אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פח 1003/07

גזר דין בתיק פח 1003/07

תאריך פרסום : 11/05/2009 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי באר שבע
1003-07
29/11/2007
בפני השופט:
1. ר. יפה-כ"ץ - אב"ד
2. ו. מרוז
3. א. ואגו


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פמ"ד
הנתבע:
חמד צלאח
עו"ד ג'אברין
גזר דין

השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.         בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם והוא הודה והורשע בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

במסגרת האישום הראשון של כתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי במועד כלשהו, במהלך חודש דצמבר 2000, ברצועת עזה, פנה אל הנאשם פעיל בארגון גדודי חללי אל-אקצא, שהינו ארגון טרוריסטי (להלן: "הארגון"), בשם עבד אלהאדי עבד אלכרים חאמד, המכונה "אבו גאודת" (להלן: "האדי") וביקש ממנו להצטרף לארגון. הנאשם הסכים והצטרף לארגון, ובכך עבר עבירה של מגע עם סוכן חוץ כדי לפגוע בבטחון המדינה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

            במסגרת האישום השני של כתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי במהלך שנת 2000, לאחר הצטרפותו לארגון, ביקש האדי מהנאשם לתצפת על נפילת פצצות מרגמה שנורו לעבר אזור ארז ולדווח על מקום הנפילות. הנאשם הסכים, ובהזדמנות אחת ביצע תצפית על ירי הפצצות ועדכן את האדי לגבי מקום נפילתן. במעשיו אלה, עבר הנאשם עבירה של מסירת ידיעה לאוייב העלולה לפגוע בבטחון המדינה, ולכן הורשע בעבירה לפי סעיף 111(חלופה שניה) לחוק העונשין.

            במסגרת האישום השלישי של כתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי במהלך שנת 2000 הוא נסע יחד עם האדי לאחד בשם מקלד חמיד (להלן: "מקלד") וביקשו ממנו תחמושת. מקלד סיפק לנאשם ולהאדי שקית מלאה בתחמושת ובכך, החזיק הנאשם תחמושת שלא כדין כדי לפגוע בבטחון המדינה, ועל כן הורשע בעבירות בנשק (החזקת תחמושת) לפי סעיף 144(א) סייפא לחוק העונשין.

            במסגרת האישום הרביעי של כתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי במהלך שנת 2000 פנה אל שריף חאלס (להלן: "שריף") פעיל הארגון, וביקש ממנו נשק להלוויה. שריף הסכים, ובזמן ההלוויה מסר לנאשם נשק מטול מסוג RPG (להלן: "המטול"), אותו נשא הנאשם במהלך ההלוויה ולאחר סיומה השיבו לשריף. במעשיו אלה החזיק הנאשם נשק שלא כדין במטרה לפגוע בבטחון המדינה ועל כן, הורשע בעבירות בנשק (החזקת נשק) לפי סעיף 144(ב) ריישא לחוק העונשין.

            במסגרת האישום החמישי של כתב האישום המתוקן, הודה הנאשם, כי במהלך שנת 2001 פנו אליו מנצור שלאיל (להלן: "מנצור"), האדי, סמיח אלמדהון (להלן: "אלמדהון") ו-שאדי דהאר (להלן: "הקושרים"), כולם חמושים ברובים, וקשרו עמו לבצע ירי על כוחות צה"ל. הנאשם הסכים ובמסגרת הקשר נשא רובה קלצ'ניקוב והגיע יחד עם הקושרים לאזור ארז, שם הם ירו לעבר מגדל התצפית של בסיס צה"ל באזור כ-10 כדורים כל אחד. במעשיו אלה ניסה הנאשם לגרום לחבלה חמורה לחיילי צה"ל בשל היותם ישראלים, ועל כן הורשע בעבירה של נסיון לגרימת חבלה חמורה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין.

2.         במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה התובעת הרשעה קודמת של הנאשם, ממנה ניתן ללמוד, כי בשנת 1994 הוא נדון לעונש מאסר בפועל למשך 14 שנים בבימ"ש צבאי בעזה, בגין עבירות של חברות בהתאחדות בלתי חוקית, קשירת קשר וחטיפה לשם מעצר בלתי חוקי.

עוד הגישה התובעת מסמך, לפיו  בתאריך 31/01/96 שוחרר הנאשם שחרור מוקדם בהתאם לצו בדבר העברת כלואים (אזור חבל עזה), תשנ"ו - 1996, כאשר על פי צו זה, אמור היה הנאשם, ביחד עם רשימה ארוכה של אסירים נוספים ששוחררו באותה עסקה, להיות מוחזק על ידי המועצה הפלשתינית על מנת לרצות את יתרת מאסרו.

עם שחרורו של הנאשם, הוא חתם על התחייבות (ת/3) להימנע מכל פעילות טרור ואלימות ולכבד את החוק, כאשר הצהיר " כי אני יודע שחתימתי על מסמך זה הוא תנאי בסיסי לשחרורי ואני יודע שצעד זה נעשה במסגרת ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף".

            הנאשם אישר, כי הוא אכן שוחרר שחרור מוקדם כאמור, אך בפועל לא הוחזק בכלא בעזה אלא שוחרר לביתו.

3.         במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה התובעת המלומדה, עו"ד חלפון, על החומרה הרבה שבמעשי הנאשם. לדבריה, אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות ודי לציין, כי הנאשם קיים מגע עם פעיל ארגון חללי אל-אקצא, שבעקבותיו הצטרף לארגון וביצע במסגרתו עבירות בטחוניות חמורות שונות. בין העבירות שביצע היו עבירות של מסירת מידע לפעיל שגייס אותו, מידע שעלול היה להיות לתועלת לאוייב, וירי לעבר חיילי צה"ל. לטענת התובעת, מי שמבצע מעשים כאלה, מעשים אשר עלולים לפגוע בבטחון המדינה, אזרחיה וחייליה, יש להשית עליו עונש חמור, גם אם לא הוכח שנגרם נזק של ממש ממעשיו.

            התובעת הדגישה, כי העבירה האחרונה שביצע הנאשם - עבירה של נסיון לגרום לחבלה חמורה על ידי ביצוע ירי לעבר עמדת תצפית של צה"ל, מלמדת על הסלמה מבחינת הפעילות של הנאשם כנגד בטחון המדינה, כאשר עבר לפעילות צבאית אקטיבית. הנאשם, שהיה שותף לאידיאולוגיה קיצונית להשגת מטרות ארגון הטרור, חייב, לטענת התביעה, להענש בכל חומרת הדין ועל כן ביקשה התובעת להטיל עליו עונש מאסר בפועל משמעותי ומאסר על תנאי.

4.         הסנגור המלומד, עו"ד ג'אברין, טען, כי מציאות הימים בעזה הינה קשה ביותר, כאשר ארגוני טרור ואנשי המודיעין המסכל שאותו האדי היה שייך אליהם, מתנהלים כרשויות נפרדות ופועלים האחד כנגד השני. לדבריו, אף אחד מהתושבים לא יכול לסרב לבצע את רצון הארגונים, שמא יעצר על ידם. הנאשם מצא עצמו במצב שכזה, ולא יכול היה להתנגד להצטרף לארגון לאחר שנתבקש לעשות כן, בעיקר בשל קרבת מקום מגוריו לאזור ארז.

            לטענת הסנגור, הנאשם אינו זה שיזם או הכין או הוביל או ירה פצצות לעבר מדינת ישראל ואין כל ראיה, שנגרם נזק כלשהו כתוצאה מכך שמסר לארגון על מקום נפילת הפצצות שנורו לעבר אזור ארז.

            עוד הוסיף הסנגור וטען, כי בהיות הנאשם אזרח חוץ, הוא איננו מחוייב בנאמנות למדינת ישראל, ועל כן במעשיו, הוא נמצא במדרג הנמוך ביותר לענין העונש בעבירות שביצע.

            אשר לעבירה של החזקת הנשק בהלוויה - ציין הסנגור, כי הנאשם היה מצוי באותה עת בסערת רגשות קשה ואחז בנשק אך ורק לצורכי הופעה בהלוויה, למספר דקות, ולאחר מכן החזיר את הנשק לשריף. בפועל, לא השתמש הנאשם בנשק נגד אזרחי המדינה ולא סיכן את הציבור באופן ישיר, בין היתר כיוון שהחזיק את הנשק בתוך תחומי עזה.

            באשר לאישום החמישי טען הסנגור, כי הנאשם גם באישום זה, כמו באישומים האחרים, לא היה היוזם של תוכנית הירי על עמדת צה"ל והיוזמה באה מצידם של האחרים עמם השתתף בפעילות. מדובר היה, לדברי הסנגור, בירי הפגנתי לא ממוקד, שבוצע למרחק רב והאפקטיביות שלו היתה נמוכה, מה גם שמדובר בירי לעבר עמדה ממוגנת היטב ועל כן לא היתה בפועל כל פגיעה, לא ברכוש ולא בגוף, כתוצאה מהירי.

הסנגור הדגיש את חלקו הלא דומיננטי של הנאשם במעשים שביצע, את העובדה שנגרר לביצוע המעשים על ידי אחרים ואת העובדה שהודה בכתב האישום המתוקן ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.

עוד הדגיש הסנגור, כי עובדות כתב האישום נודעו לתביעה מפי הנאשם במסגרת הודאותיו וכדי לעודד נאשמים נוספים להמשיך בקו זה של הודיה סבר שיש להטיל ענישה מתונה, שכן " עונשים קיצוניים יחטיאו את המטרה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ