אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1111/05

גזר דין בתיק פ 1111/05

תאריך פרסום : 05/07/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1111-05
18/02/2007
בפני השופט:
1. אברהם טל - אב"ד
2. י' אמסטרדם
3. ר' לבהר שרון


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. ארתור בן סימון בסטיקאר
2. משה בן ארתור בסטיקאר
3. שאול בן מבורך זוארץ
4. ימין בן אברהם אדרי

גזר דין

א.        פתח דבר

1.         נאשם 1, ארתור בסטיקאר (להלן: "הנאשם"), הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ביצוע בצוותא של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"), וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, וזוכה,מחמת הספק, מעבירת הריגה לפי סעיף 298 ביחד עם סעיף 34א(1) לחוק העונשין, מאחר ולא צפה אפשרות שהמנוחה תומת ע"י נאשמים 4-2 (להלן: " הנאשמים").

2.         נאשמים 2-4 הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ביצוע שוד בחבורה - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשיןורצח במזיד - עבירה לפי סעף 300(א)(3) לחוק העונשין.

3.         עפ"י העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, במהלך חודש אפריל 2004 קשרו הנאשמים ואחרים, שהועמדו לדין בנפרד, קשר לפרוץ לדירת המנוחה ובעלה (להלן: " המתלונן"), ולשדוד מהם כסף וזהב. נאשם 1 מסר לנאשמים מידע בדבר הימצאות כספים וחפצי ערך בדירת המתלונן והמנוחה.

הנאשם גרם למתלונן לצאת מהדירה באמתלת שווא, תוך שהוא יודע שהמנוחה נותרת בה לבדה, והודיע לשותפיו, נאשמים 4-2, כי המתלונן עזב את הדירה והם יכולים להיכנס אליה ולבצע את השוד המתוכנן.

4.         הנאשמים נכנסו, כמתוכנן, לדירה בה היתה המנוחה לבדה, התנפלו עליה, כיסו את ראשה, הפילו אותה ארצה, סתמו את פיה וקשרו את רגליה. כאשר המנוחה ניסתה להתנגד, נקטו הנאשמים כלפיה באלימות פיזית וגרמו למותה. מחוות הדעת הפתולוגית עלה כי הופעל על פיה של המנוחה לחץ משמעותי במשך זמן ממושך, וכי אדם ישב עליה לצורך מניעת התנגדותה. כמו כן נקבע בחוות הדעת כי יתכן ופני המנוחה הוטחו ברצפה.

ב.         טיעוני ב"כ הצדדים לגבי נאשם 1(להלן: " הנאשם")

5.         ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת. לטענתו, נסיבות המקרה מצביעות על שפל מוסרי מצדו, כאשר הוא ניצל את קשרי החברות שהיו לו עם המתלונן ואת המידע שקיבל ממנו לצורך ביצוע השוד, שהסתיים בצורה טראגית. עוד הוא עותר לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי בסכום משמעותי לעזבון המנוחה.

6.         ב"כ נאשם 1 טוענת כי הנאשם לא הגה את תכנית השוד, וכי כל חלקו היה בכך שהוא העביר לנאשמים מידע בדבר רכושם של המנוחה והמתלונן. לדבריה, חלקו בקשירת הקשר ובביצוע השוד היה שולי, פחות מחלקם של יתר המעורבים בפרשה, כולל אשתו שעניינה נדון בנפרד. עוד, לטענתה, כל חלקו בשוד הצטמצם לביצוע ההוראות שנתנו לו הנאשמים האחרים. ב"כ הנאשם מוסיפה וטוענת כי הנאשם לא התעניין בתוצאות השוד, ונסחף לביצוע מעשה שלא היה עולה על דעתו לבצעו בנסיבות אחרות. מדובר באדם שחי בארץ כ-30 שנה, אין לו עבר פלילי, הוא הביע חרטה, וביקש סליחה מהמתלונן. עוד טענה, כי מצבו הבריאותי של הנאשם קשה, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים ענ/1, הוא סובל ממחלה ריאתית כרונית ומגידול באשך, ובמהלך מעצרו הוא אושפז פעמים רבות. לטענתה, מצבו הרפואי וגילו של הנאשם התנאים בבית הסוהר מעמידים את חייו בסכנה ממשית.

ב"כ הנאשם מבקשת כי ביהמ"ש יתחשב בכל הנימוקים לקולא, לא יתחשב  בתוצאה הקטלנית של המעשה, בגרימתה הוא כלל לא היה מעורב, ויגזור על הנאשם עונש מאסר שיהיה חופף ככל האפשר לתקופת המעצר אותה ריצה.

ב"כ הנאשם מבקשת להימנע מהטלת תשלום פיצוי לעזבון המנוחה על הנאשם לאור מצבו הכלכלי הקשה, והעובדה כי לא קיבל כספים מתוך כספי השוד.

ג.         דיון לגבי נאשם 1

7.         מעשיו של הנאשם כפי שתוארו בהכרעת הדין הם מעשים חמורים מהנימוקים כדלקמן:

א.                            הנאשם מסר לנאשמים את המידע בדבר הרכוש שמצוי בדירת המנוחה והמתלונן. אילמלא מידע זה היה בידם לא היו הנאשמים מבצעים את השוד.

ב.                             הנאשם דאג להוציא את המתלונן מביתו, באמתלת שווא, תוך ידיעה ברורה שהדבר נועד לאפשר את ביצוע השוד, כאשר המנוחה נמצאת לבדה בדירה.

ג.                               הנאשם שיתף פעולה עם הנאשמים בתכנון ובביצוע השוד.

ד.                             הנאשם ניצל לרעה את קשרי החברות שהיו לו עם המתלונן, בגד באמון שנתן בו המתלונן, כאשר הוציא אותו מדירתו בתחבולה כדי לאפשר את ביצוע השוד, והודיע לנאשמים כי העת כשרה לביצוע השוד.

8.         הפסיקה מתייחסת בחומרה לעבירות רכוש הכרוכות בהפעלת אלימות כלפי הקורבן. ובפרט לעבירת השוד. לא בכדי קבע המחוקק לעבירה זו עונש מירבי של 20 שנות מאסר, שכן מדובר בעבירה חמורה הפוגעת בחברה, ויש להרתיע את הנאשמים בעבירה זו, שסכנתה לגוף ולרכוש ברורה, באמצעות הטלת עונשי מאסר ממושכים.

בע"פ 2995/04 חג'אזי נ' מדינת ישראל דינים עליון כרך ע', 364, קבע כב' השופט ג'ובראן כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ