גזר דין בתיק ע"מ 4717/09

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, שייחס לו שותפות בעבירה של שוד בדרך ציבורית. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם וחבריו קשרו קשר עם אדם בשם מוראד, אשר הנחה אותם לשדוד פדיון של תחנת דלק. מוראד הסביר לנאשם ולחבריו כי מנהל תחנת הדלק (להלן - "המתלונן"), נוהג להפקיד את הפדיון היומי בנתיב נסיעה קבוע. הוא מסר להם את תיאור הרכב והמתלונן.

ביום 18/9/09, יצא המתלונן ברכבו להפקיד את פדיון של כ-40 אלף שקלים בבנק. בדרכו חסם אותו רכבו של הנאשם וחבריו. חברו של הנאשם, אחמד, יצא מהרכב לכיוון רכבו של המתלונן, פנה למתלונן ואמר לו לצאת מהרכב ולהעביר אליו את הכסף. בשלב זה יצא גם הנאשם מהרכב והתקרב אל אחמד והמתלונן. שעה שהמתלונן הבחין בנאשם יוצא מן הרכב, חבט אחמד באפו של המתלונן והשניים החלו להיאבק זה בזה. בעוד השניים נאבקים ניסה הנאשם להכניס את ידיו לרכבו של המתלונן ולפתוח את דלתות הרכב. בשלב מסוים, הוציא אחמד סכין והצמיד אותה לגרונו של המתלונן. אז ניסה הנאשם להעביר את הילוך הרכב למצב של "חנייה". המתלונן ניסה למנוע ממנו לעשות כן בעוד הסכין מוצמדת לגרונו. בשלב זה, יצא אף חברו השלישי של הנאשם מהרכב ואיים על המתלונן. המתלונן הצליח להימלט עם רכבו מהמקום לאחר מרדף. במהלך האירוע נטלו הנאשם וחבריו מרכבו של המתלונן תיק דמה.

התובע הצבאי ביקש כי ביהמ"ש ישית על הנאשם עונש חמור ומרתיע, אף יותר מהנהוג בעבירות מסוג זה לאור חומרתו החריגה של האירוע. התובע הדגיש את העובדה, כי מדובר באירוע מתוכנן, אשר מלכתחילה היה אירוע אלים שהלך והסלים עד כדי שימוש בסכין. לדבריו, לנאשם היו הזדמנויות רבות לסגת ולהפסיק את השתתפותו באירוע, אולם הוא המשיך לנסות ולשדוד את התיק בעוד המתלונן ניסה להיאבק באחמד.

התובע הפנה לפסיקת בית המשפט העליון ב ע"פ 1885/07, שם נגזרו 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, על מי ששדדו מונית באופן הדומה, לטעמו, לזה בו התבצע השוד בו עסקינן בענייננו. כן הפנה ל ע/ איו"ש 184/01, שם  הושתו 8 וחצי שנות מאסר בפועל על מיד שביצע שתי עבירות של שוד אלים של נהגי מוניות. יצוין כי לעורר הנ"ל היה עבר פלילי רלוונטי והוא אף ביצע עונש מאסר בעת גזירת עונשו.

הסנגור לעומתו, הגיש לעיוני פסיקה רבה ומגוונת של בתי המשפט המחוזיים בישראל בהם נגזרו בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, עונשים הנעים בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.  הסנגור הדגיש כי בענייננו מדובר במעידה חד פעמית של אדם צעיר, שעברו נקי והוא נתון במעצר לראשונה בחייו. כן הדגיש, כי מחומר הראיות בתיק ומכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, לא ניתן לייחס לנאשם ידיעה על כך שאחמד היה חמוש בסכין ואף לא על השימוש בסכין גופה, וכן לא ניתן לייחס לו שימוש באלימות, כך שחלקו של הנאשם בביצוע השוד קטן באופן ניכר מזה של שותפיו. בנוסף, טען כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו כבר מחקירת המשטרה וסייע בכך להפללת יתר המעורבים בפרשייה. עוד ציין, כי בסופו של יום, לא נגנב דבר מהמתלונן.

הנאשם בדברו האחרון בפניי ביקש את רחמי בית המשפט והבטיח כי לא יחזור שנית על מעשים פליליים וכי בכוונתו להינשא ולהתחיל בחיים חדשים ונורמטיביים. כן טען, כי לא ידע שלחברו הייתה סכין ולא ידע על כוונה להפעיל אלימות באירוע.

אין ספק, כי הנאשם חטא בעבירה חמורה, מסוכנת ומכוערת. מחובתן רשויות אכיפת החוק בחברה מתוקנת, לשרש תופעה בה אזרח תמים מוצא עצמו מותקף לאור יום על ידי חבורת בריונים אשר אינם בוחלים במעשי אלימות על מנת להשיג את שללם. המציאות העגומה לימדה אותנו כי אירוע שכזה עלול להתפתח אף לפגיעה בגוף.

אכן, מנוסח כתב האישום עולה, כי הנאשם לא היה מעורב במעשי האלימות ואף יש להניח לטובתו, כי לא היה מודע לשימוש המתוכנן בסכין, אולם אין עוררין על כך שהנאשם חבר מלכתחילה לתכנית השוד, היה שותף לחסימת רכבו של המתלונן ובזמן אמת ניסה לסייע בשוד, שעה שחברו נאבק מאבק אלים במתלונן.

משכך, מדובר לטעמי באירוע חמור יותר מהמקרים אליהם הפנה הסנגור המלומד.

מאידך, מצאתי כי הפסיקה אליה הפנה התובע אף היא אינה מתאימה לענייננו, בהיותה עוסקת במעשי אלימות חמורים יותר  וב ע/ איו"ש 184/01 אף דובר במי שעברו מכביד.

סוף דבר, לאחר ששקלתי מחד את חומרת העבירה ומאידך את עברו הנקי של הנאשם, הודאתו באשמה והבעת החרטה שלו החלטתי לגזור עליו את העונשים הבאים:

א.         30 חודשי  מאסר לריצוי בפועל.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת רכוש או עבירה שנועדה לפגוע בגופו של אדם.

ג.           קנס בסך 2000  ש"ח או 2 חודשי מאסר תמורתו, הקנס ישולם עד למועד שחרורו של הנאשם ממאסר וכתנאי לו. מס' שובר:0010750.

ד.         פיצוי כספי על סך 2000 ש"ח למתלונן מר מאור וקנין. הנאשם יפקיד את הפיצוי בשובר (פקדונות) מס': 0028832 והמתלונן יוכל לקבלו מקמ"ט אוצר לאחר הפקדת הסכום.

כל סכום שישלם הנאשם ישמש תחילה לתשלום הפיצוי ורק לאחר מכן לתשלום הקנס.

זכות ערעור תוך 30 יום

ניתן והודע היום,26/07/10, בפומבי ובמעמד הצדדים.

                                                                                                            __________