אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1981-09

גזר דין בתיק פ 1981-09

תאריך פרסום : 31/01/2011 | גרסת הדפסה
פ
בית הדין הצבאי המחוזי שומרון
1981-09
15/09/2010
בפני השופט:
רס"ן יריב נבון

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן שחאדה חמדאן
הנתבע:
אחמד נביה תופיק נג'אר
עו"ד ויסאם אגברייה
עו"ד ג'מאל מחאמיד
גזר דין

כתב האישום

הנאשם הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות הבאות: יידוי אבנים וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות. הנאשם, יחד עם חבריו, נטל חלק במס' רב של אירועים בהם יידה אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון אשר סיירו בכפרו, וכן לעבר כלי רכב ישראליים אשר עשו דרכם בכביש יריחו - תפוח, סמוך לכפר. יידוי האבנים החל כשנתיים וחצי טרם מעצרו ונמשך עד כשבעה חודשים טרם מעצרו. הנאשם אף הורשע בגין חלקו ביידוי אבנים, בתאריך 05/03/08, לעבר רכב אשר עשה דרכו בכביש המוביל לצומת זעתרא. כתוצאה מיידוי אבנים זה, נופצה שמשת הנוסע היושב ליד הנהג, ורסיסי השמשה חדרו לעיניה של הגב' ליפז רוטר והוצאו מאוחר יותר בבית החולים.

טענות הצדדים

התובע הדגיש את ריבוי האירועים בהם נטל הנאשם חלק ביידוי אבנים לעבר כלי רכב, וטען כי מעשיו מלמדים כי הדבר הפך לשגרת חייו, כאשר הנאשם שם לו למטרה לסכן את משתמשי הדרך. לדבריו, באחד המקרים, אף השיגו הנאשם וחבריו את מבוקשם ופצעו נוסעת ברכב. התובע הפנה לגזר דינו של מעורב אחר בפרשייה זו - עודאי צנובר (להלן - "עודאי"), אשר הודה במיוחס לו ונידון במסגרת הסדר טיעון ל - 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. התובע סבר, כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם שבפנינו ביחס לחברו עודאי.

הסנגור לעומתו ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, בהדגישו את גילו הצעיר ואת העובדה כי בשל מעצרו הממושך, הפסיד הנאשם שנת לימודים שלמה. הסנגור ביקש שלא לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי כפר במיוחס לו ובחר לנהל משפט הוכחות ממושך. לדבריו, הדבר התחייב נוכח הקשיים הראייתיים בתיק. הוסיף הסניגור וטען, כי הנוסעת ברכב גב' ליפז נפגעה קלות בלבד, טופלה ושוחררה בסמוך לאחר האירוע.

הנאשם ביקש לגזור עליו עונש מקל, כך שיוכל להשתחרר עובר ליולי 2011 ולהשתלב בשנת הלימודים הבאה באוניברסיטה.

מידת העונש

הנאשם שבפניי נטל חלק, יחד עם חבריו, ביידוי אבנים לעבר כלי רכב, הן של אזרחים והן של כוחות הביטחון. מעשיו של הנאשם חמורים ממספר היבטים:

אין עסקינן באירוע חד פעמי פרי יוזמה מקומית של חבורה בלתי מגובשת ובלתי מאורגנת. ההיפך הוא הנכון. משמיעת הראיות בתיק למדים אנו, כי עסקינן בנאשם אשר היה חלק מחבורה מגובשת ומתואמת היטב, אשר שמה לה למטרה לפגוע הן בכוחות הביטחון שנכנסו לכפרם והן באזרחים ישראלים תמימים, אשר עשו דרכם ברכבם בכביש הסמוך לכפר. יודגש, כי לא ניתן להצביע על גורם מרכזי ומוביל מבין חברי החבורה, והלכה למעשה כולם נטלו חלק ממשי ומעשי ביידוי האבנים, כזרוע אחת לביצוע מטרתם הנלוזה. המעשים היו יזומים ומתוכננים במטרה לפגוע בחפים מפשע, וזאת כחלק משגרת חייהם של הנאשם וחבריו בכפר.

הנאשם כאמור, נטל חלק במספר רב של אירועים אשר נפרשו על פני תקופה ארוכה, כאשר במשך כל אותה תקופה, לא סבר הנאשם כי יש פגם במעשיו ולכן עליו לחדול מביצועם ולהתמקד בלימודיו, כפי שטרח להדגיש בדבריו בפניי.

הנאשם וחבריו יידו אבנים לעבר כלי הרכב ממרחקים קצרים יחסית, לעיתים ממרומי גבעה, ואף פיזרו אבנים על הכביש על מנת לגרום לכלי הרכב להאט מהירות נסיעתם, ובכך להקל על אפשרות הפגיעה בהם.

לא הרי מי שיידה אבנים לעבר רכב צבאי משוריין, כהרי מי שיידה אבנים לעבר רכב אזרחי לא ממוגן. במעשיו כאמור, העמיד הנאשם בסיכון ניכר, הן את כוחות הביטחון והן את האזרחים אשר נסעו ברכבם הבלתי ממוגן בכבישים הסמוכים לכפר. לא במס שפתיים עסקינן אלא בסיכון ממשי, אשר למרבה הצער התממש כאשר באחד המקרים, וכתוצאה מיידוי אבנים שביצעו הנאשם וחבריו לעבר רכב בו נסעו בני הזוג רוטר, נפצעה גב' ליפז בפניה מרסיסי זכוכית. אומנם, כמשתקף מהתעודה הרפואית אשר הוצגה לעיוני, אין המדובר בפציעה חמורה, אך אף זאת לא ניתן לזקוף לזכות הנאשם אלא לאלילת המזל בלבד. כפסע היה בין תוצאה קלה יחסית זו לבין תוצאה חמורה בהרבה. בהקשר זה נפסק בעד"י 1515/08:

"אין כל ספק כי כל מקרה הוא מקרה לגופו וכל תיק ונסיבותיו. אין גם ספק כי יש להתחשב בעבר הנקי, בהודאה, בחיסכון זמן שיפוטי יקר ונטילת אחריות. יחד עם זאת, יש להבהיר באופן חד משמעי כי אין מנוס מלנקוט ביד קשה ובמידה הרתעתית ראויה, על מנת למנוע את תופעת מיידי האבנים ולהסיר בכך, אחת ולתמיד, את הפוטנציאל הסיכוני הטמון בה."

אם לא די בכך, כדי להוסיף חטא על פשע וכחלק מן המטרה אשר הדריכה את הנאשם וחבריו ולפיה יש לעשות כל מאמץ כדי לפגוע בכל מחיר באזרחים ישראליים ובכוחות הביטחון, השליכו הנאשם וחבריו אבנים אף לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון וכוחות ההצלה אשר הגיעו למקום בכדי לסייע לנוסעי הרכב שנפגע. העובדה כי כוחות הביטחון נאלצו להשיב בירי לעבר הנאשם וחבריו, יש בה כדי ללמד הן על האינטנסיביות שבמעשיו של הנאשם ובעיקר על הסיכון בו העמיד את הנוכחים במקום.

שיקולים רבים עומדים לחובת הנאשם במקרה דנן, ודומה כי משקלם הכבד של שיקולים אלו בהצטברותם יחדיו מחייב אותנו לבכר את הצורך במתן ביטוי הולם ומרתיע לעבירות החמורות בהן נכשל. נסיבותיו האישיות הינן בעלות משקל זעום בהשוואה לחומרת מעשיו. מתחייבת ענישה מחמירה שיהא בה כדי לגמול לנאשם על מעשיו, ואף לשלוח מסר מרתיע לרבים.

אם החלטתי בכל זאת שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומר הדין, הרי שעשיתי כן בעיקר נוכח העונש אשר נגזר על עודאי, שותפו של הנאשם לביצוע העבירות בגינן הורשע. על עודאי כאמור נגזרו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצירוף מאסר מותנה ופיצוי בסך 5,000 ש"ח לטובת המתלוננת גב' ליפז. בהסדר טיעון עסקינן, אשר השיקולים שהובילו את הצדדים לכורתו לא פורטו בפניי, אם כי ניתן למוצאם בפרוטוקול הדיון מיום 18/03/10 בעניינו של עודאי.

עונש אשר אינו עולה על עונשו של השותף עודאי, כפי שהציע הסנגור המלומד, רחוק מלהלום את חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם. עונש קל זה, אין בו כדי להרתיע, לא את הנאשם ולא את הציבור כולו. על בתי המשפט להבהיר, בקול רם וצלול, כי כל אירוע שעניינו יידוי אבנים לעבר כלי רכב יגרור ענישה מחמירה, וכי נסיבותיו האישיות של הנאשם יזכו להתחשבות מוגבלת בלבד.

אציין, כי מלכתחילה סברתי כי העונש הראוי ברגיל לעבירות מסוג זה, הינו גבוה יותר ואף הייתי גוזר עונש חמור ובאופן ניכר. אך העונש שנגזר על השותף עודאי, עמד לנגד עיניי כתמרור אזהרה באשר לאומד דעתם של הצדדים בנוגע לרמת הענישה הראויה בנסיבות המקרה. עקרון אחידות הענישה קובע כי ככלל יש לשמור על מתאם בין עונשו של שותף אחד ועונשו של שותף אחר לאותם המעשים. ביצעו את אותם המעשים, ואין נסיבות אחרות המפרידות ביניהם - ייענשו באותה המידה. קיימות נסיבות שונות המבדילות ביניהם, תיקבע ענישתם בהתאם (בהקשר זה ראו ע"פ 711/85 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 45, 48).

רמת ענישה שנקבעה באותה פרשייה בהסדר טיעון, הינה רלוונטית ומשמעותית לשאלת גזירת העונש גם ביחס לשותף שלא הגיע להסדר טיעון. אמנם, בהחלט יכול להיות פער בענישה הנובע מהיתרונות הגלומים בהסדר טיעון, כגון: חיסכון בזמנו של בית המשפט, לקיחת אחריות מצידו של הנאשם המהווה ראשיתה של חרטה וכדומה. עם זאת, עונש שנגזר על שותף במסגרת הסדר טיעון יכול וצריך להוות מעין נקודת מוצא לענישה. בסוגיה זו כבר פסק בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ארבל בע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, תק- על 2007(2), 2574, עמ' 2588:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ