אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1148/07

גזר דין בתיק פ 1148/07

תאריך פרסום : 25/08/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1148-07
12/12/2007
בפני השופט:
שאהר אטרש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
סיאף בן מחמוד נסאר
גזר דין

1.         הנאשם הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") ובעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין.

            יצויין, כי הנאשם הודה בעבירה של חבלה במזיד ברכב וטען, כי אין בחומר הראיות שבידי המאשימה כדי להביא להרשעתו בעבירה השניה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

2.         בהכרעת הדין מיום 10.12.07, קיבלתי את גרסתה של המתלוננת כגרסה אמינה ולא נתתי אימון בגרסתו של הנאשם. אליבא דגרסת המתלוננת, בהיותה נוהגת ברכבה בדרכה לביתה שבכפר טורעאן ומשחלפה בסמוך לביתו של הנאשם, קילל אותה הנאשם וזרק אבנים לעבר רכבה; אבן אחת פגעה ברכב וגרמה לשבירת השמשה של החלון האחורי ימני של הרכב. המתלוננת פחדה ונכנסה ללחץ, לחצה על דוושת הגז, רכבה עלה על משהו בשולי הכביש, אך המתלוננת המשיכה בנסיעה עד שהגיעה לבית הורי בעלה ושם התמוטטה. המתלוננת לא נפגעה פיזית אך נבהלה וסבלה מסחרחורת, כפי שצויין בגליון חדר המיון של בי"ח פוריה, לשם הגיעה המתלוננת לקבלת טיפול רפואי.

3.         ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל, שירתיע את הנאשם ויביע את החומרה הרבה שבמעשיו, מאסר על תנאי, קנס מרתיע ופיצוי למתלוננת, שיגלם בתוכו את עגמת הנפש שנגרמה לה.

            ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את החומרה הרבה בזריקתו של חפץ/אבן אל עבר רכב נוסע. לטענתו, אמנם מקרה זה הסתיים בנזק לרכוש (שמשה מנופצת), אך באותה מידה היה יכול להסתיים אחרת, לא כל שכן, כשמדובר בארוע שהתרחש בלב כפר מאוכלס בצפיפות בשעה שאינה שעת לילה מאוחרת. חומרה יתירה ראה ב"כ המאשימה בכך, שאין המדובר בזריקה של אבן אחת אלא בשני מקרים. באיזון הכולל בין גילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם ובין חומרת העבירה, ביקש ב"כ המאשימה, להטות את הכף לעבר ענישה מחמירה של מאסר בפועל; חומרה נוספת ראה ב"כ המאשימה בכך, שמדובר בנאשם שסובר שהדרך לפתרון סכסוכים היא יידוי אבנים במקום פניה לרשויות והרגעת המצב.

4.         ב"כ הנאשם ביקש לגזור את הדין לפי הנתונים בתיק זה ולא לפי השערות בעלמא; ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו, כי המדובר באבן בודדת שפגעה בחלק האחורי של רכב המתלוננת וגרמה לשבירת השמשה, אך לא נגרם נזק למראה של הרכב, כפי שנטען תחילה, ולא נגרם כל נזק גופני למתלוננת. ב"כ הנאשם עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, שאין לחובתו עבר פלילי, ובקש להתחשב לקולא בנסיבות שחרורו המכבידות, בציינו, כי הנאשם, שלא התנסה בפלילים, למד את הלקח מאותן נסיבות (המעצר הממשי מאחורי סורג ובריח ומעצר הבית המוחלט בתנאי הרחקה). עוד טען ב"כ הנאשם, כי כבר ביום האירוע השלימו המשפחות, משפחתו של הנאשם ומשפחתה של המתלוננת, לאחר התערבותם של מכובדים, וערכו הסכם סולחה (נ/1), דבר שהביא את המחלוקת הרגעית לסיומה.

            ב"כ הנאשם הפנה לגזרי-דין, שבהם נגזרו מאסרים בעבודות שירות בגין מרדפים ופגיעות אבנים שגרמו לנזקים וטען, כי במקרה דנן מכוח גזירה שווה מאותם גזרי דין על בית המשפט להטות את הכף לטובת מאסר מותנה בלבד, בשים לב לנסיבות המיוחדות של מקרה זה.

            ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי בהסכם הסולחה (נ/1) היה ויתור הדדי, ומשכך אין זה צודק לחייב בפיצוי. בנוסף, ביקש ב"כ הנאשם שלא לחייב בקנס, בשל היות הנאשם נתון בתנאי מעצר בית ומימון הערבויות רבץ על שכמם של קרוביו, ולהסתפק במאסר מותנה.

5.         כמו כן, שמעתי את דברי הנאשם, שהביע צער על מעשיו והבטיח ש" זו פעם ראשונה ותהיה פעם אחרונה".

6.         הנאשם חטא בשתי עבירות חמורות; אין צורך להכביר מילים אודות המסוכנות הרבה הטמונה בזריקת אבן אל עבר רכב נוסע. התנהגות כזו יוצרת סיכון לחיי הנהג, נוסעי הרכב ועוברי אורח תמימים ויוצרת סיכון לפגיעה ברכב גופו. מבצע העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אינו יודע מה תהה תוצאת מעשהו.

            במקרה דנן, הנאשם זרק אבנים לעבר רכבה של המתלוננת. אבן אחת פגעה בחלקו האחורי של הרכב וגרמה לניפוץ השמשה של הדלת האחורית ימנית ולבהלתה של המתלוננת, שנסעה לתומה בדרכה הביתה, אשר נאלצה להסיט את רכבה לשולי הכביש אך המשיכה בנסיעתה. בתום האירוע היא התמוטטה, סבלה מסחרחורת ונזקקה לבדיקה בבי"ח פוריה. ברי, שאירוע כזה, עלול היה להסתיים בתוצאות טרגיות יותר, לא כל שכן, כשמדובר ברכב שנסע בלב שכונת מגורים בשעות אחר הצהריים.

            זכותו של כל נהג ושל כל נוסע, המשתמשים בדרך, לעשות את דרכם בבטחה; זריקת אבן אל עבר רכב נוסע, פוגעת בזכותם זו ומסכנת אותם. בע"פ 1184/00 ג'מאל מחמיד נ' מדינת ישראל נקבע מפורשות, כי תכליתה של ההוראה שנקבעה בסעיף 332 לחוק העונשין על כל חלופותיה היא להגן על הנוסעים ועל המשתמשים בנתיב תחבורה או בכלי תחבורה ולהבטיח את התנועה בדרך. גם בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, נקבע, כי התכלית שביסוד האיסור בסעיף 332(2) לחוק העונשין הינה הגנה ושמירה על חייהם של המתמשים בדרך. הדברים נכונים לגבי כל חלופותיו של סעיף 332 לחוק העונשין.

מכאן, ברור כי עסקינן בעבירות חמורות המחייבות ענישה חמורה ומרתיעה.

7.         יחד עם זאת, חומרת העבירות אינה השיקול היחיד העומד על הפרק. כבר נפסק לא אחת, כי בעת קביעת גזר דינו של נאשם, " על בית המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל יחסי ההולם את נסיבות המקרה המסוים ואת הנאשם המסוים שבפניו, ולאזן ביניהן" (ע"פ 5106/99 אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 355).

            במקרה דנן, מדובר בנאשם יליד 1984 (בן 23), רווק, העובד לפרנסתו במסעדה. זוהי מעידתו והסתבכותו הראשונה של הנאשם, שאין לחובתו עבר פלילי. הנאשם הודה במעשה שעשה כבר בחקירתו הראשונה במשטרה והביע נכונות לפצות את המתלוננת. לדבריו, " אני מצטער ואני אשלם את הנזק" (עמ' 1 ש' 5 להודעתו מיום 24.10.07); גם בהודעתו השניה, חזר הנאשם והצטער על מעשיו; לדבריו " אני שוב מתנצל, לא היתה לי שום כוונה לפגוע בה או לגרום לה נזק לרכב שלה. היה אירוע כזה אני טעיתי ושוב (אפילו) אני מתנצל ואני מוכן לשלם את המחיר" (עמ' 2, ש' 18-13 להודעתו מיום 30.10.07).

גם בדבריו בפני הודה הנאשם בכשלונו והתחייב לא לחזור על מעשים כאלה בעתיד.

8.         מתרשם אני, כי הנאשם הפנים את החומרה שבמעשיו ויש בהודאתו ובהסכם הסולחה שנערך בין משפחתו ובין משפחת המתלוננת כדי ללמד על חרטתו ועל לקיחת אחריות מלאה על מעשיו. מעצרו ושהייתו במעצר בית מלא בהרחקה, יש בהם כדי להמחיש לנאשם את " המחיר הכבד שהוא עלול לשלם" באם יחזור על מעשיו. בשל כל אלה, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהימנע משליחתו לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

            לא למותר לציין, כי נסיבותיו של מקרה זה שונות בתכלית מאותם מקרים שבהם הושתו עונשי מאסר בפועל. במקרה דנן, אין המדובר בעבירה שהיא "מכת אזור" או " מודל פסול לחיקוי מצד חמומי מוח"; כמו כן, אין המדובר "ביידוי בקבוק תבערה אל עבר רכב נוסע" ואין המדובר בעבירה שבוצעה תוך כדי שימוש ברכב.

9.         לאור כל האמור, הנני לגזור על הנאשם את העונשים שלהלן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ