אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1639/05

גזר דין בתיק פ 1639/05

תאריך פרסום : 29/09/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
1639-05
09/12/2007
בפני השופט:
ד. מגד- סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - משטרת ישראל
עו"ד מריאן לייטס
הנתבע:
אבו זעילה עווד - בעצמו
עו"ד נאצר אלעטעונה
גזר דין

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר שחזר בו מכפירתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות של סעיף 335 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). נטען בו, כי בתאריך 27/8/04 חתך את המתלונן סלים אבו זעילה באמצעות חפץ חד באוזנו, וכתוצאה מכך נזקק המתלונן לטיפול רפואי. בהסדר הטיעון סוכם, כי המאשימה תבקש מבית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן, ואילו ההגנה תטען למאסר מותנה בלבד.

2.         במסגרת הטיעונים לעונש העידה ההגנה את המתלונן, אחיו של הנאשם, שהבהיר, כי הסכסוך שפרץ ביניהם היה על רקע התנהגות ילדי המשפחה, ומאז שורר ביניהם שלום. עוד טען, כי כיום הם עוזרים זה לזה, וכי הנאשם מסייע לו ולמשפחתו, המונה 27 ילדים. כן העיד סולימאן אבו בלאל, חבר מועצת עיריית רהט, הממלא תפקיד של שייח' בשבט אבו בלאל, שאמר, כי השתדל לגשר ולפייס בין האחים, ואף ערך ביניהם סולחה. לדבריו, הם מצטערים על כל אשר קרה ופתחו דף חדש.

            התובע טען, שאף שכתב האישום תוקן, עדיין עסקינן בעבירה חמורה, שבמהלכה השתמש הנאשם בכלי משחית, כדי לפגוע באחיו על רקע הסכסוך ביניהם. לטעמו, המאשימה חרגה ממנהגה בהסדר הטיעון לקולה, שכן מדובר באחים, בנאשם נעדר עבר פלילי ובעמדת קורבן האלימות. לכן, עתר לאמץ את הרף העליון שבהסדר הטיעון ותמך טענותיו בגזר הדין בת.פ 305/04 בימ"ש מחוזי חיפה בעניינו של עלא בן ג'מאל אגבראיה שניתן בתאריך 13/9/04. 

            ב"כ הנאשם טען, כי עסקינן במעידה חד-פעמית במהלך אירוע שקרה בשנת 2004, בעת שהנאשם היה צעיר לימים. הוא הוסיף וטען, שטרם האירוע לא נרשמו לנאשם הרשעות, מה גם שלא הסתבך עם החוק, בשום דרך שהיא, לאחר מכן. אף שבא כוח הנאשם תמים דעים, כי מדובר בעבירה חמורה, לא מתקיים, לטענתו, הסיכון שתישנה, שכן הנאשם הינו אדם נורמטיבי, העובד באופן מסודר 9 שנים כמסגר במפעל, מפרנס את משפחתו ואף מסייע בפרנסת אחיו, המובטל מעבודה והמטופל ב - 27 ילדים. ב"כ הנאשם אף הביע את החשש, שמאסר בעבודות שירות יגרום לפיטוריו מעבודתו. עוד הטעים, כי הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, מתוך אינטרס אמיתי להשכין שלום במשפחה, ובכך גם חסך זמן שיפוטי יקר.

            לנאשם ניתנה זכות המילה האחרונה. הוא הביע צער, התנצל על האירוע, והוסיף בלשון ציורית " אנחנו היום אוכלים מצלחת אחת".

3.         בתי המשפט מתייחסים, ובמיוחד בתקופה האחרונה, בחומרה מירבית לעבירות שנעברות באמצעות נשק קר בכלל ובסכין בפרט. ברע"פ 10987/04 - ח'ליל חאמד נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 2567, עמ' 2568 קבע בית המשפט כדלקמן:

"בית משפט זה חזר וגינה את תת-תרבות הסכין ואת הנוהג המגונה של יישוב מחלוקות באמצעות סכינים. נלאינו מאמור, עוד ועוד שוב ושוב, כי יש לשרש את תת-תרבות הסכין מחיינו, וחובה היא המוטלת על בית-המשפט להרים את תרומתו למלחמה קשה זו שבאלימות אשר פשתה במקומותינו. הטלת עונשים קלים - יחסית לנדרש - על מי שמפרים צו של לא-תנעץ-סכין-בגוף-הזולת מחטיאה את המטרה ואת שאיפתנו לעקירה מן השורש של התופעה הפסולה הזו .בפרשה אחרת נקבע, שראוי כי ייצא הקול מבית-המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של זולתו ייסגר בבית-האסורים לתקופות שנים, לא לתקופת שבועות ולא לתקופת חודשים. זו הדרך שידענו לביעור הנגע" .

4.         בע"פ 8583/96 - מדינת ישראל נ' יעקב בן מנחם חולי תק-על 97(1), 32 נדרש בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המשיב, שהיה מעורב באירוע חמור ונדון בערכאה הדיונית לעונש קל יחסית. המדינה הגישה ערעור ובית המשפט קבע, כי:

"ערעור המדינה בדין יסודו. אכן, נכון הדבר שרקעו האישי והמשפחתי של המשיב איננו קל, אך חוששנו כי ההתחשבות בנסיבות אלו, בנסיבות העניין, חרגה מן המידה הראויה. אמרנו לא פעם, כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצורכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים אינה יכולה להיות אלא משנית. דומה שבעניינו של המשיב הפך בית המשפט המחוזי את היוצרות, בהעניקו משקל מכריע לנסיבות האישיות של המשיב ועקב כך גזר על המשיב עונש שאינו מבטא במידה נאותה את מגמת ההרתעה של עבריינים בכוח וספק אף אם את צורכי ההרתעה של המשיב עצמו".

5.         נמצאנו למדים, כי לא ניתן להשלים עם הקלות הבלתי נסבלת, שבה נאשם עושה שימוש בחפץ חד, אירוע שעלול היה להסתיים בתוצאות קשות הרבה יותר. בעבירות הנעברות באמצעות נשק קר, ובמיוחד חפץ חד, יש להעביר מסר הרתעתי, לפיו העבריין לא ינקה.

            מאידך, לא ניתן להתעלם ויש לשקול לקולא את הודאת הנאשם באשמה, שחסכה זמן שיפוטי יקר. ההודאה מנעה את הצורך להעיד את אחיו כנגדו, על כל עוגמת הנפש הכרוכה בכך, שיתכן שהייתה אף גורמת לפתיחת הפצעים שהעלו ארוכה, תרתי משמע. יש גם לקחת בחשבון, שעסקינן בנאשם נורמטיבי, העובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, התומך באחיו, שמעולם לא הסתבך עם החוק ושלא עבר כל עבירה מאז האירוע נשוא כתב האישום.  הנאשם הביע חרטה, שדומה כי באה מעומק הלב.

6.         נתתי ליבי לדברי האח, קורבן העבירה, שביקש להתחשב בנאשם, המקבלים משנה תוקף נוכח רוח הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א - 2001. במסגרת חוק זה חוזק מעמדו של נפגע עבירה ונקבע, בין היתר, בשורה של סעיפים, את זכותו של נפגע עבירה להביע את עמדתו בנוגע לעניינים שונים הקשורים בניהול ההליך הפלילי, לרבות הסדר טיעון (סעיף 17 לחוק). עסקינן, איפוא, בהסדר טיעון, ומכאן החשיבות שאני מייחס לדברי האח.

ניתן לראות, כי החוק הופך את עמדת קורבן העבירה לנתון מרכזי, שיש להביאו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה. לכן, נשקפת חשיבות למעמדה של ה"סולחה", שבה קורבן העבירה נוטל חלק.

7.         בת"פ (חיפה) 161/01 - מדינת ישראל נ' עומר שאהב ,תק-מח 2003(1), 5917 ,עמ' 5920 קבע כב' השופט רון שפירא כדלקמן:

"בבוא בית משפט ליתן משקל להסכם "סולחה" עליו להביא לידי ביטוי במסגרת שיקוליו שני נתונים חשובים, שלכל אחד מהם משקל ייחודי. הנתון הראשון הוא במישור האישי של הסכם הסולחה - דהינו: רצונו של הקורבן לסלוח והעובדה כי הקורבן פוצה על הנזק שנגרם לו. הפיצוי, לכשעצמו, מצביע גם בהכרת הנאשם לאחריותו לפגיעה בקרבן במובן זה שעצם ההכרה באחריות, כמו גם העובדה שהנאשם כבר משלם עבור התנהגותו הפסולה, מהווה שיקול בשיקולי ענישה."

8.         לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולה, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:

            א.         שני חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בהתאם לחוות-הדעת שנערכה ע"י הממונה על עבודות השירות, ירצה הנאשם את עונשו בעבודות אחזקה וסיוע, שירותים ומנהלה מרכז קליטה "אלטשול" רח' יצחק שדה באר-שבע בימים א' עד ה' בשבוע בין השעות 08:00 עד 16:00 באחריות  מר מאיר כנפו  החל מתאריך  8.1.08.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מהיום לא יעבור עבירות אלימות המסווגות כפשע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ