אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1123/04

גזר דין בתיק פ 1123/04

תאריך פרסום : 08/11/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1123-04
25/07/2005
בפני השופט:
דינה מויאל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רותי כהן
הנתבע:
עמרם בן ברוך לוי
עו"ד עומרי מהסנגוריה הציבורית
גזר דין

כללי

1.             הנאשם עמרם בן ברוך לוי הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה-עבירה לפי ס' 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

2.             הנאשם הורשע בכך שביום 17.8.04, בין השעות 00:50 ל-01:30 במרכז המסחרי המוכר כ"מרכז הטבק" בקריית שמונה (להלן: " המרכז המסחרי") דקר את המתלונן אלכסנדר סואנסקי (להלן: " המתלונן") באמצעות כלי חד שתי דקירות: דקירה אחת בבטנו ודקירה שניה בחלקו הימני של עכוזו. (להלן: " הארוע").מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם ממקום הארוע. המתלונן הובהל לבית החולים הממשלתי זיו בצפת, שם נותח. למתלונן נגרמו שני פצעים במעי הדק, האחד באורך של 20 ס"מ, והשני באורך של כ-3 ס"מ (בבטן השמאלית התחתונה) וכן פצע בעכוז ימין באורך 1 ס"מ ועומק של כ-7 ס"מ. כתוצאה מהפגיעה נכרת למתלונן חלק מהמעי הדק.

טיעוני הצדדים לעונש

3.             המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם. לחובת הנאשם הרשעות קודמות, בין היתר בגין עבירות אלימות, תקיפה סתם, התנהגות פרועה במקום ציבורי, היזק לרכוש במזיד, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים. לטענת המאשימה, עברו של הנאשם יעמוד לחובתו, על אף שהעבירה האחרונה בה הורשע בוצעה לפני כשלוש שנים. לטענת המאשימה, בתי המשפט  נהגו בנאשם עד כה לפי מידת הרחמים ונמנעו מלשלחו למאסר, אולם הנאשם לא השכיל לנצל זאת וחזר לסורו. הנאשם פגע במתלונן בכלי פוגעני וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן נזקים שבעטיים נזקק לטיפול ולאשפוז בבית החולים. לטענת המאשימה, לא אחת קבעו בתי המשפט שבעבירות "סכינאות" יש לנהוג ביד קשה, דבר שיעשה באמצעות ענישה כואבת וממושכת שתהא בעלת אפקט הרתעתי. לטענת המאשימה, ענישה מקלה, תחטיא את המטרה ועלולה להעביר לציבור מסר מוטעה של התפשרות כביכול על ערכים ונורמות מוגנים. לטענת המאשימה, נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מהוות שיקול לקולא. אין המדובר בנאשם שהביע חרטה, חסר עבר פלילי, אף לא הוגש תסקיר בעניינו. המחוקק קבע לצידה של העבירה נשוא כתב האישום, בה הורשע הנאשם, עונש מירבי של 20 שנות מאסר, והחומרה בעבירה זו נלמדת מכוונת המחוקק, על כן טוענת כאמור המאשימה שיש להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן.

4.      הסניגור טען שמנסיבות המקרה כפי שהן עולות מהכרעת הדין וגם מעדותו של עד התביעה מנשה בן דוד שהיה עד ראיה לארוע, עולה שהמתלונן הוא זה שפתח בקטטה עם הנאשם, הוא זה שהיכה את הנאשם, ואלמלא אותן מכות לא היה מתרחש הארוע נשוא כתב האישום כלל. הסניגור טען שהמקרה דנן אינו מן המקרים החמורים בהם יש להחמיר עם הנאשם. הסניגור טוען שעברו של הנאשם אינו מכביד כלל. גיליון ההרשעות כולל 7 הרשעות כאשר מתוכן 5 ארעו בשנות השבעים והשמונים. שתי העבירות האחרונות, אחת מהן משנת 1998 והשניה משנת 2002, עניינן תקיפה סתם, עבירה שבין העבירות הקלות בחוק העונשין. הנאשם לא נדון מעולם למאסר בפועל ואין בעברו של הנאשם עבירה חמורה. הסניגור הגיש לבית המשפט פסיקה. לטענת הסניגור, המקרים המופיעים בפסקי הדין שהגיש קשים יותר מהארוע נשוא כתב האישום, ובית המשפט גזר על הנאשמים שם תקופות מאסר שנעו בין 13-8 חודשים. באחד המקרים, הנאשם אף דקר את המתלונן 4 דקירות ובית המשפט גזר על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות.  ובמקרה אחר נגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, כאשר מדובר בנסיבות חמורות יותר מנסיבות המקרה דנן. לטענת הסניגור, הנאשם בן 48, רווק שנסיבותיו הכלכליות קשות. הנאשם שירת בצבא ביחידה קרבית ואף נפצע במלחמה ואף נפצע בתאונת דרכים דבר שבא לידי ביטוי במצבו הבריאותי והנפשי. לטענת הסניגור, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו הלא מכביד, בהתחשב בעובדה שהמתלונן התגרה בנאשם ולאור הפסיקה שהוגשה על ידו , יש להסתפק בתקופת המאסר שריצה הנאשם מאז תחילת מעצרו ביום 17.8.04 ועד היום.

5.             הנאשם בדברו האחרון הכחיש למעשה את אחריותו לאירוע, באמרו שהמתלונן הוא זה שהכה אותו בראשו ושהוא אינו מסתובב עם סכינים.

עברו הפלילי של הנאשם

6.             המאשימה הגישה גיליון רישום פלילי של הנאשם, ממנו עולה כי לנאשם עבר מכביד הכולל  הרשעות המשתרעות על פני השנים 2002-1979, בגינן נגזרו על הנאשם קנסות או ימי מאסר תמורתם. הנאשם הורשע בשנת 1979 בעבירה של היזק לרכוש במזיד, תקיפה סתם וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי. בשנת 1981 הורשע הנאשם בעבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים. בשנת 1982 הורשע הנאשם בעבירה של החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית וכן החזקה ושימוש בסמים מסוכנים. בשנת 1983 הורשע הנאשם בעבירה של איומים. בשנת 1988 הורשע הנאשם בעבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים בגינם הושתו נגזר על הנאשם שנתיים מאסר על תנאי. בשנת 1998 הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם. בשנת 2002 הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם, בגינה הושתה על הנאשם שנת מאסר על תנאי. 

דיון

7.             מעשי אלימות תוך שימוש בנשק קר, הינם תופעה נפוצה שאין להשלים עימה ויש לראותה בחומרה רבה.

8.             העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום חמורה. מדובר באירוע בו דקר הנאשם את המתלונן שתי דקירות, האחת בבטנו והשנייה בעכוזו. המתלונן נזקק לטיפול מיידי בביה"ח ואף אושפז למשך 12 ימים.

9.             האינטרס הציבורי מחייב החמרה בדינו של הנאשם מתוך מגמה של הרתעה ציבורית. מתחייבת הטלת עונש מאסר משמעותי, כפי שביטא זאת ביהמ"ש בע"פ 8583/96 מ"י נ' יעקב בן מנחם חולי תק-על 97(1)32:

"אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי יענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצורכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים אינה יכולה להיות אלא משנית".

ובע"פ 259/97 בשתאווי סובחי נ' מ"י, תק-על 98(2) 308 נקבע:

"נוהגם של מקצת אנשים ליישב חילוקי דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי-המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תעקר, והעושים יענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית המשפט וידעו הכל כי הנועץ סכין בגופו של הזולת יסגר בבית-האסורים לתקופות שנים".

בע"פ 6689/96 ווזווז נ' מ"י, פ"ד נ(4) 413, 414 ובת"פ (י-ם) 3192/02 מ"י נ' יוני אברג'ל נקבע:

"תת תרבות הסכין משתוללת בחוצותינו ומשמשת דרך נלוזה ליישוב סכסוכים. הנפגעת מאירוע זה היא החברה, אשר מוצאת עצמה ניצבת חסרת אונים מול תופעה בלתי נסבלת של בריונות אלימה בקרב בני הנוער; במציאות בה הסכין וכלי המשחית הופכים אצל חלק מהציבור ציוד קבע, אותו הם נושאים עימם שלא לצורך. עדים אנו להתגברות תופעת תרבות האגרוף והסכין, שכנגדה התרענו בעבר, אך כנראה למרבה הצער ללא הועיל".

ובע"פ 733/90 מ"י נ' נחמיאס, תק-על 90(2)880 נקבע:

"צריך שיהיה ברור לכל, כי מי שמניף סכין ונועצו בזולתו נקה לא ינקה. את המחיר הכבד והמכאיב יהיה עליו לשלם".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ