אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1092/06

גזר דין בתיק פ 1092/06

תאריך פרסום : 17/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
1092-06
28/06/2007
בפני השופט:
1. ר. יפה-כ"ץ - אב"ד
2. ו. מרוז
3. א. ואגו


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מ. ברקוביץ' פמ"ד
הנתבע:
עאשור צדאם
עו"ד ג'בארין מוחמד
גזר דין
 

השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.         בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם. בין הצדדים לא נערך הסדר לעניין העונש.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם עולה, כי במהלך שנת 2003 פנה אל הנאשם חוסין צובחי כפרנה (להלן: "חוסין") וביקש ממנו לסייע לו בהעברת מטען חבלה. הנאשם נענה לבקשתו של חוסין וביחד נסעו השניים במכוניתו של חוסין לביתו של מחמוד נאצר (להלן: "מחמוד"), שהוא פעיל החמא"ס, והורידו מהמכונית מיכל גז, שבתוכו 80 ק"ג של חומר נפץ. במקום הצטרפו ארבעה פעילי חמא"ס נוספים (פאדי, אחמד ו-חוסאם זענין ופעיל נוסף רעול פנים).

פאדי, אחמד ו-חוסאם זענין וכן הפעיל רעול הפנים הצמידו את מטען החבלה למבנה בן 3 קומות סמוך לכביש, ופאדי וחוסין מתחו חוטי חשמל מהמטען לפרדס הסמוך.

הנאשם ומחמוד עמדו והמתינו, שכוחות צה"ל יכנסו לאיזור, כאשר פאדי וחוסין היו אמורים להפעיל את המטען.

לאחר זמן מה הבחינו הנאשם ומחמוד שכוחות צה"ל מגיעים לאיזור בטנק, והם הודיעו על כך לחוסין ולפאדי - ונמלטו מהמקום. חוסין ופאדי הפעילו את המטען ופוצצו אותו, אך הפיצוץ לא גרם נזק לטנק.

היות והנאשם במעשיו אלה השתתף בניסיון לגרום למותם של חיילי צה"ל אך ורק בשל היותם ישראלים, הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.         במסגרת טיעוניו לעונש עמד התובע המלומד, עו"ד מ. ברקוביץ', על החומרה הרבה שבמעשי הנאשם ועל הסכנה הגדולה שהעמיד את חיילי צה"ל בפניה. אמנם, בסופו של דבר חיילי צה"ל לא נפגעו ולא נגרם נזק, אך יש לתת לעובדה זו משקל מועט בלבד, שכן הנאשם וחבריו עשו הכל, מבחינתם, לפגוע בחיילים, והתוצאה הסופית לא הייתה עקב חרטה אלא על אף מעשי הנאשם וחבריו. הנאשם ביצע את חלקו בפרשיה כולה - סייע בהובלת המטען, היה נוכח בהנחתו והודיע למפעילים על הגעתם של החיילים, ואלה לא נרתעו מהעובדה שהחיילים הגיעו בטנק משוריין והיו בטוחים ש-80 ק"ג של חומר נפץ יוכל לחדור את שריון הטנק.

לדברי התובע, אמנם אין לנאשם עבר פלילי, אך חומרת העבירה, כמתואר לעיל, מחייבת ענישה המתקרבת למקסימום הקבוע בחוק (20 שנה) ומאסר על תנאי מרתיע.

3.         לעומתו טען הסנגור, כי הנאשם לא היה הרוח החיה מאחורי המעשים, לא היה מיוזמי הפעולה, לא נטל חלק בתכנון האירוע או בהכנת חומר המטען, לא הצמיד את המטען למבנה ולא הפעילו, ולמעשה - כל חלקו התבטא בכך שלאחר שהצטרף לשכנו, שביקש את עזרתו, סייע בהורדת המטען מהמכונית וביחד עם אחר שימש כמתריע על כניסת כוחות הביטחון לאזור.

הסנגור הוסיף וטען, כי הפעולה לא בוצעה בתוך תחומי מדינת ישראל ולא הייתה מכוונת כנגד מתיישבים באזור, אלא המדובר באירוע משנת 2003 שהתרחש בבית חנון והיה מכוון כנגד כוחות הביטחון, שנכנסו למקום כדי לסכל פעולות טרור. פעולה זו, בסופו של דבר הסתיימה ללא נפגעים וללא גרימת נזק לרכוש, וגם בכך ראה אלמנט לקולא.

מעבר לחלוף הזמן מאז העבירה ומעבר לחלקו המצומצם של הנאשם בפעולה בכללותה, הדגיש הסנגור, כי הנאשם לא פעל ממניעים אידיאולוגיים קנאיים ולא היה במסגרת של חברות בארגון טרור - לא בעת ביצוע העבירה ולא לאחריה. כבר כאן מצאנו לנכון לציין, כי אמנם הנאשם לא הורשע בעבירה של חברות בארגון טרור, אך מעובדות כתב האישום עולה בברור, כי שותפיו לפעולה היו חברים פעילים בארגון החמ"ס, כך שטענתו זו של הסנגור, על פניה, תמוהה.

עוד טען הסנגור, כי

                     "משנת 67' ועד שנת 2005 תפסה מדינת ישראל את השטח בצורה לוחמתית, דבר שמביא לחיכוך מתמיד עם האוכלוסייה והביא ללחץ אדיר בתוך האוכלוסייה. הנאשם נולד למציאות זו לקונפליקט בין העמים... יש קושי לסרב לארגוני הטרור ומי שמסרב גם נחשב כמשתף פעולה".

גם מהערה זו לא ניתן להתעלם, כאשר אין חולק שהמציאות במזרח התיכון קשה ואולי לעיתים נראית כבלתי אפשרית. אך, יש כאלה שבמציאות זו פונים לדרכי שלום כדי לנסות לפתור את המחלוקות, ויש כאלה, כמו הנאשם, שפונים לדרכי טרור, אם כחלק מארגון טרור ואם באופן "עצמאי". הטרור מעולם לא נתן את התשובה למחלוקות מדיניות ומעולם לא פתר כל בעיה. נהפוך הוא.

הסנגור טען עוד, כי הנאשם היה אך כבן 22 בעת ביצוע העבירה, ומאז נישא ואף נולד לו ילד. הטרגדיה בחיי הנאשם ארעה ביום מעצרו, כאשר באותו היום נהרג בנו היחיד בתאונת דרכים, והנאשם לא יכול היה להתאבל עליו כיאות, לא ראה את קבורתו ולא יכול היה לסייע לרעייתו באבלה. אותה אישה, נותרה כיום ללא מפרנס, ללא בעל וללא בן.

הסנגור הגיש פסיקה ענפה מבתי המשפט השונים - הן בתי המשפט הצבאיים והן בתי המשפט האזרחיים, פסיקה הדנה בענישה שבין 9 שנות מאסר ל-4 וחצי שנים, וביקש שלא להחמיר עם הנאשם מעבר לכך ולא למצות עמו את הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ