אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 118/08

גזר דין בתיק פ 118/08

תאריך פרסום : 05/02/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
118-08
20/05/2008
בפני השופט:
דוד חשין סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עדי דמתי
הנתבע:
גאסר אבו-אלה אבו אלהווא
עו"ד יחיא מוסטפא
גזר דין
  • 1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיוע להתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
  • 2.      על פי הנטען בסעיפים 1-4 לכתב האישום, בחודש דצמבר 2007 או בסמוך לחודש זה, קיבל רוני רן עבד רבו (להלן - רוני), מידע כי בדירה בבית חנינה החדשה בירושלים (להלן - הדירה), מחזיקה אלמנה רכוש רב בערך של כ- 200,000 דינר וכן זהב. באותה העת התגוררו בדירה ג'מילה סולימאן בת ה- 85, ובעלה עלי סולימאן בן ה- 83 (להלן - המנוח). רוני העביר את המידע לאשרף עג'לוני (להלן - אשרף) ושניהם הסכימו לבצע שוד בדירה כדי לגנוב את הרכוש האמור. הם פנו לנאשם, מסרו לו את המידע וביקשו ממנו למצוא אנשים מתאימים לביצוע ההתפרצות והגניבה. הנאשם המליץ על סאבר עספור (להלן - סאבר) כמי שמתאים לביצוע העבירה לנוכח ניסיונו הקודם בתחום. עוד אמר הנאשם כי סאבר אינו מוכן כי אשרף ייטול חלק בקשר, זאת בשל שמועה שהוא מסייע לכוחות המשטרה ולכן אינו סומך עליו. במהלך החודשים דצמבר 2007 וינואר 2008 קשרו רוני, סאבר ואחרים קשר לביצוע שוד בדירה.

בהמשך כתב האישום מתואר כיצד רוני, סאבר ואחרים תכננו את השוד, וכיצד בוצע השוד. כך, על פי המתואר, בין יתר מעשיהם במהלך השוד, איימו על המנוח באקדח וכפתוהו, ותוך שהוא צועק ומשמיע קולות חנק, סתמו את פיו ואפו בחתיכת בד וקשרו את ידיו. בסופו של יום נגנבו מדירת בני הזוג כסף, תכשיטים ורכוש רב, והמנוח מת כתוצאה מדום לב שפקד אותו, בשל הדחק הנפשי בו היה נתון כתוצאה מהתנהגות השודדים ובשל העובדה שלא קיבל טיפול רפואי מבעוד מועד. במעשיו אלו, כך נטען, ביצע הנאשם עבירה של סיוע לשוד, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין.

  • 3.      בתשובתו לאישום כפר הנאשם במיוחס לו. ואולם, בפתח ישיבת ההוכחות, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון בזו הלשון: "הנאשם יחזור בו מהכפירה ויודה שסייע לעבירת התפרצות, כמתואר בסעיפים 1-4 לכתב האישום. הנאשם יטען שלא ידע שמדובר בשוד. המאשימה תסתפק בכך ותבקש להרשיע את הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של סיוע להתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה -  עבירה לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין. הנאשם מסכים כי בוצע שוד כמתואר בכתב האישום, ואולם יטען כי לא ידע ולא צפה, כי יבוצע שוד אשר במהלכו ימות אדם, והמאשימה לא תבקש להוכיח עובדות אלו. כתב האישום לא יתוקן ויישאר בעינו. כפוף לאמור לעיל, בתיאור האירועים שבגינם מורשע הנאשם, לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום - לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. אין הסדר לעניין העונש".
  • 4.      במסגרת הראיות לעונש, הגישה התובעת את הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1), והסניגור העיד את אימו של הנאשם. האם ציינה, בין היתר, כי היא זו שמטפלת בשלושת ילדי הנאשם (בגילאי 8 עד 11), המתגוררים כיום בביתה חלק מהזמן (בשל גירושי הנאשם) וצפויים להתגורר בביתה כדרך קבע (נוכח נישואיה הצפויים של אימם). האם הוסיפה כי בשל גילה המבוגר, אינה מסוגלת לטפל בנכדיה לבדה וכי היא זקוקה לאביהם כדי שיעזור לה בגידולם.

בטיעוניה לעונש, ביקשה התובעת להטיל על הנאשם מאסר משמעותי, וכן מאסר על תנאי. התובעת ציינה את חלקו של הנאשם בהשתלשלות העניינים, שהובילה בסופו של דבר לביצוע השוד ולמותו המצער של המנוח, בהטעימה כי הנאשם הוא זה שקישר בין הגורמים העברייניים שחברו לביצוע השוד. התובעת הוסיפה כי אף אם הנאשם לא ידע ולא צפה שביצוע העבירה יסתיים במותו של אדם, הרי שנוכח התוצאה הקטלנית של האירוע, על בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מרתיע. זאת, לטענתה, משום שגם עבירות רכוש יכולות להתפתח ולהסתיים באלימות ואף במוות, וכדי להעביר מסר מרתיע ברבים שלא ליתן יד לפעילות עבריינית בכלל ולעבריינות רכוש בפרט, העלולות להסתיים באופן האמור, ובעיקר כשאין לשותפים שליטה על תוצאות העבירה.

  • 5.      מנגד טען הסניגור, כי לאור תוכנו של הסדר הטיעון, אל לו, לבית המשפט, בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, להתייחס לעובדת פטירתו של המנוח, שכן עקרון החוקיות מחייב אי הענשת אדם על מעשה שלא הורשע בו.  הסניגור הוסיף, כי לא ניתן לקבוע את עונשו של הנאשם בהסתמך על תוצאה אותה לא צפה. בנוסף הטעים הסניגור, כי סעיף העבירה לפיו הורשע הנאשם, סעיף 406(ב) לחוק, נמצא בפרק עבירות הרכוש שבחוק העונשין (סימן ד'), אשר אינו מתייחס לעבירות נגד אדם. עוד טען הסניגור כי אין כל הוכחה לכך שהנאשם היה מסייע לפורצים אילו ידע שבכוונתם לשדוד את הדירה, בהוסיפו כי תרומתו של הנאשם לאירוע הייתה משנית ועקיפה. לטענתו, כישלונו של הנאשם התבטא אך בכך ששיתף פעולה עם מתכנני הפריצה  ולא סילק אותם מעל פניו כשפנו אליו. כן ציין הסניגור כי רמת הענישה המקובלת בגין עבירות ההתפרצות, מושלמות או נלוות, נעה בין שני חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לבין מאסר של ארבעה עשר חודשים לריצוי בפועל.

 הנאשם עצמו הביע צער על שאירע וציין כי אילו ידע מה יהיו תוצאות האירוע לא היה מסייע למבצעים. בנוסף ציין הנאשם כי בחמש השנים האחרונות לא ביצע כל עבירה אלא ניסה לשקם עצמו ולעבוד.

6.   הנאשם, יליד 1967, הורשע בעבירה של סיוע להתפרצות, שהיא עבירת רכוש במהותה. בעניינינו, למרבה הצער, נפטר המנוח בעקבות התפרצותם, בין היתר, של רוני וסאבר (שהנאשם תיווך ביניהם) לבית מגוריו והאלימות שהופעלה כלפיו במהלך השוד. ואולם  כפי שהוסכם במסגרת עיסקת הטיעון, הנאשם לא ידע ולא צפה כי יבוצע שוד או כי ימות אדם במהלכו, וגם לא נטען - וממילא לא הוכח - כי היה עליו לדעת או לצפות זאת.

בקשת התובעת מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש שייתן ביטוי לכך שגם עבירות רכוש יכולות להתפתח לעבירות של אלימות ועד כדי מוות, נוגעת בשאלת אחריותם של השותפים לעבירה נגררת, שבה עוסק סעיף 34א לחוק העונשין. טענת התובעת משקפת את הגישה המחמירה לפיה השותפים יישאו באחריות לכל עבירה שונה או נוספת שיעבור המבצע אגב עשיית העבירה (לעניין הגישות השונות באשר לשאלת האחריות הנגררת של שותפים ראו ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (תשמ"ז-1987), חלק ב', בעמ' 321-344). ברם, המחוקק הישראלי לא קיבל גישה זו אלא קבע, במסגרת סעיף 34א(א) לחוק העונשין, הסדר לפיו יישאו השותפים באחריות לעבירה הנגררת אם "בנסיבות העניין, אדם מן הישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתן", דהיינו, כאשר יוכח קיומה של מודעות בכוח (ראו ע"פ 2948/03 אולג ברזובסקי נ מדינת ישראל, ניתן ביום 20.6.05). ואולם, משעה שלא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי הנאשם היה מודע בכוח לאפשרות ביצועו של שוד ושבמהלכו ימות אדם, לא ניתן להחמיר בעונשו בשל כך. עם זאת, עובדת מותו של המנוח, מקשה על בית המשפט לנקוט כלפי הנאשם בגישה עונשית מקילה.

חומרה מיוחדת מייחס אני למיהותם של קורבנות העבירה. מתוך סעיפים 1-4 לכתב האישום, שהנאשם הודה בהם, לא ברור לי אם הנאשם היה מודע לעובדה שבדירה התגוררו זוג קשישים, או שמא סבר כי התגוררה בה אלמנה שהחזיקה רכוש רב, מידע שבוודאות נמסר לו על ידי רוני ואשרף (ראו סעיף 1-2 לכתב האישום). כך או אחרת, עבירות המופנות נגד רכושם של אלמנות או קשישים, ובמיוחד אלו המתבצעות בדרך של התפרצות למקום מגוריהם, הינן בזויות במיוחד, לנוכח חולשתה ופגיעותה המיוחדת של אוכלוסיה זו, ומשכך יש להטיל בעטיין עונשים מרתיעים.

שיקול נוסף לחומרה הינו עברו הפלילי המשמעותי של הנאשם, שעיקרו עבירות אלימות. הנאשם הורשע בין היתר בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת עובד ציבור, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (באוגוסט 1999), תקיפת בת זוגו וחבלה חמורה (במרץ 2001). בגין שלוש העבירות האחרונות הוטל על הנאשם (בינואר 2002) עונש מאסר בפועל למשך 14 חודשים (ת/1).

מנגד, בגדר השיקולים לקולא, זוקף אני לזכותו של הנאשם את הזמן השיפוטי שחסך בהודאתו ואת העובדה כי לא ידע ולא צפה כי יבוצע שוד במהלכו ימות אדם, וגם לא נטען כי יכול היה לצפות זאת. כן אין להתעלם מהעובדה כי בחמש השנים האחרונות לא הסתבך הנאשם בביצוע עבירה. בנוסף, יש להתחשב בעובדה שהנאשם מפרנס את שלושת ילדיו הקטינים.

  • 7.                  לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, ובהינתן שהעונש המרבי על עבירה של סיוע להתפרצות, שהנאשם הורשע בה, הינו שלוש וחצי שנות מאסר (מחצית העונש המרבי שנקבע בשל ביצוע העיקרי), דן אני את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו, החל מיום 12.2.08.

כן אני דן את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר לא יעבור הנאשם עבירה של פגיעה ברכוש לפי פרק י"א לחוק העונשין.

  • 8.      הודעתי לנאשם על זכותו לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום  ט"ו באייר התשס"ח (20.5.2008) במעמד הצדדים.


דוד חשין, סגן נשיא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ