאחר שתיית אלכוהול ומשכך נמנע כיום מצריכה מופרזת של אלכוהול.

שירות המבחן התרשם, כי על אף קשייו של הנאשם להפנים מלוא חומרת העבירה, להליכים הפליליים הייתה השפעה מסוימת על דפוסי התנהגותו, שכן תקופת מעצרו גרמה לו לזעזוע. עוד צוין, כי הנאשם עובד, לראשונה, כבר מזה 3 חודשים, כנהג אישי של מנכ"ל חברה קבלנית. הנאשם עובד באופן משביע רצון, מקבל מרות ולומד לפעול באופן תקין.

שירות המבחן התלבט בדבר ההמלצה הראויה בעניינו של הנאשם. מחד, ניצב לחובתו עברו הפלילי ו מאידך ציין שירות המבחן חלקו המצומצם של הנאשם באירוע וסימני השיקום המעודדים שלו, בעצם עבודתו הסדירה. הנאשם, לדידו של שירות המבחן, אינו בשל למתן המלצה שיקומית כלשהי לאור גישתו הילדותית והיעדר מודעות מצידו לדפוסי התנהגותו הבעייתיים.  

בסופו של דבר קבע שירות המבחן, כי שליחת הנאשם למאסר ממושך עלולה להטמיע דפוסי עבריינות באישיותו הבלתי מגובשת ולחבל בסיכויי שיקומו, ובייחוד אל נוכח מאמציו לאחרונה.

טיעוני הצדדים לעונש

4.         ב"כ המאשימה בקש להשית על הנאשם 3 שנות מאסר לכל הפחות. לדידו, אין לקבל הטענה, כי חלקו של הנאשם במעשה העבירה היה קטן בהשוואה למעשיהם של האחרים, הם שותפיו לעבירה. הרי הנאשם החזיק המתלונן על מנת לאפשר לאחרים להכותו, וברור שהשלושה שיתפו פעולה במעשה העבירה. ב"כ המאשימה ציין עוד, כי הנאשם שתק בחקירתו כך שלא ברור האם היה תכנון מוקדם אם לאו. ב"כ המאשימה טען עוד, כי יש להגן על ציבור נהגי המוניות, המהווה אמצעי תחבורה חשוב ובטוח. למרבה הצער, הפך ציבור נהגי המוניות טרף קל לעבריינים, שכן נהגי המוניות מחזיקים בסכומי כסף, נמצאים לבדם עם הנוסעים וניתן לכוונם למקומות שונים וכך לפגוע בהם.

5.         הסנגורית ביקשה שלא להכביד בעונשו של מרשה. הגם שבעבירה חמורה עסקינן, הפסיקה מבחינה היטב בין שוד מושלם לבין ניסיון שוד. לטענתה, חלקו של הנאשם היה מינורי והוא לא פגע פיזית במתלונן. הנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט, הוא נטל אחריות מלאה למעשיו, ועברו הפלילי אינו מכביד. הסנגורית ביקשה עוד להפנות לאמור בתסקיר המבחן, לעניין נסיבות חייו הקשות של הנאשם. היא ציינה, שתקופת מעצרו של הנאשם הייתה לחוויה קשה והוא שרוי בפחד מפני השיבה לבית הסוהר. שליחת הנאשם לבית האסורים תסב לו נזק בלתי הפיך. לאור זאת, בקשה הסנגורית להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.

6.         הנאשם ניצל אף הוא את זכות המילה האחרונה. הוא הביע חרטה על מעשיו וציין שאביו משמש נהג מונית בעצמו. הנאשם ביקש שלא לשלחו לבית הסוהר.

דיון

7.         בטרם שאדון בשאלת עונשו של הנאשם, לגופו של עניין, יש לציין, כי כעולה מהודעה שנתקבלה בבית המשפט, ביום 2.7.07, מטעמה של הסנגורית, שלח לה שירות המבחן עותק "מתוקן", כדבריה, של תסקיר המבחן, המציין דבר תחולתו של "שינוי מהותי" כלשונה, בדפוסי התנהלותו של הנאשם, עקב השתלבותו בעבודה כנהג. לאור זאת, חזרה הסנגורית על בקשתה - שנדחתה במהלך הדיון- להזמין תסקיר מבחן מעודכן ולמצער, להתחשב באמור בתסקיר, אשר נשלח למשרדה.

אין בסיס לבקשתה של הסנגורית. תסקיר המבחן, המכונה על ידה כתסקיר "מתוקן" הנו התסקיר, אשר הוגש לעיונו של בית המשפט. על כן, דחיית בקשתה של הסנגורית, כבר במהלך הדיון, בעינה עומדת.

8.         ובהתייחס לעניינו של הנאשם ולעבירה, אשר בביצועה הודה, יש להבהיר תחילה, כי עבירה זו הנה מן החמורות. ההבחנה בין עבירה מושלמת לבין ניסיון ביצוע, במקרה דנן, הנה חסרת משקל. הרי ברור, כי הנאשם עשה ככל שביכולתו  לביצוע העבירה. הייתה זו תושייתו של המתלונן ולאו כל גורם אחר, אשר גרמה לבריחתם של הנאשם והאחרים מהמקום. יש לקבל גם עמדתו של ב"כ המאשימה בדבר חלקו של הנאשם במעשה העבירה. טענת הסנגורית, כי חלקו של הנאשם היה פעוט אינה במקומה ומוטב היה אילולא הועלתה. הרי הנאשם והאחרים נהגו בשיתוף פעולה מלא תוך חלוקת תפקידים ברורה. הנאשם החזיק במתלונן במטרה להקל על האחרים במלאכת הכאתו והכנעתו. ברי, כי אחריותו הנה שוות ערך לאחריותם. לאור זאת, ומשנקבע כי היה לנאשם חלק משמעותי וממשי בביצועה של עבירה קשה כגון דא, יש לאמוד שאלת עונשו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ