אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1003/05

גזר דין בתיק פ 1003/05

תאריך פרסום : 12/11/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1003-05
02/03/2006
בפני השופט:
בנימין ארבל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
עמארה פארס
עו"ד דאוד פהים
גזר דין

א.         ההליך

1.         הנאשם הורשע על פי הכרעת דין מיום 16.2.06 בביצוע שורה של עבירות כלפי בת זוגו ובני משפחתה. העובדות מפורטות בהכרעת הדין ואין בדעתי לחזור עליהן בפירוט. החמורה שבעבירות הינה עבירת הצתה, בניגוד לסעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977  (להלן: "החוק"), בכך שבלילה שבין 23.10.04 ו- 24.4.04, הגיע לבית הוריה של המתלוננת, כשהוא מצוייד במיכל ובו חומר דליק, שפך את הנוזל על ארון החשמל ועל דלת הבית ושילח בהם אש, כל זאת שעה שכל בני הבית נמו בו את שנתם. כתוצאה מהן ההצתה התמלאה הדירה בעשן, ובני הבית נעורו משנתם. הדליקה כובתה על ידי שכן, לא לפני שנשרפו דלת הבית, וארון החשמל, וכן נגרם נזק לחדר המדרגות.

2.         אירוע ההצתה, לא היה אירוע יחיד בעטיו הוגש כתב האישום כנגד הנאשם. הרקע לאירועים נשוא כתב האישום מקורו במסכת יחסים רעועה  שהתקיימה בין הנאשם לבין אשתו - המתלוננת, אשר עלתה על שרטון זמן קצר לאחר נישואיהם-נישואים אשר היו לצנינים בעיני הוריה של האשה. במסגרת מסכת יחסים זו עזבה המתלוננת את ביתם של בני הזוג, וחזרה להתגורר בבית הוריה, תוך שהיא פונה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר נתן ביום 1.9.04 צו הגנה כנגד הנאשם, האוסר עליו להטריד את המתלוננת בכל דרך שהיא, בין בעל פה ובין בכתב, בין באמצעות הטלפון ובין בכל דרך אחרת. אף נאסר על הנאשם לאיים על המתלוננת ולתקוף אותה, וכן להימצא במרחק של 200 מ' מביתה.

הנאשם הפר צו זה. ביום 22.10.04 תקף הנאשם את המתלוננת ואיים עליה כי אם תתלונן נגדו במשטרה הוא יהרגה. במקביל התקשר הנאשם טלפונית פעמים רבות למתלוננת ואביה, תוך שהוא מאיים עליהם בפגיעות גופניות, עד כדי רצח וכן שריפת ביתם והשחתת פני המתלוננת באמצעות חומצת מלח. בגין כל המעשים האמורים הורשע הנאשם בעבירות של הדחה בחקירה (מקרים רבים) עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין הנ"ל; איומים (מקרים רבים) -עבירה לפי סעיף 192 לחוק; הפרת הוראה חוקית (מקרים רבים) - עבירה לפי סעיף 287 לחוק; תקיפת בת זוג- עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק. הנאשם חזר על איומיו פעמים רבות, תוך שהוא פונה הן אל המתלוננת, הן לאביה והן לאחיה ומאיים עליהם.

3.         ביום 12.1.05 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת צו מניעה, האוסר על הנאשם להתקשר למתלוננת טלפונית, וכן נאסר עליו להטרידה ולאיים עליה. יומיים לאחר מכן, ביום 14.2.05, ניתן על ידי בית משפט זה צו המורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו. בו ביום בשעות אחה"צ, התקשר הנאשם מבית המעצר אל המתלוננת פעמים רבות, זו אחר זו, תוך שהוא מטרידה. כאשר ענה למכשיר הטלפון עובד במקום עבודתה של המתלוננת. הנאשם אף איים על עובד זה כי יפגע בו ובאימו. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית וכן עבירות של איומים, הכל במקרים רבים.

4.         הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו. לאחר שנשמעו ראיות, אשר השתרעו על פני דיונים רבים, הורשע הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו. יש לציין כי הנאשם אשר טען טענת אליבי, באשר למעשיו במועד האירועים שהתרחשו ביום ההצתה, חזר בו, רק במסגרת ראיות ההגנה מטענת אליבי זו - טענה אשר הצריכה שמיעת עדים רבים על מנת לסותרה.

ב.         טענות המאשימה

5.         בטיעוניה לעונש, עמדה ב"כ התביעה על המסוכנות הטמונה בנאשם. נגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וכן התחייבות להימנע מעבירה, הכל בשל עבירות איומים והטרדה באמצעות מכשיר בזק.

הנאשם, אשר ביצע את עבירת ההצתה באישון לילה, שעה שבני הבית נמו בו את שנתם, איים, לא אחת על המתלוננת ואביה, כי יצית את דירתם, וכי ירצח את המתלוננת אם לא תשוב לחיקו. איומים אלה אף לוו בתקיפתה של המתלוננת. כל מעשיו אלה של הנאשם מלמדים על המסוכנות הרבה הטמונה בו, מסוכנות, אשר לדעת ב"כ התביעה מלמדת על כך כי אם יתאפשר לנאשם, הוא יפגע במתלוננת. ב"כ התביעה מתייחסת אל הנאשם כבעל אופי אובססיבי, קנאי ושתלטן, החוזר על מעשיו ומטריד את המתלוננת ובני ביתה, תוך שהוא מאיים על בריאותם ושלמות גופם, פעם אחר פעם, ולא חדל ממעשיו. לשיטת ב"כ המאשימה , קיים חשש של ממש לחייה של המתלוננת ביום בו ישוחרר הנאשם מכלאו, התנהגותו הקנאית לא תאפשר למתלוננת חיים בנפרד ממנו.

עוד טוענת ב"כ התביעה, כי הנאשם הוכיח עצמו כי מורא החוק אינו שורה עליו, הוא אינו בוחל לעבור על החוק תוך הפרת צווי בית המשפט, כאשר מעשיו אלה נעשים חרף היותו של עונש מאסר מותנה תלוי על צווארו.

6.         התנהגותו של הנאשם מעוררת בלב ב"כ התביעה, חשש מכך כי היא תביא, בסופו של יום, לרציחתה של המתלוננת. על כן, מבקשת ב"כ התביעה מבית המשפט להגן על המתלוננת, באופן שיוטלו על הנאשם העונשים המקסימלים הקבועים בצד העבירות בהן הורשע, באופן מצטבר. מוסיפה ב"כ התביעה ומציינת, כי עתה לאחר שהנאשם הורשע ודינו עומד להיגזר, גבר החשש, המקנן בליבה, כי הנאשם יחתור לבצע את אשר החל בו, שכן עתה המניע שלו כפול ומכופל. נוכח מסוכנותו זו של הנאשם אין מקום לוויתורים.

7.         ב"כ התביעה הפנתה בסיכומיה לפסיקה של בית המשפט העליון, בו מובעת עמדת בית המשפט ביחס לחומרת עבירת ההצתה.

8.         עוד טוענת ב"כ התביעה, כי יש לשקול לחומרה את העובדה, כי הנאשם בחר לנהל את הגנתו בנושא טענת האליבי, חרף קיומן של ראיות מוצקות השוללות טענה זו. ב"כ התביעה אף מבקשת לשקול לחומרה את העובדה, כי הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו, לא הפנים את החומרה שבעבירות, ועד היום הוא מכחישן, וממילא אינו סבור כי עשה דבר רע. לשיטת ב"כ התביעה, על העונש לבטא את עמדת בית המשפט, המשדרת מסר ברור וחד משמעי לעבריין ולציבור העבריינים, כי מי שמשתמש בכוח הזרוע ובדרך האלימות בניגוד לחוק, בניגוד לצווי ההגנה, ייענש במלוא חומרת הדין. יש אף להביא בחשבון את עברו המכביד של הנאשם בעבירות דומות.

9.         לסיכום, עותרת ב"כ התביעה כי יושת על הנאשם במצטבר העונש המירבי, המוטל על כל אחת מן העבירות בהן הורשע, וכן יופעל נגדו עונש המאסר המותנה. בנוסף יוטל עליו קנס כספי הולם וכן יחויב בפיצוי המתלוננת.

ג.          טענות ההגנה

10.        מנגד, טוען הסניגור, כי זכותו של הנאשם הייתה לנהל את משפטו עד תום, במיוחד בתיק זה, הנשען על ראיות נסיבתיות.

11.        הסניגור עומד בטיעוניו על כך, כי בכל הפרשיה, הן הנוגעת לעבירת ההצתה והן הנוגעת לעבירות אחרות, לא נגרם כל נזק גוף למי מהמתלוננים.

12.        במהלך טיעוניו, ערך הסניגור המלומד סקירה ארוכה ומפורטת של הפסיקה, בה נדונו עבירות של הצתה, תוך שהוא מציג את רף הענישה הנוהג בערכאות השונות, במקרים דומים, או אף חמורים יותר, ומראנו, כי בתי המשפט אינם נוהגים להטיל עונשים חמורים כעתירת ב"כ התביעה, אף במקרים שחומרתם עולה כמה מונים על המקרה שלפנינו. אף בפסיקה שהובאה על ידי התביעה, ואשר אובחנה בחלקה על ידי הסניגור, לא מצאו בתי המשפט להחמיר בענישה, כפי שעותרת עתה התביעה.

13.        אומנם, אין הסניגור עותר לעונש אשר ניתן לרצותו על דרך של עבודות שירות, אולם הוא מציין כי הנאשם נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ושוהה בבית המעצר כבר למעלה מ- 13 חודש כשהוא שרוי בתנאים קשים, כך שיש להסתפק, לשיטתו בעונש זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ