אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1006/05

גזר דין בתיק פ 1006/05

תאריך פרסום : 17/04/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
1006-05
18/09/2006
בפני השופט:
נעם סולברג

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עדי דמתי
הנתבע:
גלעד רביבו
עו"ד שלמה ערד
גזר דין

הנאשם הורשע בהריגה ובנסיעה אחורנית שלא כדין.

המעשה הנורא שאירע כך היה: ביום 16.1.05 יצא הנאשם לדרכו מנתניה אל מושב אורה הסמוך לירושלים, כשהוא נוהג במשאית קרור מתוצרת מרצדס, לצורך פריקת סחורה בגן האירועים "גני אורה". בהגיעו, לפני הצהריים, נסע בכביש גישה ללא מוצא אל הכניסה האחורית של גן האירועים, שם המטבח, ובסמוך חנות מכולת. את המשאית החנה הנאשם כשצידה הימני פונה אל פתח המטבח, ופרק ממנה חבילת קרטון - כעשרה קילוגרם משקלה - ובה תריסר יחידות של חלב צמחי. את החבילה הביא אל המטבח, שם השתהה כעשר דקות עד שנמצא מי שיחתום על תעודת המשלוח. בשובו אל המשאית, עבר הנאשם מלפניה, נכנס בדלת השמאלית למקום מושבו, והחל בנסיעה לאחור מרחק של כ- 80 מטר עד לצומת אשר ממנו מסתעף כביש הגישה. בצומת, היפנה הנאשם את אחורי המשאית שמאלה עד ליישורה בכביש, ומשם ואילך המשיך בדרכו בנסיעה קדימה, אל מחוץ למושב.

באותה עת, שבה גב' סעדה מליחי ז"ל, ילידת שנת 1916, מקניות במכולת ופסעה בכביש הגישה לכיוון ביתה. היא חלפה לאורכה של המשאית רגע קט לפני שובו של הנאשם מן המטבח, והמשיכה בצעידתה בצד הימני של הכביש לכיוון הצומת, כשגבה אל המשאית. בנוסעו לאחור, לא הבחין בה הנאשם. המשאית פגעה בה, בכביש הגישה, כ- 20 מטר מן הצומת, הפילה אותה על הכביש, והיא נדרסה בגלגליה האחוריים-השמאליים של המשאית, ולאחר מכן בגלגל הקדמי-השמאלי; האישה מתה במקום.

הנאשם הודה בעיקרי המעשה. המחלוקת היחידה באשר להרשעתו הייתה האם הרג את המנוחה, או "רק" גרם ברשלנותו למותה. בהכרעת הדין קבעתי, כי באופן נהיגתו סטה הנאשם סטייה חמורה מנורמת ההתנהגות הראויה, ובהתקיים היסוד העובדתי והיסוד הנפשי, הרשעתי את הנאשם בהריגה.

ב"כ המאשימה מבקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה מאוד, פסילה על תנאי, קנס ומאסר-על-תנאי.

בטיעונו עמד ב"כ המאשימה על חומרתו של מעשה-העבירה דנן, לא רק בגלל תוצאותיו הטראגיות, אלא גם בגלל הרמה הגבוהה של המודעות. הנאשם ידע את אשר עשה, את חומרת המעשה ואת מסוכנותו. הנאשם היה מודע להעדר האפשרות להבחין בנעשה בתחום 'השטח המת' שמאחורי המשאית, לאפשרות כי נמצאים שם בני אדם וכי יכולה להיגרם תוצאה קטלנית. נהיגה שכזו משולה לאקדח טעון לכל דבר. במצב זה יש משמעות גדולה לשיקול ההרתעה. רבים הם נהגי המשאיות. אלפי משאיות נוסעות בכל רגע נתון בכבישי הארץ. בכל אחת מהן פוטנציאל של סכנת נפשות לאנשים שמסביבה. שומה להקפיד אחר הוראות הזהירות והבטיחות. נסיעה אחורנית, כשלעצמה, הנה בעייתית. מהוראת תקנה 45 לתקנות התעבורה עולה כי ברירת המחדל הנה, שנהג מכונית לא יסיע אותה אחורנית, ואם יש הכרח לעשות כן, הרי שיש לבצע את הנסיעה על-פי ההנחייה שבתקנה. לדברי ב"כ המאשימה, צריך העונש לבטא מסר בדבר הסכנה שבנסיעה לאחור.

ב"כ המאשימה מבקש לעצור את הנהגים קלי-הדעת עוד לפני מעבר באור אדום, ובטרם נסיעה 'עיוורת' אחורנית. את הדבר הזה ניתן לעשות בחינוך ובהרתעה. השלב הנוכחי הוא שלב ההרתעה. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי רוב בני האדם, ובכללם הנאשם, אילו פגשו ברחובה של עיר אשה זקנה, היו מושיטים לה עזרה. מטעם לא ברור, משתנה טבעם של רבים, והנאשם כנראה בכללם, משעה שהם עולים אל תא הנהג, ודפנותיו אוטמים אותם אל הסביבה. על הבחירה המודעת להתעלם מן הסכנה, יש להעניש בחומרה. הנסיעה אחורנית (כ- 80 מטר) ב'שטח מת' הנה שיקול לחומרה, כמו גם עבירות תעבורה קודמות של הנאשם, אי-ציות לתמרור עצור, עקיפת רכב עוקף, עבירות מהירות, נהיגה ברמזור אדום ועוד.

ב"כ המאשימה ציין הבדל שבין הרוגי תאונות דרכים להרוגי פעולות טרור. זעקה גדולה ומרה קמה כל אימת שנהרגים חפים מפשע בפעולות טרור, מה שאין כן בעניינם של הרוגי תאונות הדרכים שלגביהם שורר שקט יחסי. ענישה מרתיעה עשויה לתרום להפרת השקט, לרעש, למודעות, להפנמה ולצמצום הנגע.

ב"כ המאשימה אינו מתעלם גם מסבלו של הנאשם. במובן מסויים בא הנאשם על עונשו, בכך שעד יום מותו יחיה בידיעה שבאופן נהיגתו גרם למוות אכזרי של אישה בת 88. עם זאת,  גם את שיקול הגמול יש להביא בחשבון. משנטל הנאשם את חייו של אחר, והגם ש"תחילתו בפשיעה וסופו באונס" (בבלי, בבא מציעא מב, א) הרי ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (בבלי, מכות י, ב). הנאשם הכניס את עצמו להלכה ולמעשה ובאופן מודע לדרך ללא מוצא. צריך לגזור עליו עונש שיהא בו גמול הולם לרשלנות הרבתי שנהג בה ולתוצאתה הנוראה - גדיעת חייה של המנוחה.

ב"כ הנאשם טען מצדו על כך שהנאשם הודה באשמתו עוד מלכתחילה, ביסוד העובדתי וביסוד הנפשי לביסוס הרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וכפר רק בקיומו של היסוד הנפשי לצורך הרשעה בהריגה. כפי שנקבע גם בהכרעת הדין, דרך הילוכו של הנאשם במשפט, הייתה הוגנת.

ב"כ הנאשם היפנה לפסיקה אחרת (ת"פ (חי') 327/01 מ"י נ' עלא חלאג', ניתן ביום 1.10.02) בעבירה שנסיבותיה דומות ואשר בה הסתפקה המאשימה בהרשעה בגרימת מוות ברשלנות, וכן בעונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות. ב"כ הנאשם ביקש לגזור גזירה שווה מהתם להכא, תוך שהיפנה גם למה שנאמר בהכרעת הדין דנן (פיסקה 30) על 'קפיצת המדרגה' שמגרימת מוות ברשלנות להריגה.

מפי ב"כ הנאשם ומפי הנאשם עצמו שמענו כי לנאשם אין עוד שמחת חיים. הנאשם איננו עבריין. הנאשם מכונס בתוך עצמו, התנתק מחבריו ועל רקע זה יש לראות גם את חוסר שיתוף הפעולה מצדו עם שירות המבחן. הנאשם העיד בהתרגשות רבה ובבכי תמרורים על המועקה הקשה שבה הוא שרוי מאז אירע המעשה. אביו נפטר באופן פתאומי לפני שנתיים וחצי והשאיר חובות כספיים. מקרב אחיו, הנאשם הוא היחיד - כך העיד על עצמו - שעושה לפרנסת אימו האלמנה ולגידולו של אחיו הצעיר בן ה- 16. הנאשם אינו  יודע מנוח, לא ישן בלילה, ולדבריו, "מיום התאונה זה חרוט בנשמה שלי" (עמוד 17). הנאשם פוטר מעבודתו והחל בעבודה אחרת, פשוטה, במשכורת מינימלית.

הנאשם הפיל את תחינתו לבל יישלח לכלא, "אני לא בחור של בית סוהר" (עמוד 18).

מתסקיר שירות המבחן למדנו על עבירה נוספת שעבר הנאשם זה לא מכבר, עבירה שעניינה איומים והטרדה. מן התסקיר עולה עוד, כי הנאשם מתכנס בצערו-שלו, בפחד מאימת הדין, ומתקשה לגלות אמפתיה כלפי הקרבן. חרף המשבר המתמשך שהוא נתון בו, שב הנאשם ושלל את הצורך בהתערבות טיפולית כלשהי. בנסיבות כמתואר בתסקיר, נמנעה קצינת המבחן מהמלצה בעניינו של הנאשם.

כל השיקולים שפרטו ב"כ הצדדים הנם נכוחים. נתתי דעתי כמובן גם על רמת הענישה בעבירות כגון דא ולאור הפסיקה שהוגשה לעיוני. אכן, במובן מסויים, גם הנאשם הוא קורבן של העבירה שביצע. ראוי הנאשם להתחשבות ולמידה של רחמים, גם בשים לב לרקע האישי ולמשבר שהוא נתון בו כמתואר בתסקיר. אלא שחרף משקלם המצטבר המשמעותי של השיקולים לקולא, כשהם על כף מאזניים אחת, הרי שהשיקול המרכזי שעל כף המאזניים השנייה, מכריע את כולם. שומה לגזור על הנאשם עונש מוחשי של מאסר בפועל. הנאשם הרג אדם. תוצאת מעשהו הנה שבר והרס מוחלט. מעשה בלתי-הפיך אשר איננו בר-תיקון. הענישה צריכה להלום את התוצאה הנוראה, שאם לא כן, ערך החיים יהיה לבוז וכבוד המת ייקל.

בשאלות ותשובות לרבי עקיבא איגר (פוזן, 1761 - 1837) (מהדורה תניינא, סימן ג) מצאנו סידור תשובה למי שגרם להרג נפש מישראל: "הגיעני מכתבו אשר כל הקורא יתפקקו עצמותיו על גודל הסיבה אבידת ב' נפשות פתאום ובמאורע כזה...". בנו ומשרתו של אדם "היו יושבים על העץ הקשור בעגלה", טעונה במשא, אשר נפלה, והשניים נהרגו. אותו אדם היה "קרוב למזיד להריץ הסוסים טעונים במשא ובלילה, ואדם מועד לעולם, בדבר שקרוב לפשיעה... דודאי צריך ליזהר ולחוש שמא תיפול העגלה ע"י שמריץ הסוסים בלילה...".

אכן, תאונות דרכים אינן רק נחלתה של העת החדשה וכבר היו דברים מעולם. אותו אדם שפנה אל ר' עקיבא איגר, גרם למות בנו ומשרתו ברשלנות רבתי ("קרוב למזיד") ולבטח חרב עליו עולמו. השיבו ר' עקיבא איגר כך:

            "לזה לדעתי הקלושה, ראשית התשובה יהיה אחרי שנהרגו בנו ומשרתו הנער ולא עשו פירות בעולם, הוא יקים זרע להם, דהיינו שעבור בנו הנהרג יחשוב באם היה זוכר להכניסו לחופה כמה היה מוציא עליו נדן ומלבושים ושארי ההוצאות, ויפריש כפי הסך ההוא שיהיה לקרן קיימת לעולמי עולמים, ומהרווחים יוחזק בן עני לגדלו וללמדו תורה וגמרא עד שיהיה בן ט"ו שנים שיוכל לשלחו ללמוד בישיבה. ואחר כך יוחזק מהרווחים תלמיד אחר, וכן לעולם, והתלמידים ההם יקראו על שם בן הנהרג שהוא מחזיקם, ואם ישאו להם נשים ויולידו בנים, הבן הבכור יקרא בשם הנהרג. ועבור הנער המשרת יקבל האיש על עצמו ליתן כל ימי חייו מידי שנה בשנה כ"ה ר"ט [= 25 רייכסטאלר - סוג מטבע] ליתן מזה שכר לימוד לבני עניים בשנה הראשונה ישלם לעשרה מלמדים עניים שילמדו יום יום שיעור לתועלת נשמות ההרוגים, ויאמרו נוסח התפילה וקדיש דרבנן, גם יפרוש סך מה שמהרווחים ישולם לאיזה לומדים בכל היא"צ [יארצייט = יום זכרון] שיעור משניות, ולהתפלל עליהם ולומר קדיש דרבנן, כל ימי חיי האיש ההוא, ישלח ביום היא"צ שלהם עשרה אנשים על קברם לבקש עבורו מחילה.

ובעניין סיגופים, אחרי שכתב מעלת כבוד תורתו נרו יאיר שהאיש ההוא סמוך לימי זקנה, לזה ראוי להקל עליו, ולזה במשך ג' שנים יתענה ב' וה' וערב ראש חודש ועשרת ימי תשובה ולהשלים התעניתים האלו, ואחרי ג' שנים יתענה בימים אלו הנ"ל עד אחר חצי היום, ואם הוא בדרך ורואה שקשה עליו התענית יפדה התענית בעד ערך ג' פעמים ח"י גדולים שיתן לעניים, וכל ימיו לא ילך לסעודת נשואין (זולת בסעודת צאצאיו או שהוא שושבין). וכל לילה קודם שהולך לישון יתודה בלב נשבר ובבכיות גדולות ולבקש מחילה וכפרה מהשם יתברך. יקבל ד' תפלותיו וצדקותיו ותעניתיו ברחמים ויכפר לו כפרה גמורה, ונפשות ההרוגים יתפייסו, ויליצו טוב בעדו. כן נראה לענ"ד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ