אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פח 510/05

גזר דין בתיק פח 510/05

תאריך פרסום : 17/08/2009 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי נצרת
510-05
06/05/2008
בפני השופט:
1. הנשיא מנחם בן דוד
2. סגן הנשיא [בדימוס] נסים ממן
3. אברהם אברה


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. אדהם בן סמיח נימר הוארי
2. בילאל בן סמיח נימר הוארי

גזר דין

שני הנאשמים הורשעו על ידי בית משפט זה ביום 1.4.08 בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו - (ב) לחוק הנ"ל ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לאותו חוק. בהכרעת הדין קבענו כי ביום 23.2.05 נורה המנוח עלי בשיר, גבר צעיר כבן שלושים שנה, על ידי נאשם 1 ונדקר בידי נאשם 2. המנוח נפצע קשה, אושפז בבתי חולים שונים עד יום 28.6.05 שאז נפח את נשמתו עקב פציעותיו החמורות. שלושת שופטי ההרכב היו בדעה כי אשמתם של הנאשמים בעבירת ההריגה וביתר העבירות שיוחסו להם הוכחה מעבר לכל ספק סביר, למרות שלא היו תמימי דעים בשאלה האם כל פרטי האירוע הובהרו באורח מלא או שמא נותרו בערפל כמה שלבים.

לצורך גזר הדין נתייחס לפרשה בכללותה כפי שעולה משילוב שלוש חווות הדעת: המנוח ואשתו הגיעו לבית הוריה, בני משפחת פאהום, בית הנמצא בשוק בנצרת ועלו לבית במדרגות המוליכות אליו מהרחבה שלידיו. בשלב הזה התפתח עימות מילולי בין המנוח לנאשם 1 שעמד ליד הרחבה. העימות היה קשור לסכסוך ישן בין נאשם 1 לבין משפחת פאהום. זמן קצר לאחר מכן ירד המנוח לרחבה כשבידו סכין והתקרב לנאשם 1 במטרה להתעמת איתו. אחיו, נאשם 2, עמד גם הוא ברחבה במרחק מה מהם.  בין הנאשם 1 למנוח פרץ דין ודברים קשה  שהפך תוך  הרף עין לעימות פיזי אלים. במהלך העימות הזה ירה נאשם 1 במנוח כמה יריות מאקדח שהחזיק ללא רישיון ונאשם 2 דקר אותו דקירות עמוקות. התוצאה הייתה פציעה קשה, אשפוז ממושך ולבסוף מוות בשל אי ספיקה נשימתית כתוצאה מהפציעות החמורות.

בהכרעת הדין דחינו את טענת הנאשמים כי פעלו מתוך הגנה עצמית. עוד קבענו כי יש לראות בנאשמים מבצעים בצוותא של מעשה ההריגה וכי כל אחד מהם תרם במעשיו לגרימת התוצאה הקטלנית. בית המשפט קבע כי לא הוכח יסוד ההחלטה להמית אצל שני הנאשמים ועל כן ראה לנכון להרשיעם בהריגה בלבד ולזכותם מעבירת הרצח שיוחסה להם בכתב האישום.

על רקע עובדות אלה שנקבעו בהכרעת הדין עלינו לגזור את ענשם של הנאשמים.

התובעת המלומדת, עו"ד ענבר, מבקשת שנגזור עליהם את העונש המירבי הקבוע לעבירת ההריגה. הסניגור, עו"ד כרמל, סבור כי העונש הראוי לנאשם 1 הוא פחות ממחצית העונש המירבי ובנוגע לנאשם 2 דעתו היא שיש להסתפק בתקופת מעצרו עד כה -  38 חודשים.

בבואנו לגזור את העונש נראה לנו כנכון להתחשב בשיקולים הבאים:

א.  הגם שהמנוח החזיק סכין בהתקרבו לנאשם 1 לא הוכח כי הוא תקף אותו אלא לכל היותר היווה איום לגביו. נאשם 1 לא היה במצב שהצריך או הצדיק ירי באקדח. הוא הדין בנאשם 2. עמדו בפניהם אפשרויות אחדות לשמור על חייהם ובריאותם חוץ מאשר לירות במנוח ולדקור אותו.

ב.  נאשם 1 הצטייד מבעוד זמן באקדח [ללא רישיון] בכדי להגן על עצמו מפני בני משפחת פאהום שלטענתו תקפו אותו בעבר. למנוח לא הייתה אחריות ישירה לסכסוך הזה אולם הוא נגע לאשתו [אלמנתו] בנאן, והתייחס לתקופה שקדמה לנישואיהם. משירד המנוח לרחבה וסכין בידו, סבר נאשם 1 שהגיע העת לעשות שימוש באקדח. הייתה זו החלטה בלתי מוצדקת מכל בחינה שהיא, פרי סף גירוי נמוך אך גם החלטה המעידה על זלזול בחיי אדם. נאשם 2 החרה-החזיק אחרי אחיו והצטרף לריב לא לו ולמאבק שמלכתחילה לא נגע אליו. בנסיבות אלה יש מקום להבחנה קלה בין שני הנאשמים לעניין מידת העונש, שתתווסף לאבחנה שיש לעשות בין השניים בשל נסיבותיהם האישיות.

ג.  הנאשמים זוכו מעבירת הרצח רק בשל כך שלא הוכח שהתגבשה אצלם ההחלטה להמית, אבל ברי שהם חטאו בגרימת מותו של אדם במעשה אסור, לא ברשלנות או בפזיזות אלא במעשה רצוני.

ד.  למנוח נגרם סבל גופני ונפשי קשה עד שכוחו לא עמד לו והוא נפטר כעבור 4 חודשים כשהוא מותיר אחריו אלמנה צעירה. מהצהרת קרבן העבירה, אביו של המנוח, למדנו על חורבן עולמה של המשפחה בעקבות הירצחו של המנוח.

ה.  הנאשמים לא הפנימו אל נכון את חומרת מעשיהם, כל שכן מכירים באשמתם. במהלך שמיעת המשפט ניסו להציג עובדות ועדויות שתכליתן המשך הכפשת האלמנה ובני משפחתה. הצעתו של נאשם 1 לתרום בשעתו כליה למנוח היא בעינינו אך מס שפתיים שכן גם בדברו האחרון, לאחר הרשעתו, הוא ממשיך לייחס למנוח את האחריות לפרוץ האלימות, מאשים את השוטרים בניהול חקירה רשלנית ובאי איתור הסכין שהחזיק המנוח, משמע: הוא נאשם 1, אינו מפנים דבר ואינו מתחרט על שום דבר. נאשם 2, בעקבות אחיו, אמר בדברו האחרון כי "התנהג בצורה הכי מתאימה" אם כי הוא "מכבד" את הכרעת הדין.  איננו רואים באמירות אלה חרטה כנה.

ו. לחובת נאשם 1, שהוא יליד 1969 רשומות תשע הרשעות קודמות בהן עבירות של אלימות חמורה ותקיפת שוטרים. הוא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל. הרשעתו האחרונה היא משנת 1999. נאשם 2 הוא יליד 1975 וגם לחובתו רשומות הרשעות קודמות בעבירות אלימות, בהן אחת שבוצעה יחד עם אחיו, בדומה לשיתוף הפעולה שלהם בפרשה הנוכחית.

ז. לצד הקולה יש מקום להתחשב בכך שבמהלך מעצרם נפטרה אימם, כי לנאשם 1 יש אישה וילדים וכי זו הפעם הראשונה שנאשם 2 אמור לרצות עונש של מאסר בפועל.

הסניגור טען כי יש להתחשב באותו פרק בעברו של נאשם 1 שנדון בדלתיים סגורות ואשר מצדיק, לדעתו, הקלה בעונש. דעתנו אינה כדעתו. המשטרה הבהירה לו בשעתה כי לא תאשר לו נשיאת אקדח ברישיון, חרף מה שנראה לו כאיומים על חייו; היא הדריכה אותו כיצד יוכל להגן על חייו במקרה הצורך. במקום זאת, על דעת עצמו ובניגוד לחוק, רכש נאשם 1 אקדח והחזיקו תחת ידו באופן קבוע. הוא עשה בו שימוש בנסיבות בלתי מוצדקות לחלוטין.  "עברו" בנקודה זו לא יוכל להיות לו לעזר. 

ב"כ הצדדים הציגו לנו פסיקה מגוונת של בית המשפט העליון ושל בתי המשפט המחוזיים בכל הנוגע לרמת הענישה בעבירות הריגה. לדעתנו, אין מקום לעשות גזירה שווה בין גזרי דין העוסקים בהריגה עקב קטטה, כפי שהציגה לנו הסנגוריה, ובין המקרה שבפנינו. המקרה הנוכחי דומה יותר לאותם מקרים חמורים הכלולים בפסיקה שהוצגה לנו. 

מכל האמור לעיל הננו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים בגין כל העבירות שהורשעו בהן בתיק זה:

לנאשם 1, אדהם הווארי:

א.  מאסר לתקופה של 14 [ארבע עשרה] שנים בפועל החל מיום מעצרו - 23.2.05;

ב. מאסר לתקופה של שלוש שנים על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה שהיא פשע מתוך פרק י' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ויורשע תוך התקופה או לאחריה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ