אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1044/07

גזר דין בתיק פ 1044/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1044-07
15/08/2007
בפני השופט:
זיאד הווארי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מורן
הנתבע:
שרון בן רפאל רחמינוב
עו"ד כרמל
גזר דין

1.         לפני ישיבת ההקראה, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון על פיו הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאה זו.

2.         הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סע' 333 + 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סע' 380 לחוק העונשין, החזקת סכין שלא למטרה כשרה - עבירה לפי סע' 186(א) לחוק העונשין, השמדת ראיה - עבירה לפי סע' 242 לחוק העונשין, שיבוש הליכי משפט - עבירה לפי סע' 244 לחוק העונשין וכן עבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן - עבירה לפי סע' 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, (להלן: "פקודת הסמים").

3.         עפ"י כתב האישום המתוקן, ביום 04.04.07 בילה המתלונן (יליד 1990, קטין בעת ביצוע העבירה) יחד עם חבריו בחוף הירדן שבכנרת, (להלן: "החוף"), שם בילה גם כן הנאשם יחד עם חבריו. במהלך שעות הערב השתמש הנאשם בסם מסוכן מסוג חשיש ושתה משקאות אלכוהוליים. בלילה שבין 04.04.07 ו- 05.04.07, נכנס אחד מחבריו של המתלונן בטעות לאחד האוהלים של חבורת הנאשם, שם הוא הוכה על ידם, ובעודו בורח משם לכיוון אזור האוהלים של חבריו, רדפו אחריו אחדים מחבריו של הנאשם, ביניהם גם הנאשם. בהגיעם לאזור האוהלים של המתלונן וחבורתו התפתח ויכוח בין שתי החבורות - בעוד שהמתלונן ניסה להרגיע את הרוחות. אולם, במקום התפתחה קטטה במהלכה תקף הנאשם את המתלונן ביחד עם אחרים וגרם לו חבלות של ממש. לאחר שחברים נוספים משתי החבורות וכן עוברי אורח התערבו בקטטה והרגיעו את הרוחות, צעק הנאשם לעבר המתלונן: "עשית את הטעות של החיים שלך, עכשיו תאכל שפיץ". מיד לאחר מכן פנה הנאשם לאחד האוהלים בו שהה עם חבריו, הוציא מהתיק שלו סכין קפיצית אותה הביא עמו, יצא בחזרה מהאוהל לכיוון אזור האוהלים של המתלונן וחבורתו ודקר את המתלונן ארבע פעמים בחלק גופו העליון וגרם לו לחבלות חמורות. בעקבות מעשיו של הנאשם, פונה המתלונן באמבולנס לבית חולים, שם נזקק לניתוח חירום. לאחר מכן, השליך הנאשם את הסכין לתוך מי הכנרת, ועזב יחד עם חבריו את המקום.

4.         בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר של שרות המבחן, ממנו עולה התמונה הבאה:

הנאשם בן 18, רווק. להערכת שרות המבחן, הצורך להיות נאמן לקבוצה והצורך שלא להיתפס ע"י חבריו כאחד שלא יודע להגן על עצמו, יחד עם הלחץ הקבוצתי, היוו את הרקע לביצוע העבירות. הנאשם ביטא חרטה כנה וניכר כי הוא מתייסר על כך. הנאשם ביטא גם אמפטיה כלפי המתלונן וציין עד כמה מצטער ומתבייש בהתנהגותו. התרשמות שרות המבחן היא, כי מדובר בצעיר אשר נמצא בעיצומו של שלב ההתבגרות, אשר כולל בתוכו תהליך של הכרה עצמית גם דרך ניסוי ותהייה. להערכת שרות המבחן, כיום במבט לאחור, הנאשם מודע להשלכות הבעייתיות בהתחברותו אל אותה חבורה, ולכך שהם סימלו עבורו מודל "גברי קשוח" וכי באמצעותם ניסה לחוות תחושות של זהות והשתייכות. ההפסדים הרבים שחווה הנאשם בעקבות ביצוע העבירות- איבוד האפשרות להתגייס לצבא לאותה יחידה מובחרת, הפגיעה בדימויו העצמי בעיני עצמו ובעיני סביבתו, הצער שהתנהגותו גרמה להוריו, כמו גם תחושת הבושה והאשמה - כל אלה, מהווים עבור הנאשם אמצעי הרתעתי לעתיד. נוכח האמור סבור שרות המבחן, כי אין במאסר ארוך כדי להמחיש לנאשם את חומרת התנהגותו. בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, ובכך שאין לחובתו הרשעות קודמות, לצד ההתרשמות שרות המבחן, המליץ שרות המבחן שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, וזאת במידה ובית המשפט יחליט על הטלת עונש מאסר.

5.         בטיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירה ונסיבותיה, וביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה אשר תהלום את חומרת מעשיו, מאסר על תנאי מרתיע וכן פיצוי למתלונן. ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה כי אירוע הדקירות לא התרחש במהלך הקטטה בין הנאשם למתלונן, אם כי לאחר שהמעורבים הפרידו בין השניים, הנאשם ניגש לתיקו ונטל ממנו סכין, חזר למקום לאירוע ודקר את המתלונן 4 דקירות בפלג גופו העליון. לדידה, הנאשם בחר לבצע סדרת עבירות המשלבת אלימות חמורה, שימוש בסמים ושיבוש מהלכי משפט, דבר אשר מעצים את חומת מעשיו.

מנגד טען ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם שלא מזמן מלאו לו 18, ועל כן בכל הנוגע להטלת עונש מאסר בפועל, ביקש להסתפק בתקופה שבה שהה הנאשם במעצר, אליה יתווסף עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שרות, זאת בנוסף לכל עונש אחר. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שאלה פורטו בתסקיר שרות המבחן, ולעובדה כי אין לחובתו של הנאשם כל עבר פלילי. ב"כ הנאשם סבור כי, הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, תהווה סכנה ממשית לעתידו של הנאשם וליכולת שיקומו, כפי שנקבע גם בתסקיר שרות המבחן. הוא הפנה לעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, וכבר בעת שנחקר לראשונה לקח אחריות מלאה על העבירות המיוחסות לו. עוד טען כי, בתי המשפט נוהגים שלא למצות את הדין עת שמדובר באדם אשר מעולם לא שהה מאחורי סורג ובריח, וזאת מתוך תקווה כי אותו אדם יתקן דרכו. הוסיף עוד, כי האינטרס של הרתעת היחיד מתקיים בעניינו של הנאשם וזאת לאור העובדה כי בשל התנהגות הנאשם לא יוכל עוד להתגייס לצה"ל, גם השיקול של נקמה וגמול לשיטתו מוצא ביטוי בעונש אותו הוא הציע. באשר לשיקול של הרתעת הרבים, טען ב"כ הנאשם כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.

6.         אין כל ספק כי העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות. למרבה הצער, הפכה דרך השימוש בסכין ותופעת האלימות שפשתה בחברה הישראלית, אמצעי לפתרון סכסוכים בין אנשים, והפכו לנגע רע המחייב מיגור. חילופי דברים של מה בכך מסתיימים בשימוש בנשק קר או חם, אשר תוצאתו לעיתים פגיעה בחיי אדם, ולעיתים פגיעה קשה של קורבנות.

הנאשם שלפנינו היה מעורב בסדרה של מעשים עבריינים אשר שיאם היה עת גרם למתלונן חבלות של ממש ודקר אותו מספר דקירות בפלג גופו העליון. את התנהגותו הפלילית פתח הנאשם עת שעשה שימוש בסם מסוכן מסוג חשיש ושתה משקאות אלכוהוליים. ניתן להניח, כי הנאשם היה מודע לפוטנציאל הקטלני הטמון בשימוש בסמים מסוכנים ובמשקאות אלכוהוליים, ובסכנה החמורה פי כמה וכמה הטמונה בשילוב בין השניים -  סכנה המאיימת גם על חייו של המשתמש עצמו וגם על חייהם של הסובבים אותו, חרף זאת לא נרתע הנאשם מלפתוח במרדף אחרי אחד מחבריו של המתלונן כמתואר בכתב האישום בו הורשע. בהיותו נתון תחת השפעת הסמים והאלכוהול אותם צרך זמן קצר קודם לכן, רדף הנאשם אחרי צרות וחיפש אחריהן, וכך הוא הגיע לאזור האוהלים של חבריו של המתלונן, שם הוא פגש באחרון. עד מהרה מתחלפים חילופי הדברים בין שתי החבורות לחילופי מהלומות  (זאת אחרי שמאמציו של המתלונן להרגיע את הרוחות לא צלחו) במהלכן תקף הנאשם את המתלונן וגרם לו חבלות של ממש. אולם, הנאשם לא הסתפק בכך, ואחרי שכבר הצליחו להפריד בין השניים, פונה הנאשם למתלונן ומאיים עליו בזו הלשון:  "עשית את הטעות של החיים שלך, עכשיו תאכל שפיץ". לאחר מכן חזר הנאשם לאזור האוהלים של חבריו, נטל מתיקו סכין עמה הצטייד, חזר לאזור האוהלים של חבורת המתלונן ודקר את המתלונן 4 דקירות בפלג גופו העליון, אשר 3 מתוכן נעץ בחזהו של המתלונן ואחת נוספת בבטנו. גם אם נניח לטובתו של הנאשם כי הוא לא התכוון ולא תכנן מראש לתקוף את המתלונן ולגרום לו חבלות של ממש, הרי התנהגותו של הנאשם לאחר שכבר הצליחו להפריד בינו לבין המתלונן, מעידה על כך כי מאותו שלב ואילך, מעשיו של הנאשם לא היו ספונטאניים ולא קרו באופן אוטומטי ובלתי מודע, אם כי היו, מחושבים. הנאשם ביטא את מחשבותיו ותוכניתו דרך אותו איום, אשר השמיע כלפי המתלונן, והוא אף הוציא לפועל את האיום אותו השמיע כלפי המתלונן קודם לכן. גם מספר הדקירות אותן ספג המתלונן ומיקומן מעידות על כוונתו ומודעותו של הנאשם לפגוע ולגרום למתלונן לכל הפחות נזק וחבלות חמורות; ולהדגיש כי את כל 4 הדקירות כוון ונעץ הנאשם בפלג גופו העליון של המתלונן. די בעובדה זו כדי להעיד על כוונת הנאשם לפגוע ולהזיק כמה שניתן למתלונן ואולי אף להשיג תוצאה חמורה מכך. גם מיקומן הספציפי של כל אחת מארבע הדקירות - שכאמור 3 מתוכן ננעצו בחזו של המתלונן ואחת נוספת בבטנו - מעידות כל כוונותיו של הנאשם. זאת ועוד, הנאשם לא נרתע והתחרט אחרי שנעץ במתלונן את הדקירה הראשונה, אם כי הוא חזר על אותה פעולה קטלנית 3 פעמים נוספות. הנאשם בחר לקחת את הסיכון שבגרימת תוצאה קטלנית, אולם יד המזל התערבה, ורק במקרה האירוע המתואר לא גבה חייו של המתלונן. ואם לא די בכל אלה, הגדיל הנאשם לעשות, כאשר לאחר שביצע את הדקירות במתלונן הוא ניסה לטשטש עקבותיו ולהרחיק עצמו מהאירוע, לשם כך ניגש לקצה שובר הגלים בחוף והשליך משם את הסכין לתוך מי הכנרת, והדבר מלמד על קור רוח והתנהגות מחושבת, ואף התנהגותו לאחר מכן, כאשר עזב את זירת האירוע על מנת שלא להיתפס ע"י המשטרה, שידע כי תוזמן, נועדה כדי לשבש פעולות חקירה עתידיות.

מנגד יש לשקול גם את הנסיבות לקולא אשר עומדות לזכותו של הנאשם. ראשית כל, העובדה כי בעת שביצע את המיוחס לו היה הנאשם כבן 17.5, דהיינו בעת ביצוע העבירה היה הנאשם על קו התפר בין קטינות לבגירות. כאמור, אין לחובתו של הנאשם כל עבר פלילי, וזוהי היתקלותו הראשונה של הנאשם עם רשויות החוק והאכיפה. בנוסף לכך, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה לאחר שתוקן כתב האישום במיוחס לו ובכך חסך שמן שיפוטי יקר וחסך מהמתלונן עדות טראומטית. כמו כן מתסקיר שרות המבחן ניתן ללמוד כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הבין היטב את חומרתן, ובד בבד חש אמפטיה כלפי המתלונן והתחרט על מעשיו, ואף להערכת שרות המבחן, הנאשם הפיק לקח ממעצרו, במיוחד לאור כל אותן דברים אשר הפסיד בעקבות התנהגותו העבריינית - ובפרט איבוד ההזדמנות להתגייס לצה"ל לאותה יחידה נבחרת. גם בפניי הביע הנאשם חרטה על מעשיו.

ראוי לציין, כי טענתו של הנאשם כפי שהציגה לשרות המבחן, לפיה במהלך הקטטה הופל ארצה וחטף מכות, אין לה זכר בכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, נוכח האמור צודקת ב"כ המאשימה, כי יש לדחות טענה זו בשתי ידיים.

7.         עיינתי בכל האסמכתאות של בתי המשפט השונים למקרים דומים אותם הניחו ב"כ הצדדים לפתחו של בית המשפט, כאשר באסמכתאות של ב"כ המאשימה הוטלו מאסרים בפועל לתקופות ממושכות, ובאסמכתאות מטעם הסניגור הוטלו מאסרים בפועל לתקופות קצרות יותר אשר חלקן אף הומרו בעבודות שרות. כידוע שיטת הענישה הנה אינדיווידואלית ויש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו.

8.         אשר על כן, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין וכלל הנימוקים לעיל ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולהמלצת שרות המבחן, ובהתחשב ברמת הענישה המקובלת וכפי שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון למקרים כגון אלו, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו מתאריך 05.04.07.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר בתיק זה לא יעבור הנאשם על כל עבירה שהורשע בה בתיק זה למעט העבירה של שימוש והחזקת סם מסוכן, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט, כמו כן מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר בתקי זה לא יעבור הנאשם על כל עבירה של שימוש והחזקת סמים מסוכנים, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט.

ג.          קנס בסך 2,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם, הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.09.07. פיגור באחד התשלומים יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.

ד.         פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. הפיצוי ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.09.07.

הוסברה לנאשם זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום א' באלול, תשס"ז (15 באוגוסט 2007) במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ