אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1142/05

גזר דין בתיק פ 1142/05

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1142-05
30/05/2006
בפני השופט:
שאהר אטרש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אנואר בן מוחמד אבו תנהא
עו"ד עבד פאהום
גזר דין

1.         לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה (רס"ר קייס עקאב והמתלונן מוניר עבוד) הודיעו ב"כ הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו, יחזור בו הנאשם מכפירתו, כתב האישום יתוקן ביחס להוראות החיקוק, הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע על פיו; הנאשם יישלח לשירות המבחן למתן תסקיר בלתי מחייב והטיעון לעונש יהא פתוח לאחר קבלת התסקיר.

            בעקבות הסדר הטיעון ולפי בקשתו, התרתי לנאשם לחזור בו מכפירתו. כמו כן, משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשעתיו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 333 ו- 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו- 335 לחוק העונשין.

2.         על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בין המתלוננים ובין הנאשם, שכולם תושבי כפר עילוט, קיימת היכרות מוקדמת. ביום 1.11.05 סמוך לשעה 14:00 הלכו מוניר עבוד (להלן: "מוניר") ואברהים אבו עיאש (להלן: "אברהים") יחדיו סמוך לבנין המשביר בנצרת. הנאשם אשר הבחין בהם, פנה למוניר וביקש ממנו לבוא עמו. מוניר סירב והמשיך בהליכתו. הנאשם החל בהליכה בעקבות המתלוננים ובשלב מסוים התקרב למוניר מאחור, שלף סכין שהיתה ברשותו ודקר באמצעותה את מוניר באיזור האוזן השמאלית, מאחורי אפרכסת האוזן. מוניר סובב את ראשו בתגובה לדקירה, ומיד עם כך דקר אותו הנאשם שוב בגבו. מוניר ניסה להרחיק את הנאשם ממנו, ואנשים שהתאספו ניסו להרחיקו אף הם. חרף זאת, הצליח הנאשם לדקור את מוניר שוב ושוב בצווארו ובפניו. בתוך כך, ניסה אברהים להרחיק את הנאשם שלא הרפה ממוניר, אך הנאשם דקר גם את אברהים בידו. מוניר איבד את הכרתו ונפל.

            כתוצאה ממעשי הנאשם, אושפז מוניר בבי"ח בנצרת (ת/3 - מכתב שחרור) ונגרמו לו מספר חתכים בחלקים שונים בגופו; חתך בגב שמאלי בעומק של 7 ס"מ, חתך נוסף באורך 7 ס"מ מאחורי האפרכסת של אוזן שמאלית, חתך שלישי באורך של 10 ס"מ מלפני אפרכסת אוזן שמאל עד לזוית הלסת התחתונה וחתך רביעי של 10 ס"מ בצוואר שמאל. בנוסף, כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרם לאברהים חתך של 2 ס"מ באצבע שלישית של כף יד שמאלית, שנתפר בבית חולים (ת/4 - מכתב שחרור).

3.         בתסקיר שירות המבחן מיום 4.4.06 מתייחס קצין המבחן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ולמאפייני אישיותו. קצין המבחן מציין, כי מאחר והנאשם אינו מוגדר כחולה נפש או כאדם בעל פיגור שכלי, הוא אינו מוכר ברשויות הרווחה כזכאי לטיפול שיקומי. קצין המבחן סבור, כי נוכח העובדה שמדובר בנאשם בעל מאפייני אישיות בעייתיים, הסובל מהפרעות נפשיות קשות, ומאחר ומדובר בעבירות בעלות אופי אלים, חמור וקשה, קיים קושי להתאים לו מסגרת טיפולית שלא בבית הסוהר; משכך, לא בא קצין המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

4.         ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם טענו באריכות לעונש. ב"כ הנאשם אף טרח להגיש את טיעוניו לעונש בכתב. שניהם טענו את כל שניתן לטעון לעונש בנסיבות העניין והפנו לפסקי דין שונים, תוך שב"כ המאשימה מבקש להחמיר בעונשו של הנאשם ולגזור עליו מאסר ממושך לתקופה של שנים רבות, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, קנס גבוה ופיצוי למתלוננים שנפגעו ואילו הסניגור מבקש לנקוט כלפי הנאשם בדרך שיקומית ולהמנע משליחתו למאסר בפועל.

5.         התובע הדגיש בטיעוניו לעונש, כי המעשים נשוא כתב האישום הם מעשים חמורים מאוד, שכן הנאשם ללא כל סיבה, תקף שני בחורים צעירים באופן אקראי, נטל סכין, דקר אותם וגרם לאחד חבלה חמורה ולשני פציעה. למוניר נותרו צלקות אשר ילוו אותו למשך ימי חייו. התובע ציין בטיעוניו, כי הנאשם לא הודה ולא נטל אחריות מלאה על מעשיו בשלב מקדמי. לבסוף ביקש התובע להחמיר בעונשו של הנאשם בשל נפוצותה של תופעת תת-תרבות הסכין ולמען יראו וייראו וכדי לגמול לנאשם על מעשיו, להרחיקו מהחברה ולנטרל את מסוכנותו, שכן לשיטתו של ב"כ המאשימה, הקריטריון שצריך להנחות הוא לא מספר דמעותיו של הנאשם ובני משפחתו אלא מספר תפרים שיש בצלקותיו של המתלונן.

6.         בטיעוניו לעונש, התייחס הסניגור לחוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בעניינו של הנאשם מיום 20.11.05 ומיום 23.2.06 (לפיהן, הנאשם אינו חולה נפש, אלא בעל הפרעת אישיות אנטי סוציאלית עם רמה שכלית גבולית) וכן להחלטת ועדת טעוני פיקוח של שב"ס מיום 5.2.06. הסניגור הדגיש בטיעוניו, כי הנאשם " נפל בין הכסאות" בשל מחסור מסגרות טיפוליות המוכנות לקבל ולסייע לעבריינים דוגמת הנאשם; בשל כך ובשל הפיגור השכלי ומצבו הנפשי המיוחד, מבקש הסניגור שלא למצות את הדין עם הנאשם. הסניגור התייחס בטיעוניו בכתב, גם לנסיבות ביצוע העבירה, שהתפתחה בצורה ספונטנית וללא כל תכנון מוקדם ולהתנהגות המתלוננים, אשר לגרסת הנאשם, לא טמנו את ידם בצלחת ואף לנאשם עצמו נגרמו חבלות כתוצאה מכך. הסניגור מבקש להעדיף את השיקול של תיקונו של הנאשם ושיקומו ומבקש להורות על שחרורו ולהטיל עליו " צו טיפול מרפאתי כפוי" (סעיף 26 לטיעוני הסניגור), שכן החזקתו מאחורי סורג ובריח יש בה כדי להרע את מצבו.

            בטיעוניו בעל פה ביקש הסניגור להתחשב בהעדר עבר פלילי לנאשם ובנסיבותיו האישיות, כעולה מתסקיר שירות המבחן.

7.         כמו כן, שמעתי את דברי הנאשם, שהביע חרטה והתחייב שלא יחזור על מעשיו בשנית.

8.         באשר למכתבו של המתלונן מיום 5.1.06, אותו מבקש ב"כ המאשימה להגיש אך ב"כ הנאשם מתנגד לכך, סבורני, שהיות ומתלונן זה כבר העיד ובית המשפט שמע את דבריו, אין במכתבו זה כדי להוסיף.

9.         הנאשם הורשע בשתי עבירות חמורות (חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות) בגין המעשים שביצע כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, שהינם מעשים חמורים ביותר. מעשיו של הנאשם כנגד שני המתלוננים, בחורים צעירים, בני כפרו של המתלונן, ללא כל התגרות ממשית מצדם וללא כל סיבה הגיונית, בצהרי היום, ערב חג אלפטר, במרכז העיר נצרת, מעידים על מסוכנותו הרבה של נאשם זה. כתוצאה ממעשיו נגרמו חבלות חמורות למוניר בחלקים שונים בגופו ונותרו אצלו צלקות אשר ילוו אותו למשך ימי חייו; כמו כן, נגרמה פציעה לאברהים בצורת חתך באצבע ידו השמאלית.

10.        מעשי אלימות תוך כדי שימוש בסכין הינם מעשים מסוכנים ביותר ועלולים לגרום לתוצאות חמורות ואכזריות. מעשים שכאלה מחייבים תגובה עונשית חריפה מצד בית המשפט. רק לאחרונה חזר בית המשפט ופסק בע"פ 1650/05 מדינת ישראל נ' אמלקה איינהו (כב' השופטת ארבל), כי:

            " בתקופה בה האלימות הפכה לתושב קבע במחוזותינו ותת-תרבות הסכינים הפכה מעשה שבשגרה, חייב לצאת מבית משפט זה מסר חד וברור לפיו, מעשה אלימות, ובודאי מעשה שנעשה תוך כדי שימוש בסכין, יביא לתגובה חריפה מצד בית המשפט. לא ניתן להשלים עם מצב בו אזרח תמים, עובר אורח ברחוב, בגן הציבורי או נער במועדון הופך חשוף לסיכון ממשי לגופו ולשלומו. עלינו לתרום חלקנו להפסקת תופעות אלה."

בית המשפט העליון פסק וחזר ופסק, כי יש להחמיר בענישתם של עבריינים המבצעים מעשי אלימות אכזריים תוך שימוש בסכין. מדיניות ענישה זו מחייבת את בתי המשפט להקשות את לבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותו בגופו של הזולת מהווה סכנה לציבור ויש להחמיר בענישתו (ראה: ע"פ 523/05 ויאם סלמה נ' מדינת ישראל, ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל ואח').

11.      במעשיו של הנאשם דנן טמונה מסוכנות רבה, המלמדת כי עסקינן בנאשם מסוכן. החזרתו של נאשם זה לחברה בתום תקופת מאסר קצרה, יש בה כדי להוות סיכון לסביבתו הקרובה.

12.      יחד עם זאת, ביסוד הענישה עומדים מכלול שיקולים שיש לקחתם בחשבון, שעיקרם שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, שיקולי המניעה והתגמול והשיקול השיקומי. העונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם אינו אלא תוצאה משוקללת של השיקולים הנ"ל שיש להביאם בחשבון (ראה: ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2)421).

           משכך, אין להתעלם מהודאת הנאשם אף שלא היתה בתחילתו של ההליך, אלא לאחר שמיעת שני עדי תביעה, שאחד מהם, מוניר, הינו עד תביעה מרכזי. חרף זאת, מדובר בהודאה שחסכה זמן שיפוטי יקר ומשאבים. כמו כן, יש להתחשב בעובדה שאין לו לנאשם זה עבר פלילי, אך במיוחד יש להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות כפי שנטען בהרחבה על ידי הסניגור וכפי שפורטו בחוות הדעות הפסיכיאטריות ובתסקיר. מדובר בנאשם צעיר, בן 23, רווק, אנלפבית, אשר רוב שנותיו נמצא בבית הוריו ללא תעסוקה כלשהי, הוא סובל מבעיות נפשיות קשות ומוגדר כבעל רמת תקשורת גבולית (על סף פיגור שכלי) והינו בעל הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. הוא מתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. במהלך התפתחותו התקשה הנאשם להסתגל לחיות במסגרת כלשהי. לא נמצאה עבורו מסגרת טיפולית חוץ ביתית מתאימה והוא "נפל בין הכסאות", שכן וועדת אבחון מטעם השירות לטיפול במפגר קבעה, כי אינו מוגדר כבעל פיגור שכלי, אלא ברמה קוגנטיבית גבולית וחוות דעת פסיכיאטרית קבעה, כי אינו חולה נפש, אלא מדובר בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, כך שלא נמצא פתרון השמתי כאשר נאשם זה אינו נופל באחת מקטגוריות אלו ובשל כך, הנאשם לא זכה לטיפול שיקומי.

           הנאשם אף הביע חרטה על מעשיו והתחייב שלא לחזור עליהם בשנית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ