אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1146/04

גזר דין בתיק פ 1146/04

תאריך פרסום : 22/11/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום חיפה
1146-04
20/03/2007
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עדתו
הנתבע:
1. עיריית חיפה
2. לוי חגי - נמחק
3. רוט יעקב - נמחק
4. בן ארי ירון - נמחק

עו"ד אבני
גזר דין

1.         בשנת 2004 הוגש כתב אישום נגד עיריית חיפה ושלושה בעלי תפקידים בשירותה בגין עבירות של זיהום מים בניגוד לחוק המים, תשי"ט-1959 וזיהום ים בניגוד לחוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988. ביום 6.3.07 הודיעו הצדדים על הסדר חלקי לפיו יימחקו בעלי התפקידים מכתב האישום בהתאם לסעיף 94(ב) לחסד"פ, העירייה תודה בביצוע העבירות ויישמעו טיעונים לעונש לאחר שמיעת שני עדים מטעם העירייה. בהתאם להסדר, הורשעה עירית חיפה בעבירות שפורטו בכתב האישום, למעט עבירה של איסור לכלוך ברשות הרבים לפי חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 ביום 6.3.07.

2.         בכתב האישום נטען כי במהלך הרבעון הראשון של שנת 1998 קרס קו ביוב הממוקם בשטחה של עיריית חיפה המחבר בין מפעל "שמן תעשיות" (להלן- המפעל) למערכת הביוב העירונית באיזור התעשיה שמן. עיריית חיפה ביצעה מעקף בקטע שקרס כפתרון זמני והתחייבה כי תוך זמן קצר יוחלף הקטע בפתרון קבע. עוד טרם ביצוע פתרון הקבע, בתאריכים 4.12.00 ו- 5.12.00, שוב קרס הביוב וכתוצאה, גלש שמן למערכת, גלשו שפכים סניטריים ושמנים בסמוך לכניסה לשער המפעל והציפו את כביש הגישה למפעל וחניית המפעל, ומשם זרמו דרך הקולטנים שבכביש אל תעלות הניקוז ודרכן זרמו לים בחוף שמן הנמצא בצידו המזרחי של נמל חיפה. יובהר כי עיריית חיפה הועמדה לדין והורשעה בגין האירוע האחרון בלבד ולא בגין קריסת קו הביוב בפעם הראשונה.

3.         בטיעוני בא כוח המדינה - המשרד להגנת הסביבה, הודגש כי מדובר בתקלה שארעה לאחר שהעיריה נמנעה מביצוע תיקון קבוע של קוי ההולכה משך תקופה ניכרת. נטען שמקור התקלה מלכתחילה היה השפכים ממפעל שמן שאיכותם הירודה עיכלה את צינור הביוב והביאו לקריסתו. כמו כן, נטען שהעיריה אשר ידעה אודות איכות השפכים של המפעל נמנעה מנקיטת פעולה נמרצת נגדו, על ידי שימוש בכלים שהיו ברשותה למניעת מקור המפגע ובין היתר חוק עזר חיפה (הזרמת שפכי תעשיה למערכת הביוב), התשמ"ז-1986 או חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. כמו כן, נטען שהעיריה התחייבה עוד בשנת 1998 לתת מענה לבעיית הולכת הביוב תוך זמן קצר. נטען כי העירייה הינה האחראית הבלעדית על פי דין לטיפול בביוב בתחומה וכן אחראית על תקלות וחייבת לשאת בתוצאות העונשיות של מחדליה. צויין כי באותו זמן הקנס בגין עבירה בודדת של זיהום מים הגיע לסכום המירבי של 256,000 ש"ח והקנס המירבי בגין עבירה על חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים הגיע לכדי 146,000 ש"ח, כך שסך הכל מדובר בקנסות מירביים בסך 402,000 ש"ח ומכיוון שמדובר בשני אירועים - מעל 800,000 ש"ח.

4.         הסניגור טען כי מיד לאחר התרחשות התקלה הראשונה בשנת 1998, נבנה מעקף בעלות ניכרת של 90,000 ש"ח והעירייה החלה בפעולות נמרצות לביצוע פתרון קבע. תכניות ראשוניות להעברת הקו דרך קו תשתיות החומרים המסוכנים של המפעלים באיזור מפרץ חיפה נתקלו בהתנגדות נמרצת של גופים כגון תש"ן, בז"ן וקצא"א והעירייה נאלצה לבצע תכנון אלטרנטיבי. בסופו של דבר, היה צורך להביא טכנולוגיה חדישה מחוץ לארץ שבאמצעותה התאפשרה חפירת הקו במקום של הקו הישן. התכנון המורכב והצורך לדאוג לתקציבים מתאימים בעלות כוללת של 700,000 ש"ח, ארך זמן. בסופו של עניין טענה העיריה כי לא רק שאינה אשמה במחדל אלא שהמשרד להגנת הסביבה הוא זה שלא פעל כיאות, אם כבר נפל פגם בפעילותו של גורם שלטוני כלשהו, היות והמשרד לא ביצע פעולות אכיפה נמרצות נגד מפעל שמן תעשיות.

דיון

5.         ההליך דנן מדגיש את מורכבות היחסים הקיימים בין השלטון המרכזי- המשרד להגנת הסביבה לבין השלטון המקומי. שני גורמים אלו נושאים בסמכויות למניעת זיהום מים וזיהום ים. בעניין זה קיים שוני מהותי בין המשרד להגנת הסביבה לבין הרשות המקומית. העירייה נושאת גם בסמכויות אכיפה המאפשרות לה לנקוט הליכים שונים נגד גורמים שפעילותם כרוכה בסיכון סביבתי בתחומה ומאידך היא עצמה חשופה להליכים פליליים במידה והיא גורמת לזיהום מים או זיהום ים כתוצאה ממעשה או מחדל בהפעלת המערכות שהיא אחראית להן, כגון מערכת הביוב העירוני. עירייה נושאת לבדה באחריות הישירה לתפעול התקין של מערכותיה ועליה להפעיל את האמצעים הדרושים לשם כך ואין היא יכולה להפוך את השלטון המרכזי לשותף בכוח בתחומי אחריותה (רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האיזורית גליל תחתון (נבו))

6.         נטען כי אין מקום לחייב את העירייה, שהינה גורם ציבורי, בקנס משמעותי בגין האירוע נשוא כתב האישום מקום שהיא פעלה למציאת פתרון קבע לתקלה שאירעה בשנת 1998 והחליפה את המערכת הפגומה בסופו של עניין. נראה על פי החומר שהוצג כי הגורם הישיר לבעיות שהביאו לקריסת קו הביוב, גורם מהשוק הפרטי, לא הובא לדין ואף לא נדרש עד כה לשאת בעלות התיקונים שבוצעו. במצב זה אין מקום לפטור את העירייה מאחריותה הישירה. עבירות של זיהום מים וזיהום ים בידי גורמים ציבוריים חמורים לא פחות מביצוע אותן עבירות על ידי גופים פרטיים. גוף ציבורי המבצע עבירה סביבתית חוטא לחובותיו פעמיים: פעם כאשר הוא אינו דואג להפעיל את מלוא הסמכויות שהופקדו בידיו כדי למנוע בעוד מועד תקריות זיהום כאשר קיימת סכנה להתרחשותן; במקרה זה הנזק שנגרם לקווי ההולכה על ידי שפכי מפעל שמן תעשיות והעדר טיפול מספיק בשפכיו היה ידוע לעירייה, אולם היא נמנעה מנקיטת פעולות נמרצות נגד המפעל. במקרה זה ניתן היה להניח כי קיים סיכון גדול מהרגיל והיתה חובה של ממש לנקוט פעולות מנע ולא רק פעולות לתכנון והקמת הקו החדש. העירייה חטאה פעם נוספת כאשר היא עצמה הפכה לעבריינית סביבה עם התרחשות הזיהום בפועל.

הטלת קנסות על גורמים ציבוריים אמנם מעבירה כספים מרשות אחת לשניה, אך הנסיון מלמד כי במשך שנים, במקרים רבים מדי, שינה השלטון המקומי את סדרי עדיפויותיו והגביר את תשומת הלב לקיום חוקי הסביבה רק בעקבות נקיטת הליכים פליליים והטלת עונשים כספיים משמעותיים עליו (ע"פ (ת"א) 1409/95 מדינת ישראל נ' עיריית בת-ים (לא פורסם), ע"פ (נצ' 1074/04 עיריית צפת נ' מדינת ישראל (נבו); ע"פ (נצ') 421/02 עיריית בית שאן נ' מדינת ישראל (נבו), ת"פ (ת"א) 9046/01 מדינת ישראל נ' עיריית תל אביב-יפו, ת"פ (ת"א) 1929/04 המשרד לאיכות הסביבה נ' עיריית בת ים; בכל אחד מהמקרים שאוזכרו הוטלו קנסות משמעותיים). בנסיבות המקרה אשר תוארו לעיל, יש מקום להטלת קנס משמעותי כאשר לקולא נלקחה בחשבון העובדה כי האירוע נשוא כתב האישום לא נמשך לאורך זמן וכי העירייה הקדישה בסופו של עניין משאבים כספיים לפתרון. כתוצאה, הנני מטיל על העירייה קנס בגובה 120,000 ש"ח.

7.         אילו היה מדובר באירוע שאין סיכון להישנותו, לא היה מקום להטלת התחייבות להמנע מעבירות אלו בעתיד. זאת, בין היתר, מכיוון שמדובר בעבירה שהתבצעה לפני מספר שנים. דא-עקא שבדיקות שפכים שהוגשו על ידי נציגי העירייה הראו כי גם בשנת 2003 חרגו השפכים של מפעל שמן תעשיות מהתקן החוקי וייתכן שהבעיה שביסוד הענינים לא נפתרה עד היום. אשר על כן, תחתום העיריה על התחייבות להימנע מלעבור על עבירת זיהום מים או עבירה של זיהום הים ממקורות יבשתיים בסך 250,000 ש"ח למשך שלוש שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ז (20 במרץ 2007) במעמד הצדדים

דניאל פיש, שופט

קלדנית: שרה

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ