אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 2001/03

גזר דין בתיק פ 2001/03

תאריך פרסום : 21/01/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
2001-03
28/11/2006
בפני השופט:
יצחק יצחק

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד בדנר אריה
הנתבע:
1. א.ל. אחים לוי בע"מ
2. לוי אהרון

עו"ד רוקח ממשרד עו"ד לנדאו
גזר דין

1.         בתאריך 23.10.06 הורשעו הנאשמים 1-2 בעבירות לפי סעיף 20ב, 20כא ו-20כב לחוק המים, תשי"ט 1959, ותקנה 2 לתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"א 1990, וסעיפים 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח 1968.

2.         העובדות אשר עמדו בבסיס האישומים פורטו בהכרעת הדין ותמציתם מעשים ומחדלים מצד הנאשמים אשר בעטים זוהמה הקרקע נשוא כתב האישום במתכות כבדות. כמו כן, בשעה שעזבו את הקרקע לא פעלו כנדרש לסילוק פסולת חומרים מסוכנים.

3.         המאשימה רואה בחומרה רבה את מעשי הנאשמים, תוך שהיא מפנה למדיניות המשפטית הראויה המחייבת הטלת עונשים כבדים ומרתיעים כלפי גופים ורשויות אשר לא מקפידים על הגנת מקורות המים, קרקע ואוצרות טבע אחרים.

4.         בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה כי הנאשמים לא פעלו לסילוקו של המפגע, דהיינו הקרקע המזוהמת, כך שבסופו של יום נוצר מפגע וזיהום שהגיע עד למי התהום. עוד הוסיפה התביעה, כי הנאשמים התעלמו מפניות חוזרות ונשנות של הרשויות לסילוק המפגע, ואם היה סילוק של המפגע הרי שבוצע על ידי צד ג', דהיינו שוכרים חדשים של הקרקע. משמעות הדבר היא, כי התנהגות הנאשמים לא הובילה לסילוק המפגע. התביעה טוענת כי מדובר בעבירות מתמשכות, ומאחר ולחובת הנאשמים שתי הרשעות קודמות המתייחסות לעבירות שבהן היה מפגע סביבתי במקרקעין נשוא התיק שלפני, הרי שהנאשמים לא הפנימו את החובה בשמירה על איכות הסביבה.

5.         בא כוחם של הנאשמים טען כי בנסיבות העניין יש מקום להקל עם הנאשמים, תוך שהוא מטעים כי קיימים שני קריטריונים עיקריים בגזירת העונש, דהיינו הסרת המחדלים והמפגעים ואי היותם של הנאשמים עבריינים פורעי חוק. עוד הוסיף הסניגור, כי משנת 2001 ובסמוך למשלוח ההתראות החל הליך שיקום הקרקע על ידי אנשי מקצוע, ובפיקוח המשרד לאיכות הסביבה, כך שבסופו של ההליך הקרקע טופלה והמפגע סולק.

6.         הסניגור מדגיש, כי היה שיהוי בהגשת כתב האישום, מה גם שהיה ריבוי הליכים, דהיינו המאשימה ניהלה הליכים פליליים קודמים בתיק זה כנגד הנאשמים, כשהנסיבות בתיק זה היו ידועות לה לפחות בתחילת שנות התשעים. המאשימה בחרה שלא לנהל הליכים במאוחד, ככל הנראה עקב חוסר ידע הקשור לנושא זה באותה עת. הסניגור מציין, כי הנאשם 2 הינו כבן שבעים שנה, ומאישורים שהוצגו הוכר כנכה רדיפות הנאצים.

7.         עוד מוסיף וטוען הוא, כי אין מקום להפעיל את ההתחייבות הכספית הקיימת לחובת הנאשמים, שכן מדובר בעבירות שעל פי עובדות כתב האישום מייחסות לנאשמים מעשים עוד משנות השמונים והתשעים, ואין מדובר בעבירה חדשה.

8.         כבר עתה אציין, כי אין מקום לקבל את טענת הסניגור בנושא זה, שכן העבירות בגינן הורשעו הנאשמים הינן אלה שנעברו משנת 1998 ועד למועד הגשת כתב האישום, ובמקרה כזה ההתחייבות שהוטלה בתאריך 11.11.97 בת.פ. 12430/97 חלה ויש להפעילה.

9.         הלכה פסוקה היא כי בעבירות של איכות הסביבה יש להחמיר, ובעניין זה ניתן לציין כי מגמת הפסיקה היום הינה להחמיר באופן שבו אכן תהא הפנמה ומודעות לכל הקשור בפגיעה באוצרות טבע שהינם נחלת הכלל. לעניין זה, אני מפנה לרע"פ 244/96, כימניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אוויר (1991) בע"מ נ' מד"י, פד"י נ' 3, עמ' 529, שם נקבעו הדברים הבאים:

            "מהחומר שלפני יוצא, לכאורה, שעד כה הטילו ביהמ"ש עונשים מתונים בשל עבירות של איכות הסביבה, ואם כך הוא, הגיעה השעה להעלות את רף הענישה".

            בע"פ (נצרת) 671/97, קיבוץ מרחביה ומשה רייך נ' מד"י, נקבע כי העונש צריך להיות עונש מרתיע כדי למנוע התנהגות הפוגעת בסביבה. הנזק שעלול להיגרם עקב פגיעה באיכות הסביבה הטבעית עלול להיות נזק רציני ובלתי הפיך לסביבה ולגרעין בה.

10.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ניתן לומר כי בטיעוניהם לעונש לכל צד וצד היתה אחיזה בראיות שהוגשו לביהמ"ש. הדברים מתייחסים כמובן לאספקט העובדתי ותמציתם הובאה לעיל. במצב דברים זה כאשר ביהמ"ש מקבל את גישת שני הצדדים בטיעוניהם לעונש (למעט נושא אי הפעלת ההתחייבות והסרת מפגע על ידי הנאשמים), אזי יש מקום לשקול טיעונים אלה ולהגיע לתוצאה מאוזנת.

11.       לחובת הנאשמים קיימות התחייבויות על סך 50,000 ש"ח לכל אחד שהוטלה עליהם במסגרת ת.פ. 12430/97. אין ספק, כי לעובדה שלחובת הנאשמים יש עבר פלילי בעבירות דומות יש משמעות בעת מתן גזר הדין. 

12.       סוף דבר לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

            כנגד נאשמת 1:

            א.        הפעלת ההתחייבות בסך 50,000 ש"ח שהוטלה בת.פ. 12430/97.

            ב.         קנס בסך 70,000 ש"ח.

ג.         הנאשמת תחתום על התחייבות כספית על סך 150,000 ש"ח למשך שנתיים להימנע מהעבירות בהן הורשעה.

כנגד נאשם 2:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ