אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1082/06

גזר דין בתיק פ 1082/06

תאריך פרסום : 19/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1082-06
10/05/2007
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עדי אינשטיין
הנתבע:
1. אלהייב פלאח נאדר
2. פלאח וסים
3. זהרוביץ אורלי

עו"ד סרי ח'ורי
עו"ד רון לוונטל
גזר דין

1.         משטרת ישראל הפעילה סוכנת סמויה, בניסיון ללכוד סוחרי סמים. פעילותה עלתה יפה, ובין היתר הביאה להגשתו של כתב האישום שלפנינו. הוא כולל שלושה אישומים, וזו תמציתם:

האישום הראשון מתאר כיצד מכרו הנאשמים 1-2, בתחילת חודש ינואר 2006, 19.34 גרם קוקאין לסוכנת הסמויה, תמורת 7,000 ש"ח. משום כך הם הואשמו בסחר בסם מסוכן, החזקה שלא לשימוש עצמי, קשר לפשע, והמסתייע ברכב לביצוע פשע.

האישום השני מספר, כי בסוף חודש ינואר 2006 מכר הנאשם 1 לסוכנת 48.87 גרם הירואין תמורת 5,900 ש"ח.  משום כך הואשם הנאשם 1 בסחר בסם מסוכן, החזקה שלא לשימוש עצמי, והמסתייע ברכב לביצוע פשע.

האישום השלישי מתייחס לנאשמת 3 (להלן - הנאשמת) לבדה ובו סופר, כי ביום 11.3.2006 התקשרה הסוכנת לנאשמת וסיפרה לה, כי היא מעוניינת לרכוש 50 גרם הירואין. הנאשמת השיבה לה, כי מחירו 5,000 ש"ח. ימים אחדים אחר כך נפגשו השתיים בשכונת מגוריה של הנאשמת ונסעו יחדיו לנצרת. במהלך הנסיעה מסרה הסוכנת לנאשמת 5,000 ש"ח. אחר כך פגשו השתיים אדם פלוני שהמתין להן. הנאשמת מסרה לו את 5,000 השקלים שקיבלה מהסוכנת, ובתמורה קיבלה ממנו 47.71 גרם הירואין, והעבירתהו לידי הסוכנת. משום כך הואשמה הנאשמת בסיוע לסחר בסם מסוכן.

בעלי הדין באו לידי הסדר טיעון, ובגדרו תוקן כתב האישום (התיאור שהובא מעלה משקף את כתב האישום המתוקן), הנאשמים הודו בעבירות שייחס להם כתב האישום המתוקן, והורשעו על פי הודאתם. אשר לעונש הסכימו בעלי הדין, כי ביחס לנאשם 1 תטען המאשימה לעונש ראוי בן 4 שנות מאסר בפועל (ומאסר מותנה וקנס), בעוד הנאשם 1 יטען לעונש ראוי בן שנתיים. ביחס לנאשמים האחרים לא הושגה כל הסכמה ביחס לעונש. לפי בקשת הצדדים ניתנו תסקירי מבחן לנאשמים.      

2.         בבואנו לגזור את דינם של הנאשמים ראוי לנו כי נבחין בין הנאשמים 1-2 לבין הנאשמת. דינם של הראשונים צריך שיהא שונה מזה של האחרונה, וטעמים רבים לכך. ראש לכל יש לראות את השוני בעבירות המיוחסות לנאשמים 1-2, לעומת זו המיוחסת לנאשמת. השוני האחר מכוון לעבר הפלילי של כל אחד מן השלושה, כאשר לנאשם 1 עבירת סמים אחת, שבגינה ניתן צו מבחן, צו אותו הפר עתה הנאשם 1 (על ידי כך שביצע את העבירה הנוכחית), ולכן הופקע; ואשר לנאשם 2, באמתחתו של זה 11 הרשעות בעבירות סמים ואלימות, ובכלל זה ריצה עונשי מאסר בפועל. הנאשמת, לעומת שני אלה, אין בעברה כי אם הרשעה אחת בעבירת איומים ותקיפה סתם. השוני הנוסף בין הנאשמים 1-2 לנאשמת נעוץ בנסיבותיהם האישיות של השלושה, ועל כך מלמדים תסקירי המבחן. השוני בנסיבות הביא את שירות המבחן שלא ליתן המלצה טיפולית לנאשמים 1-2, בעוד שביחס לנאשמת מבקש שירות המבחן ליתן שעת כושר להיחלץ ממצוקתה, על ידי השתת עונש מאסר שירוצה בעבודת שירות (וצו פיקוח).

3.         משום הטעמים הללו לא ראיתי לגזור את דינה של הנאשמת בטרם אקבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. את המשך דבריי בגזר דין זה אקדיש, על כן, לנאשמים 1 ו-2. אשר לשני אלה, לא ראיתי טעם ראוי לסטות מהסדר הטיעון, ולכן אלך לפי המתווה שהתוו בעלי הדין בהסכמתם. ואם במתווה זה אנו הולכים, הרי שבגדרו התחייבה, כאמור, המאשימה לבקש את בית המשפט כי יגזור עונש מאסר בן 4 שנים על הנאשם 1 (ומאסר מותנה וקנס). ראינו עוד, כי הסדר הטיעון איננו כולל הסכמה כלשהי ביחס לעונש שיושת על הנאשם 2. והנה עתה מבקשת המאשימה לשכנע, כי את דינו יש לגזור לתקופת מאסר שתעלה על 4 שנים, ובאופן משמעותי. ובכן לטעמי, משהסכימה המאשימה, בגדרו של הסדר הטיעון, להגביל עצמה לעונש מרבי (אותו כינתה 'ראוי') בן 4 שנים לנאשם 1, הרי שעונשו של נאשם 2 איננו יכול שיעלה על זה שייגזר על הנאשם 1. אמנם נכון הוא, כי עברו הפלילי של הנאשם 2 חמור הרבה יותר מזה של הנאשם 1. אלא שמן הצד האחר - חלקו של הנאשם 1 בעבירות שבכתב האישום חמור הרבה יותר מזה של הנאשם 2. נזכיר, כי הנאשם 1 מעורב באישומים הראשון והשני, בעוד הנאשם 2 מעורב באישום הראשון בלבד.

פועל יוצא מכל אלה, משום טעמים שבאחידות הענישה לא יכול עונשו של הנאשם 2 שיעלה על 4 שנות מאסר בפועל, העונש המרבי שהתחייבה המאשימה לדרוש, בהסדר הטיעון, ביחס לנאשם 1.

4.         מכאן אנו באים לשיקולי הענישה. לצד החומרה עומדת לנאשמים 1-2 חומרת העבירות שעברו. אנו מדברים בעבירות סמים מן החמורות שבנמצא, סחר בסמים קשים, ובכמויות לא מבוטלות. אין לי להכביר מלים על חומרתן של עבירות הסמים, והרי דפיהם של ספרי המשפט נתמלאו לעייפה בדברים אודות חומרתן של עבירות אלה, והפגיעה שהן פוגעות בחברה. חומרה זו שוקלת את משקלה לכף חובה לנאשמים 1-2.

על שיקול זה שבחומרת העבירה נוסף עברם הפלילי של הנאשמים 1-2. כאמור מעלה, הנאשם 1 הורשע בשנת 2005 בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית (3 ק"ג קנבוס), וניתן בעניינו צו מבחן לתקופה של 18 חדשים. הוא הפר את הצו (בביצוען של העבירות בהן עסקינן כאן), והמבחן הופקע, ונגזרה עליו שנת מאסר, החל מיום 5.2.2007. ואשר לנאשם 2, זה נושא עמו 11 הרשעות בעבירות סמים ואלימות, וריצוי עונשי מאסר בפועל. את העבירות בהן עסקינן הוא ביצע בעת שריחף מעל ראשו עונש מאסר מותנה בן 8 חדשים, ואותו מבקשת עתה המאשימה להפעיל.

5.         מן הצד האחר, לכף זכות יש לזקוף לנאשמים 1-2 את הודאתם בהזדמנות ראשונה, על החסכון הנגזר מהודאה זו במשאבים של התביעה ושל בית המשפט. ההודאה בעבירות כתב האישום מלמדת גם על קבלת הדין, והיא מיתוספת לחרטה שהביעו באוזניי הנאשמים על מעשיהם.

6.         אלו הם, איפוא, השיקולים, הצריכים לעונשם של הנאשמים 1-2. המאשימה ביקשה, כי את עונש המאסר שיושת על הנאשם 1 (4 שנים לשיטתה) עליו לרצות באורח מצטבר לשנת המאסר בפועל שהחליפה את צו המבחן שהופקע. היא ביקשה עוד, כי עונש המאסר המותנה בן 8 החדשים שיש להפעיל לנאשם 2 צריך שירוצה באורח מצטבר למאסר הנוכחי. לטעמי - ראוי להורות על ריצוי חופף של מחצית התקופות של הפקעת המבחן והפעלת התנאי לנאשמים 1 ו-2, בהתאמה, וכך אצווה.

7.         המאשימה ביקשה עוד, כי אגזור קנס על הנאשמים 1-2. ואמנם, דעתי כדעתה, באשר את מעשיהם עשו השניים משום בצע כסף, ולכן יש 'להכותם בכיסם', למען יראו וייראו. עם זאת ראוי להביא בחשבון, בקביעת שיעור הקנס, את אורכו של המאסר בפועל שאשית עליהם.

8.         סוף דבר, לאחר ששקלתי בכל השיקולים שמניתי למעלה הנני גוזר על הנאשמים 1-2 את העונשים הבאים:

            (1)        על הנאשם 1:

א.         3.5 שנות מאסר בפועל.

ב.         3 שנות מאסר על תנאי לשלוש שנים על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - הפקודה), שאינה החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית.

ג.          8 חדשי מאסר על תנאי לשנתיים על עבירה של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית.

ד.         קנס בן 15,000 ש"ח או 6 חדשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם תוך 6 חדשים מיום שחרורו של הנאשם 1 מן הכלא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ