אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 2136/04

גזר דין בתיק פ 2136/04

תאריך פרסום : 25/11/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
2136-04
01/11/2005
בפני השופט:
דיסקין מרים

- נגד -
התובע:
מדור תביעות פלילי ת"א
הנתבע:
זהבי אדם
עו"ד עין צבי
גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תיווך בסם מסוכן בעקבות מעשה עבירה שביצע ביום 6.2.04, כשהיה בן 19 בלבד.

אליבא דהודייתו, באותו יום תווך הנאשם בסם בכך, שקיבל לידיו מקונה סך של 200 ש"ח בתמורה לסם מסוג חשיש במשקל של 7.91 גר' נטו, אותו העביר מאוחר  יותר לקטין.

הודאת הנאשם באה מכוחו של הסדר טעון דיוני עם התביעה במסגרתו תוקן כתב האישום בדרך של הקלה עמו, לאחר שעובדות כתב האישום תוקנו ובהתאם הוסבה עבירת הסחר שיוחסה לו לעבירה של תווך לסם. עם זאת, כבר עתה ראוי לציין, כי המחוקק לא ראה הבדל בין שתי העבירות עת קצב בצידן עונש מרבי זהה העומד על 20 שנות מאסר.

בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן שנידרש בעיקרו של דבר לנושא מעורבותו בעולם הסמים. שירות המבחן ערך אבחון מעמיק שביטויו בשלושה תסקירים ממצים המונחים בפני בית המשפט, בהם נפרשה יריעה רחבה אודותיו ואודות משפחתו, אופיו ואישיותו, התנהלותו, אורח חייו, הסתבכויותיו בעבר וסיכויי שיקומו. התמונה המצטיירת, יש לומר, קשה ומורכבת ומקבלת משנה תוקף בשים לב לעברו, כעולה מגיליון הרשעותיו ת/1.

צעיר לימים הנאשם - כבן 20 - נשוי ואב לתינוק, אך עולם העבריינות כלל אינו זר לו. יעיד על כך עברו הפלילי. לחובתו שתי הרשעות. הרשעה אחת, קודמת לעבירה נשוא דיוננו, בעבירות גניבה והפרת הוראה חוקית, והרשעה שנייה מאוחרת לה בעבירות של החזקת אגרופן וגניבה. עתה, דומה עלה מדרגת חומרה משמעותית משהורשע בעבירת סמים חמורה. משמע, חרף גילו, יד ורגל לו במגוון עבירות כ"עבריין מועד" לכול דבר ועניין. הרשעתו בעבירת סמים אף היא אינה מפתיעה, בשים לב לעובדה כי הוא מצוי מגיל צעיר בעולם הסמים - בעבר ניהל אורח חיים שולי, שכלל בנוסף לביצוע עבירות גם שימוש בסמים מסוג גראס. למרות זאת, נוקט הנאשם קו של טשטוש וערפול לגבי מעורבותו בצריכת סמים. הרשעתו בתיווך בסם הינה, ללא ספק, בבחינת עלית מדרגה עבריינית המציבה אותו במעמד של עוסק בהפצת נגע חברתי ממאיר זה.

התסקירים אינם נוטעים תקווה לעתיד כי הנאשם יישנה את אורחותיו. אמנם, בתחילת הליך האבחון, לאור הבעת נזקקות ומוטיבציה לערוך שינוי באורח חייו, נעשו ניסיונות לרתום אותו לקבוצה טיפולית ולשלבו במסגרת מתאימה לנתוניו. דא עקא, שהנאשם לא השכיל לאחוז ביד המושטת לו ולנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו לשנות את דפוסי התנהגותו ולהיחלץ ממעגל העבריינות והסמים. התברר, כי כיום אין הנאשם בשל כלל להתמיד בהתחייבויותיו לקשר טיפולי ממושך ומשמעותי. למעשה, חדל לשתף פעולה וניתק את הקשר עם שירות המבחן; מסירת בדיקות השתן הופסקה וכך גם השתתפותו בקבוצה הטיפולית. לאור זאת וניסיון העבר, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו הראשונה להעמידו תחת פיקוחו.

בטיעוניהם לעונש משכו הפרקליטים לשתי גישות עונשיות הפוכות. הגישה האחת, אליה חתרה התביעה גורסת, כי ראוי למוד את עונשו של הנאשם על פי אותן אמת מידה ורמת ענישה החלות על סוחרי סמים באשר הם המפיצים נגע חברתי זה, דהיינו, עונש שבמרכזו מאסר בפועל. הגישה השניה, אליה חתר הסנגור, הינה ענישה שיינתן בה משקל מכריע לקולא לשיקולי שיקומו של הנאשם על דרך של עונש מרתיע הצופה פני עתיד.

בטיעוניה לעונש הדגישה התובעת את החומרה הטבועה במעשי הנאשם, המתעצמת נוכח עברו הפלילי וחוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן. כאמת מידה עונשית קונקרטית הפנתה את בית המשפט לעונש שהוטל על הקטין בגין מעורבותו בעסקת סמים זו בנוסף על הרשעתו בעבירת רכוש, והועמד על חמישה חודשי מאסר. הסנגור לעומתה, התמקד בנתוני הקולא, הנודעים מהודיית הנאשם ונטילתו אחריות על מעשיו, שינוי אורח חייו, ובכלל זה נישואיו והפיכתו לאב והשתלבותו במקום עבודה מסודר, העולים בקנה אחד עם שמירתו תקופה ממושכת על "ניקיונו" מסמים. עונש מאסר, טען בנחרצות, אפילו בעבודות שירות, עלול לקטוע באיבו הליך חיובי זה, לגרום לאובדן מקום העבודה ולהסיגו כברת דרך משמעותית לאחור. לגופה של העבירה, ב"כ הנאשם בקש לאבחן בין הקטין לנאשם בהיבט של עומק מעורבותם, ובהתאם לגזור את רמת הענישה היחסית הראויה לכול אחד מהם. לטעמו, חלקו של מרשו היה שולי והסתכם בקבלת התמורה והעברתה לקטין, שמילא את התפקיד המרכזי באותה עסקת סמים.

האזנתי לטיעונים לחומרה שפירטה בפניי התביעה והקשבתי לטיעוני הסנגור שהפליג בתיאור פניו המקלים של המקרה, וכף מאזני הענישה נעה כמטולטלת, פעם בכה ופעם בכה. בסופו של יום, עמדה בפניי במלוא כובד משקלה אותה דילמה הניצבת בפני כל שופט בבואו למוד את מידת העונש הראויה לנאשם בעבירות חמורות ובעלות אינטרס ציבורי מובהק, שעה שהוא נדרש למלאכת האיזון, בין שיקולי הפרט והיחיד הניצב בפניו לאינטרס החברה והציבור. דילמה זו, עמדה בפניי במקרה זה במלוא עוצמתה בבואי למוד את העונש ההולם למי שנוטל חלק בהפצת נגע ממאיר ונורא זה של מגיפת הסמים,  אותה מגיפה חברתית מסוכנת שפשטה בקרבנו, חדרה וחלחלה לתוכנו כשהיא מכלה בדרכה כל חלקה, ואשר פגיעתה כה קשה ואנושה עד שיש בה כדי לאיים ממש על חוסנה, בריאותה ובטחונה של החברה.

דומה, לא אחדש דבר אם אומר, כי התוצאות הרות האסון והסכנה הטמונה בנגע זה, הנחו את בתי המשפט לקדש עליו מלחמת חורמה ממש שעיקרו במאבק בלתי מתפשר במחולליו. הפסיקה כולה, אחידה ועקבית באשר לחובתו של בית המשפט לתרום חלקו במאבק קשה זה, כמעט סיזיפי, יש לומר, במלחמת הסמים.

על רקע כל שנאמר בפסיקה, סבורני כי מידת הדין הראויה בעבירות בנושא הסמים, ברורה היא וחד משמעית משעה שבתי המשפט הכירו בחשיבות תרומתם לביעור נגע זה ועקירתו באמצעות ענישה קשה וכואבת, כדי שזו תשמש למטרה כפולה. כמסר הרתעתי ליחיד ולרבים וכאמצעי להרחקתם של אותם זורעי רעה מקרבה.

 בענין זה, אומר כב' השופט קדמי בע"פ 3782/97, מדינת ישראל נ' מנצור אוסמה, דינים עליון, כרך כ"ג 243: " קביעת חומרת העבירה בהכרתם של כל הנוגעים בדבר, היא תרומתו של בית המשפט למלחמת החורמה המתנהלת למען הציבור בנגע הסמים והדרך לקצר השגתה של תכלית זו היא בהטלת עונשים חמורים הנותנים בחומרת העבירה ביטוי מודגש. הטלת עונשים קלים וגילוי יחס סלחני, לא זו בלבד שאינם מקדמים את מטרת הענישה, אלא שעשויים חס וחלילה ליטול מהפצת ההרואין את חומרתה היתרה ולהותירה בהכרת הנוגעים בדבר כעבירה שאינה נושאת תווית סיכון ממשי למבצעיה".

דומה, כי דברים ברורים וחד משמעים אלה ראויים להיאמר גם בענייננו.

רוצה לומר.

הצטברות הנתונים במקרה זה אינה מותירה בעיניי ספק באשר לחומרתם המופלגת  של מעשי הנאשם שאינו אלא "סוחר סמים" לכל דבר ועניין, ואין נפקא מינה, לצורך הכללתו בהגדרה זו, אם בעסקה, נשוא גזר דין זה, שימש כמתווך. התמונה המתגבשת מעובדות כתב האישום ומוסקת על פניה ממעשיו הינה, כי לא נגרר לעסקת הסמים ולא היה פאסיבי בהתגבשותה, אלא הווה חוליה מרכזית וברת חשיבות להשלמתה. ככזה, יש לראותו כחלק אינטגראלי ומשמעותי משרשרת הפצת הסם. וכבר נאמר על ידי בית המשפט העליון לא אחת, כי נאשמים המעורבים בעבירות אלה נוטלים על עצמם סיכון.: "המסחר בסמים מסוכנים נעשה מכת מדינה, וחובה להלחם בו עד חורמה. כול מי שעושה עצמו שותף לעבירה זאת נוטל על עצמו את הסיכון שבית המשפט ימצא עמו את הדין " (ע.פ. 4667/93 מיכאלשווילי נ' מ.י, תקדין עליון כרך 4 (2) בע"מ 667). הדרך היחידה לשרש הופעה זו הינה בתגובה עונשית הולמת על דרך מאסר. במסגרתה יש כמובן להתחשב בנתוניו האישיים של הנאשם, אך מרכז הכובד של השיקול השיפוטי הוא מטבעו האינטרס הציבורי.

עוד עמד בית המשפט על ההכרח להילחם בכול חוליה וחוליה הקשורה בשרשרת הפצת הסם, ובמלחמה זו נכללים גם הסמים ה"קלים" כגון, החשיש ולא רק ה"קשים" (ראה דברי הנשיא ברק בע"פ 746/88 מ"י נ' קדוש וקרסנט, תקדין עליון כרך 87(2), 375).

פן נוסף לחומרה, אני רואה בעברו של הנאשם, שלמרות שאינו נגוע בעבירות סמים, הרי הוא מלמד על אדם שהיו לו יד ורגל בעולם העבריינות, והתמונה העולה מן התסקיר משלימה את החסר. הגם שהנאשם הודה בעבירה, גם בפני שירות המבחן, המדובר בנטילת אחריות חיצונית, נעדרת הכרה והפנמה של חומרת המעורבות הפלילית שנחשפה במעשה, ומאופיינת בטשטוש הבעייתיות הנודעת ממנה ומעצם השימוש בסמים.

יתירה מזו, גם אלמלא היה הנאשם בעל עבר פלילי, ראוי היה הוא לעונש כבד בשל מעשיו כחלק מאותה מלחמה במערכת הפצת הסם שכל כולה נעשית לשם הפקת רווחים, אשר הנאשם מילא בא תפקיד משמעותי. בנסיבות כאלה נקבע כי יש ליתן משקל בכורה לשיקולים של הגנה על האינטרס הציבורי ולהעדיפם באופן ברור על פני האינטרסים האחרים.

הסנגור הקדיש פרק נרחב לנסיבותיו האישיות ולשיקומו של הנאשם, העושה, ימים כלילות למען ביתו ולפרנסת משפחתו. נסיבות אישיות, נקבע בפסיקה, ככל שראויות להתחשבות, הן שוליות בעבירות של סחר ותיווך בסמים, מתגמדות מול חומרת העבירה ונסוגות מפני ההכרח להוקיע ולגנות אותה. כל סוחר, מוביל מפיץ או מתווך בסמים ליעדים מסחריים או למכורים המוסיפים והורסים חייהם, תורם להפצת הרעל וראוי לשלם על כך מלוא המחיר. בעניין זה איני רואה הבדל משמעותי בין הפצת סמים "קשים" ל"קלים". אין לי אלא להיתלות באילן גבוה ולהביא השקפתו של בית המשפט העליון, כפי שהובעה בשורה של פסקי דין, ולפיה החובה להילחם בהפצת הסמים כוללת גם סמים לא "קשים": "סם מסוכן הוא סם מסוכן גם אם אינו מן הסמים הקשים" (בש"פ 442/96 מ"י נ' טולדנו). ובע"פ 407/97, אמויאל נ' מ"י, תקדין עליון 97(2), 375 אמר בית המשפט (כב' השופט  קדמי) דברים ברורים המדברים בעד עצמם: "המאבק בהפצת הסמים כולל גם הפצתם של סמים קלים יחסית דוגמת הקנבוס. למיותר יהיה לחזור ולהדגיש את המעבר הקל - והטבעי - מצריכתם של סמים קלים לכבדים יותר"

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ