אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 001002/01

גזר דין בתיק פ 001002/01

תאריך פרסום : 03/01/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
001002-01
31/05/2005
בפני השופט:
1. ש' טימן-אב"ד
2. ת' שפירא ש' ברוש


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אריאלה סגל אנטלר
הנתבע:
אואנינו שלמה
עו"ד אביגדור פלדמן
גזר דין
מבוא

1.       הנאשם הורשע בתאריך 2/6/2002 בבית המשפט המחוזי בתל - אביב (בפני הרכב אחר) בתיק פ 1002/01 בעבירת רצח, על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977(להלן: "החוק"), ומשום כך נגזר עונשו, למאסר עולם. הנאשם ערער לבית המשפט העליון, על פי זכותו כדין, ובתאריך 17/1/2005 התקבל ערעורו באופן שעבירת הרצח הומרה בעבירת הריגה (על פי סעיף 298 לחוק) באשר לא הוכחה "כוונה תחילה שבלעדיה אין מעשה קטילה של אדם הופך להיותו רצח". על פי הוראת בית המשפט העליון, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת טיעוניהם של בעלי הדין ולגזירת דינו של הנאשם. מכיוון שההרכב המקורי שהרשיע את הנאשם (בראשות כבוד השופט בדימוס בר-אופיר) סיים את תפקידו זה מכבר, נשמעו הטיעונים לעונש בפנינו.

תיאור מעשה העבירה

  1. כיוון שהתערבותו של בית המשפט העליון התייחסה למחשבה הפלילית של הנאשם בלבד, נוכל להביא כאן את תמצית השתלשלות האירועים, שסופם במותו של המנוח, כפי שתוארו בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי.
  1. בין תומר סוסן (להלן: " תומר" או " המנוח") וקרן סמק התקיימו יחסי חברות רומנטיים. בשלב כלשהו, נפרדו קרן ותומר והחלו להירקם יחסים בין קרן לנאשם, אך אלו לא ארכו זמן רב וקרן שבה אל חברה לשעבר, תומר.

כשבוע וחצי לפני האירוע בו מצא תומר את מותו, נסע הנאשם עם חברו אל ביתה של קרן, על מנת להכיר בין החבר לבין אחותה של קרן - כך לטענתו. הנאשם התקשר פעמיים לטלפון הסלולרי של קרן אך נענה בניתוק. משהגיעו הנאשם וחברו לביתה של קרן, יצא תומר כשהוא מלווה בקרן, והחל לאיים על הנאשם. תומר נכנס לרכב והשלושה החלו לנסוע. לאחר נסיעה קצרה יצאו תומר והנאשם מהרכב. בין הנאשם ותומר התגלע ויכוח ותומר החל להכותו (כך לגרסת הנאשם). הם חזרו אל הרכב, " לא לפני שתומר איים כי העניין אינו גמור וכי הוא יתפוס את שלומי" (ראה הכרעת הדין עמ' 140).

ביום האירוע (16/11/2000) נתקל הנאשם, בטיילו בעיר חולון, בתומר. על פי גרסת הנאשם, נשא תומר סכין והצמיד את הנאשם אל חלון ראווה של חנות, תוך שהוא מאיים עליו. הנאשם ניסה להסביר לתומר שאין לו עניין בקרן חברתו, אך זה נתן לו את מספר הטלפון שלו ובקש ממנו להתקשר אליו על מנת ש"יסגרו חשבון".

באותו הערב, התקשר הנאשם אל תומר והזמין אותו להיפגש עימו. אין מחלוקת כי בעקבות שיחה זו שם תומר פעמיו אל המקום בו המתין לו הנאשם (צומת הרחובות דב- הוז ואברבנאל אשר בחולון), כשהוא מצויד בסכין. בין השניים התפתחה תגרה שהובילה לדקירתו של הנאשם באמתו ודקירתו של המנוח בשלושה מקומות שונים בגופו, כאשר אחת הדקירות היתה קטלנית (עמ' 151 להכרעת הדין).

  1. בית המשפט העליון התייחס לאירוע הקטילה באומרו:

" היה זה הקורבן אשר פגע ראשון במערער, ורק לאחר מכן נעץ המערער את סכינו שלוש פעמים בגופו של הקורבן. אחת מאותן שלוש פעמים היתה הפגיעה הקטלנית אשר חתכה בליבו של הקורבן והביאה למותו. במהלך כל אותו קרב-סכינים היו המערער והקורבן קרובים אף צמודים זה לזה, ולפי התיאור של הקרב היה זה הקורבן אשר החזיק בחוזקה בראשו של המערער כלפי מטה בהוסיפו לחתוך בו, ואו- אז נעץ המערער את סכינו בכיוון מלמטה כלפי מעלה בגופו של הקורבן" (ראה עמ' 2 לפסק הדין).

  1. לאחר האירוע  הוסע הנאשם אל בית החולים "איכילוב" שבתל- אביב לשם קבלת טיפול רפואי. נציין כי בית החולים הסמוך אל מקום האירוע, ושאליו הופנה תומר, הוא בית החולים "וולפסון" אשר בחולון, אולם לטענת הנאשם -שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי- חשש לפגוש שם את תומר ושתתפתח מהומה נוספת. בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת דינו כי הבריחה של הנאשם לבית החולים "איכילוב" נבעה מניסיון לטשטש קשר בינו לבין אירוע הדקירה, ולראיה אף מסר שם כי נפצע כתוצאה מנפילה (ראה עמ' 151, 175 להכרעת הדין).
  1. ונציין; כפי שעולה מהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי, לא הובאו עדויות ישירות למעשה ההריגה עצמו; עדי התביעה חששו לעורם - חלקם שיקרו במודע כדי להרחיק עצמם מהאירוע. עדי הגנה שלכאורה יכלו לתרום לפענוח התעלומה, לא זומנו ואלו שזומנו לא תרמו כהוא זה להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי (ראה סיכום הדברים, עמ' 178- 179 להכרעת הדין). על כן, שימשה גרסתו של הנאשם הגרסא העיקרית להבנת אירוע ההריגה.
  1. הנה כי כן, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של הנאשם שלפנינו, וקבע כי לא נמצא - " לא ברקע הדברים קודם אותו קרב ולא בקרב עצמו, כי נתגבשה בליבו של המערער כוונה תחילה להמית את הקורבן כנדרש בעבירת רצח. רשלנות היתה כאן; פזיזות היתה כאן; קלות דעת ואדישות היו כאן; כוונה תחילה לקטילה לא היתה" (עמ' 2 לפסק הדין).

טיעוני התביעה

  1. באת כוחה של המדינה שבה והדגישה כי בקשתו של הנאשם להיפגש עם המנוח בערב הדקירה לא היתה מתוך כוונה לקיים עימו שיחת פיוס או לנסות להסדיר את יחסיהם העכורים בדרכי שלום. אין המדובר במפגש אקראי; בידי הנאשם היתה אפשרות שלא לקיימו, אולם הוא בחר "לצאת לדו- קרב" כשהוא מצוייד בסכין.
  1. התובעת המלומדת הגישה לנו פסיקה ענפה הדנה במקרי דקירה ועתרה בפנינו להשית על הנאשם עונש כבד, אשר יהלום את חומרת מעשיו ויבטא את סלידת מערכת המשפט מ"תת תרבות הסכין". התובעת חזרה והדגישה כי מעשי האלימות הפכו למכת מדינה וכי החברה מאסה במקרי הדקירה הטראגיים, שנפוצו בקרבה חדשות לבקרים. לשם הדגמת טיעונה, הגישה התובעת אסופת כתבות מן העיתונות שברשת האינטרנט.
  1. התובעת המשיכה וטענה כי הענישה החמורה אפקטיבית הן לעניין התגמול והן לעניין הרתעת היחיד והרבים. במקרה אלימות חמור מסוג זה, על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם בצמצום. מדיניות הענישה הראויה צריכה לענות על הנסיבות, הזמנים וצרכי החברה, ועל בית המשפט להעביר לחברה מסר חד משמעי במקרים כגון דא.
  1. אמנם, קבע בית המשפט העליון כי הנאשם לא התכוון לקטול את חייו של המנוח באופן הדרוש לשם הוכחת עבירת הרצח, אולם אין להתעלם, כך לדברי התובעת, כי גם בהרשעה בעבירת הריגה המחשבה הפלילית והמודעות של הנאשם היא ברמה של פזיזות ואדישות לחיי הזולת -דבר שאין להקל בו ראש.

טיעוני ההגנה

  1. הסניגור בחר להתמקד בקביעתו של בית המשפט העליון באשר לאירוע הדקירה לגופו, כפי שצוטט לעיל. בנסיבות הללו לא זו בלבד שלא ניתן היה לייחס לנאשם כוונה מוקדמת לבצע מעשה של רצח במנוח, אלא הסיטואציה, כפי שהתפתחה במקום, היתה שהקורבן - הוא אשר פגע ראשון בנאשם, החזיק את ראשו של הנאשם ודחף אותו כלפי מטה בדוקרו את הנאשם. הנאשם, שאכן החזיק סכין בידו, דקר את המנוח מלמטה כלפי מעלה, לא מתוך כוונה לפגוע דווקא באיבר כזה או אחר, אלא מתוך ניסיון לחלץ את עצמו מסיטואציה שבה נשקפה סכנה לחייו. אכן הנאשם הוא שתמרן את עצמו למצב המסוכן וחשף עצמו בפני הקורבן, ורק משום כך לא תעמוד לו טענה של הגנה עצמית. עוד הוסיף הסניגור, שבלי שום ספק, היו יכולים ה"תפקידים" להתחלף ובאותה מידה יכול היה היום הקורבן לשבת על ספסל הנאשמים במקומו של הנאשם.
  1. הסניגור המלומד שרטט בפנינו את טווח הענישה הרחב הקיים בתיקי הריגה. התיקים החמורים מכל הינם במקרים שבהם בשל עניין של מה בכך שולף אדם סכין ודוקר דקירה קטלנית את העומד מולו, אשר איננו מזוין ואיננו מהווה לו סכנה. אלו המקרים הנכנסים, לטענתו, לאותה "תת- תרבות הסכין" שבתי המשפט רואים בחומרה. התיקים הפחות חמורים, בלשון הסניגור, הם תיקים של קטטה בה המנוח אינו מזוין - לא בסכין ולא בנשק אחר- שבמהלכה שולף אדם סכין ודוקר את האחר. המקרה שלפנינו, לגישת בא כוחו של הנאשם, אינו נמנה על שני הסוגים הללו, כי אם חמור אפילו פחות.  במקרה דנן לא היה זה הנאשם שהזמין את המנוח ל"דו- קרב", אלא -  כפי שקבע בית המשפט העליון - " המערער והקורבן נדברו ביניהם להיפגש לקרב -סכינים, ומשנפגשו אכן החלו בקרב סכינים" (עמ' 2 לפסק הדין). המנוח הוא שמסר לנאשם את מספר הטלפון שלו כדי ש"יגמרו את החשבון" ביניהם. אמנם, הנאשם לא התחמק מאותה פגישה קטלנית, כפי שהיינו מצפים שיעשה, אלא הרים את הכפפה, אך היה זה, כפי שתיאר זאת בא כוחו, "ממניעים של כבוד, גבריות ושכונתיות". 
  1. השיקולים לקולא בהם מבקש מאיתנו הסניגור להתחשב הינם, מעבר לכל האמור לעיל, העובדה שהנאשם היה בעת ביצוע העבירה קרוב לגיל 19, ובית המשפט איננו נוהג למצות את הדין עם צעירים; עברו הפלילי קל מאוד; הנאשם הורשע מלכתחילה ברצח ולכך יש משמעות מבחינת אימת הדין; תסקיר שירות המבחן תאר רקע, משפחה וסביבה חברתית שהביאה אותו לאמץ קודים מפוקפקים של התנהגות.
  1. הסניגור הגיש גם הוא אסופת פסיקה מטעמו, ובקש מאיתנו לאבחן בין המקרה שלפנינו מבין מקרים אחרים שהוצגו בפסיקה שהגישה התובעת. במקרה זה למנוח היתה תרומה מכרעת ומשמעותית לאירוע ויש לתת לעובדה זו את המשקל הראוי בגזירת העונש.

דיון משפטי

  1. נדמה, כי אין צורך להכביר המילים באשר לחומרת העבירה והשימוש היומיומי, לצערנו, באלימות ובסכינאות על מנת לפתור סכסוכים של מה בכך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ