אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 143/03

גזר דין בתיק פ 143/03

תאריך פרסום : 12/11/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
143-03
06/06/2005
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד כשר
הנתבע:
1. איאס בן אחמד תלאוי
2. איילה בת סאלם ירחי

עו"ד רוזה
גזר דין

האישום

1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, וזו תמצית האירועים שנפרסו בו:

            בשעת צהרים של יום 15.4.2003 יצאו הנאשמים ממרכז הארץ במכונית כלשהי. הנאשמת 2 ('הנאשמת') נהגה במכונית. סמוך לשעה 14:00 הם הגיעו לתחנת הדלק שליד מושב כחל, שם עלה למכונית אדם אחר ('האחר'). השלושה המשיכו בנסיעה עוד כקילומטר, עצרו את המכונית, והנאשם 1 ('הנאשם') והאחר ירדו מן המכונית. אותו אחר הביא מבין הברושים שלצד הדרך שלושה תיקים ובהם כ-50 קילוגרם חשיש. השניים העמיסו את התיקים בתא המטען של המכונית ונסעו מן המקום. זמן קצר אחר כך הם נעצרו במחסום משטרה.

            משום מעשה זה הואשמו שני הנאשמים בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד (ס' 7(א+ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, להלן - 'פקודת הסמים'), והסתייעות ברכב לביצוע פשע (ס' 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961).

            בעת שנעצרו במחסום המשטרה נמצאו על גופו של הנאשם 7.8 גרם חשיש, ובשל כך הוא הואשם גם בהחזקת סם לצריכה עצמית (ס' 7(א+ג) סיפא לפקודת הסמים).

הסדר הטיעון

2.         הנאשמים כפרו מלכתחילה באישום, ועל כן הוחל בשמיעת ראיות, עד כי הגיעו בעלי הדין לידי הסדר טיעון (ביום 18.1.2005), במסגרתו תוקן כתב האישום (התיאור שהובא למעלה משקף את כתב האישום המתוקן), והצדדים הסכימו, כי 'הטיעון לעונש יהיה פתוח', לאחר שיתקבלו תסקירי מבחן לנאשמים. ועוד הודיעו הסניגורים באותו מעמד, כי הם יטענו, במסגרת הטיעון לעונש, 'שאחר פנה אל הנאשמת וביקש ממנה להביא עבורו את התיק עם הסמים, היא ביקשה את עזרתו של הנאשם 1 והם נסעו לצפון לבצע את הפעולה. התובעת לא תתנגד לטיעון זה ותגיד שאין לה ראיות לסתור'. והתובעת אישרה, בתורה, את הדברים בפני בית המשפט.

3.         אחר הדברים הללו הודו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן והורשעו בהן, ושירות המבחן נתבקש ליתן תסקירים, לפי בהסכמת הצדדים.

חילוט המכונית

4.         במסגרת הטיעון לעונש ביקשה המאשימה לחלט את המכונית בה הובילו הנאשמים את הסם, שברולט קוואליר מ.ר. 36-398-18 ('המכונית' או'השברולט'). בקשתה נסמכת על הוראת סעיף 36א(א)((1) לפקודת הסמים, על שום שהמכונית שימשה אמצעי לביצוע העבירה בה עסקינן.

            הנאשם ביקש שלא לחלט את המכונית, על שום שאינה שלו.

5.         הבעלות במכונית המדוברת רשומה במשרד הרישום של שמו של ויטלי שפדוב. והוא אמנם התייצב לעדות בבית המשפט, לפי הזמנת המאשימה, ואישר כי המכונית אמנם היתה שלו, אלא שהוא מכר אותה בעסקת חליפין שעשה עם 'מגרש למכוניות' של מוחמד נאשף ('נאשף'). על עובדה זו אין כיום חולק, ואנו אמנם יודעים, כי המכונית הגיעה לאותו נאשף, המחזיק במגרש לסחר במכוניות.

6.         הנאשם העיד בעניין זה, כמו שהעיד גם נאשף, בעל המגרש. מעדויותיהם של השניים הבינונו, כי נכרתה ביניהם עסקת חליפין, כשהנאשם מוסר לנאשף מכונית וולוו כלשהי ('הוולוו'), ונאשף נותן לו בתמורה את השברולט בה עסקינן. הנאשם התחייב עוד לשלם לנאשף את יתרת התמורה, בשל ערכה הגבוה יותר של השברולט. לפי עדותו (של הנאשם) - הוא הסכים עם נאשף, כי תשלום היתרה ייעשה בתשלומים, 'ממשכורתו', והוא אמנם החל לשלם, ובטרם הספיק לשלם מחצית התמורה - נעצר בגין הפרשה בה עסקינן. על כן הוציא נאשף מכתב לנאשם, ודרש להחזיר לו את המכונית.

7.         גירסה זו שבאה מפיהם של הנאשם ונאשף אינה מקובלת עליי כלשהו. העסקה נכרתה בין השניים בחודש פברואר 2003, משמע כחודשיים לפני המעצר (שארע ביום 15.4.2003). סמוך לאחר המעצר, משמע ביום 22.4.2003, אמנם הוציא נאשף מכתב לנאשם (ת/27) ובו דרישה להחזרת השברולט, אלא שעוד שמענו מאותו נאשף, כי את הוולוו הוא מכר (לפלוני) לאחר המעצר. יתר על כן, במכתב ת/27 קובל נאשף בפני הנאשם, כי הוולוו שמסר לו מעוקלת. כלומר, במועד משלוח המכתב, שנשלח לאחר המעצר, מכונית הוולוו עדיין ברשותו של נאשף, הוא דורש את החזרת השברולט, והנה לאחר מכן הוא מוכר את הוולוו. פעולה זו מצביעה על כך, שגם אם במכתב ת/27 ביקש נאשף לבטל את עסקת החליפין, דבר שאני מפקפק בו, הרי שהוא עצמו לא נהג על פי הכוונה המשתמעת מכך, והמשיך כאילו העסקה עומדת בתוקפה, ומכר את הוולוו של הנאשם. יתר על כן, מאז ועד היום חלפו כשנתיים, ולא ראינו כי הוא פעל כל פעולה שהיא על מנת לתבוע את המגיע לו, לטענתו, מן הנאשם. ודגש אנו נשים על כך, שהמשטרה החזירה את השברולט לידי הנאשם, והיא ברשותה של אשתו, הנוהגת בה (כך עדות הנאשם). כלומר, את ביטול העסקה ניתן היה לממש, אלא שהשניים, משמע הנאשם ונאשף, בחרו שלא לעשות כן.

            על אלה אוסיף, כי הוולוו היתה ברשותו של הנאשם כחודשיים ימים בטרם נעצר (ואגב לא חודש ימים, כפי שהעידו נאשף והנאשם, בנסיון לקרב את המכונית לנאשף ולהרחיקה מן הנאשם). לא סביר בעיניי, כי המכונית תימסר לידי הנאשם ותהא בחזקתו חודשיים ימים, בלא שהוא משלם את מלוא התמורה. נשים לב בהקשר זה לסתירות שבין עדותו של נאשף בבית המשפט בקשר עם הכספים שעל הנאשם היה לשלם לו, לבין הודעתו במשטרה (ת/28). הוא העיד, כי השברולט שווה היתה כ-50,000 ש"ח, בעוד הוולוו ערכה עמד על 18,000 ש"ח, משמע היתרה עמדה על 32,000 ש"ח, סכום שעל הנאשם היה לשלם לו. אלא שבהודעתו במשטרה הוא מספר, כי על הנאשם היה להוסיף לו עוד 20,000 ש"ח בלבד, מתוכם הוא כבר שילם לו 4,000 ש"ח ונותרו לתשלום 16,000 ש"ח, ולא 32,000 ש"ח עליהם הוא מעיד היום בבית המשפט. ההפרזה בסכומים אינה בכדי, לטעמי, כי אם על מנת להצדיק את המסקנה שמבקש היום הנאשם להסיק מן הדברים הללו, משמע כי המכונית עודנה של נאשף ולא שלו.

            עדויותיהם הקצרצרות של הנאשם ושל נאשף בסוגיה זו נתמלאו, איפוא, בסתירות ובאי-הקפדה על אמירת אמת, כשהמגמה - להצביע על כי המכונית עודנה של נאשף, כאמור. כך ביחס ליתרת התמורה המגיעה לנאשף (16,000 ש"ח ולא 32,000 ש"ח עליהם העיד נאשף), כך ביחס לזמן שחלף מן המכירה ועד למעצר (חודשיים ימים ולא חודש כפי שסיפרו השניים), כך ביחס לתשלומים בשיעורים של 5,000 ש"ח לכיסוי היתרה, כשמהודעת נאשף במשטרה עולה, כי הוא קיבל 4,000 ש"ח (משך חודשיים מיום המכר ועד למעצר, אף כי בכל התקופה הזו צריך היה לשלם שני תשלומים של 5,000 ש"ח כל אחד, אם טענתו אמת).

8.         סיכומה של סוגיה, הנאשם רכש את השברולט, והמכירה הושלמה במסירת המכונית לידי הנאשם. לא השתכנעתי מטענתו, כי לא הוא שילם את יתרת התמורה המגיעה. מכל מקום, גם אם קיים הפרש - הוא זעום ביחס לתמורה הכללית המוסכמת, גם לפי גירסת נאשף (במשטרה). לא השתכנעתי מכנות המכתב ת/27 שהוציא נאשף, אותו הוא מבקש לראות כמכתב ביטול, הגם שהוא והנאשם לא נהגו כלל על פיו, שהרי נאשף עצמו מכר את הוולוו ובמו ידיו סיכל את החזרת המצב לקדמותו, ובכך גילה את דעתו, שמכתב הביטול לא היה אלא למראית עין בלבד. מכונית השברולט הוחזרה לידי הנאשם והיא נמצאת, לפי עדותו, ברשותה של אשתו, הנוהגת בה מאז ועד הלום, בלא שנאשף מיודענו עושה דבר וחצי דבר להחזרת המכונית לידיו, אף כי חלפו למעלה משנתיים ימים מאז.

9.         מכל הטעמים הללו אני קובע, איפוא, כי המכונית היא לנאשם, וניתן לחלטה. ועתה אנו באים לשאלה, האם יכול היה הנאשם להצביע על טעמים, המצדיקים ויתור על החילוט, שהרי הכלל הוא חילוט, והיוצא מכלל זה - ויתור עליו, כאמור בהתקיים טעמים הולמים. נזכיר בהקשר זה את הוראת סעיף 36א(א) לפקודת הסמים הקובעת לאמור:

'הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא...'

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ