אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גו'ש יהושע נ' מוזס

גו'ש יהושע נ' מוזס

תאריך פרסום : 05/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
20328-04-13
29/07/2013
בפני השופט:
מי-טל אל-עד קרביס

- נגד -
התובע:
דניאל גו'ש יהושע
הנתבע:
בנימין מוזס
פסק-דין

פסק דין

1. בעלי הדין הינם מי שרשמו במשרדי מע"מ בתאריך 4.3.13 עוסק מורשה הנושא את השם 'תעבור ייעוץ וסיכון', עסק הנותן שרותי יעוץ לחברות ישראליות בתחום ההי-טק, בנקאות וביטוח (להלן "העסק") (ראו מסמך 'עמוד הבית' של אתר העסק ותעודת עוסק מורשה מיום 4.3.13).

יחדיו אף פתחו השניים יום קודם לכן, בתאריך 3.3.13, חשבון בנק משותף בסניף בנק לאומי בתל אביב.

2. לטענת התובע, בחודש ינואר 2013 רעיון העסק החל לרקום עור וגידים. הוא עצמו תכנן את הקמת העסק ואופן ניהולו, וזאת על רקע ניסיונו המצטבר, עתיר השנים, בתעשיית הטכנולוגיה בישראל ובעולם. לעומת זאת, הערך המוסף של הנתבע לא היה ידוע, משום שזה לא היה מועסק במקצועו (ביקורת) למעלה משנה, ולא היה לו ניסיון בתחום הפיתוח העסקי והטכנולוגי הבינלאומי. על כן, הוסכם על פתיחת עסק ובניית אתר מקצועי לשיווקו האפקטיבי כאשר התובע הוא שישקיע בעסק בחצי השנה הראשונה בעוד על הנתבע – בהעדר ניסיון – להימנע מלחתום על מסמכים או ליזום פעילות מול הרשויות ללא ידיעתו. עוד הוסכם, כך התובע, כי בתום ששה חודשים - ואם ירצה בכך הנתבע – הוא יוכל להיכנס כשותף-משקיע. לדידו של התובע, הוא המשקיע העיקרי והיחידי בעסק בעת פתיחתו ובהתאמה הוא זה שאף מימן את בניית האתר באמצעות מעצב אתרים מהודו.

כך היה עד לתאריך 21.3.13, שאז העלה הנתבע את נושא שותפותו בעסק וביקש להיכנס כשותף משקיע מתחילת פעילות העסק. עם זאת, כך התובע, לאחר שיחת הבהרה יושרו ההדורים והוחלט להמשיך הלאה במתכונת עליה הוסכם מלכתחילה.

אלא, שבחלוף ימים ספורים התברר לתובע כי הדברים אינם מתנהלים כפי שציפה, ואין מחלוקת על כך כי בתאריך 24.3.13 ניגש הנתבע לסניף הבנק בו התנהל החשבון המשותף ועוד באותו היום (ובהסכמת התובע) נסגר החשבון (ראו בקשה לסגירת חשבון מיום 24.3.13).

ממשיך ומגולל התובע בתביעתו כי מכאן הסתבכו הדברים שכן הנתבע סרב לשתף פעולה בסגירת העסק באופן מסודר. וכך, שינה הנתבע את נתוני הגישה לאתר העסק, לדואר האלקטרוני של העסק (שם משתמש וסיסמא) ואף לדואר האלקטרוני האישי של התובע בתוך העסק. כתוצאה, אין לתובע גישה לפרטים אלו. משלא נענה הנתבע לדרישתו של התובע להשיב לו את כל המידע – הגיש התובע תלונה במשטרה נגד הנתבע על "החזקת מידע עסקי ופרטי ופגיעה חמורה בצנעת הפרט".

על רקע זה מוגשת תביעה זו לפיה דורש התובע כי הנתבע ישלם לו את הסך של 32,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב, פגיעה בפרטיות, עוגמת נפש, בזבוז זמן בתקופה שבין ינואר-מרץ 2013, פגיעה במוניטין ובשמו הטוב של העסק בתעשייה וחשש לשימוש בפרטיו האישיים לרעה.

3. הנתבע טוען להגנתו כי לא נוצרה כל שותפות פורמאלית בין הצדדים, וכי הרעיון לעסק נותר בגדר רעיון בלבד. שני הצדדים הביאו לעסק את כישוריהם, כל אחד בתחומו הוא כאשר הנתבע שב וסרב להתחיל את העבודה על פי המתווה המסוים בו רצה התובע לפיו רק הוא, התובע, יהיה האחראי הבלעדי על השותפות ויחתום לבדו על חוזי ההתקשרות בעוד הנתבע ישא רק בחובות. עם זאת, על מנת שלא לעכב את ההליכים הבירוקרטיים בפתיחת השותפות, החלו הצדדים לנקוט בפעולות אצל המוסדות השונים. אולם בסופו של דבר הבין הנתבע כי דרכם לא תצלח, זאת גם לאחר שהתובע החליף את סיסמאות חשבון הבנק, ועל כן פנה לסניף הבנק כדי למנוע ביצוע עסקאות בחשבון המשותף. במקביל, גם שינה את הסיסמאות לאתר העסק וביטל את כל חשבונות הדואר האלקטרוני על מנת למנוע מהתובע לעשות שימוש לרעה בנתונים שם ולבצע פעולות העלולות לחייבו ללא הרשאתו וידיעתו של הנתבע.

עוד מוסיף הנתבע כי העלות הכספית של הקמת אתר האינטרנט מומנה על ידי שני הצדדים, ורק תוצאה של מאמץ משותף בין הצדדים הביאה להקמתו כשאין התובע יכול לטעון כי מדובר באתר שהוא פרי יצירתו הבלעדית.

הסכסוך מתמקד אפוא רק סביב אתר האינטרנט והדואר האלקטרוני, והנתבע – כמחווה של רצון טוב – הסכים למסור לתובע את האתר כמו גם את המידע, וזאת על מנת לסיים את הסאגה, אחת ולתמיד. הוא נקט במשנה זהירות והתנה הסכמתו זו להתחייבות התובע כי ישחררו מכל אחריות בהווה ובעתיד, בבחינת קניית "שקט תעשייתי". אלא שהתובע התנה את הסכמתו בתשלום הסך של 6,000 ₪ וקבלת מכתב התנצלות. משלא הסכים הנתבע, הוגשה התביעה.

עוד טוען הנתבע כי לא התגבש אצל התובע כל נזק עת נקטעה השותפות עוד בחיתוליה, וכל פעולה שעשה התובע בפניה ללקוחות פוטנציאליים וכד' הוא עשה על דעתו, ואין לו אלא להלין על עצמו. דרישתו של התובע כי ישולם לו הסך של 32,000 ₪ מופרכת על פניה ואין לה אחיזה במציאות. כך הנתבע בכתב הגנתו.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה הקטן בלבד.

4. בין הצדדים אין הסכם בכתב היכול לשקף את אומד דעתם ביחס לעסק, ההשקעות בו ואופן ניהולו. אמנם, התובע העביר לנתבע טיוטות הסכם, אולם לא השתכלל מהן כל הסכם. ובעוד התובע טוען כי הוא 'השותף' הדומיננטי – המביא והמוציא בעסק, המשקיע, הנתבע טוען כי אף הוא תרם חלקו בכל ההליכים עובר לרישום העסק ולאחריו, ובין היתר בבניית ופיתוח אתר העסק.

מעיון בתכתובות הדוא"ל בין הצדדים לא ניתן למצוא את אותה מסוימות וגמירות דעת המשותפת לצדדים והיוצרת חוזה. כך למשל, התובע הציע כי השותפות בעסק תחולק באופן שבו התובע יחזיק ב – 65% מהשותפות ואילו הנתבע ב – 35% (ראו טיוטת הסכם [1] מיום 3.2.13 וטיוטת הסכם [2] ללא תאריך, שתיהן נשלחו מהתובע לנתבע, נספחים לכתב התביעה). לא הוצגה לי תשובת הנתבע לטיוטות אלו, ככל שהיתה, אך קיים תיעוד בכתב ידו לפיו יש מספר נקודות עליהן הוא מבקש לשוחח עם התובע וביניהן כי האחוזים של כל אחד מהם בשותפות צריך שיהיו שווים (ראו הערות הנתבע נספח ג' לכתב ההגנה).

מכאן שלא נכרת בין הצדדים חוזה בכתב או בעל פה.

5. חרף האמור, נחפזו הצדדים ופתחו עוסק מורשה במשרדי מע"מ כמו גם חשבון בנק וזאת בראשית חודש מרץ 2013, והכל כאשר מערכת היחסים ביניהם, זכויות וחובות - איננה מוסדרת כדבעי. ההמשך ידוע, ובתאריך 24.3.13 נסגר חשבון הבנק ולמעשה בנקודת זמן זו הבינו הצדדים כי דרכיהם נפרדו.

6. אין מחלוקת כי כל שנותר מהסכסוך הוא סוגיית אתר האינטרנט של העסק וחשבונות הדוא"ל – אם של העסק עצמו אם של התובע בעסק.

לאחר שעיינתי בתכתובות הדוא"ל בין התובע לבין בונה האתרים בהודו, וכן בתכתובת עניפה שניהל גם הנתבע עם אותו איש מקצוע, הנני קובעת כי שני הצדדים תרמו להקמת האתר, גם אם התובע הוא ששילם עבורו. כל צד תרם מניסיונו ומקצועיותו הוא (כך למשל אפנה לדוא"ל מיום 28.3.13 למעצב האתרים, למסמך בסיס לבניית האתר לרבות תוכנו, כולם נספחים לכתב התביעה וכן לנספח 18 לכתב התשובה. כן אפנה לתכתובת דוא"ל בין הנתבע לבין מעצב האתרים, נספחים ט-יד לכתב ההגנה).

7. על כן, שינוי שנעשה על ידי הנתבע בסיסמת הגישה לאתר ולדוא"ל של העסק באופן חד צדדי, יש בו משום נישולו, שלא כדין, של התובע ממידע (אפילו מועט) שהיה אמור להיות זמין גם לו, באשר הוא אינו בלעדי לנתבע. דומה, כי גם הנתבע מבין זאת ולא בכדי הסכים לאפשר לתובע גישה לנתונים, ואף באופן בלעדי, ובלבד שלתובע לא יהיו דרישות או תביעות כלפיו (דוא"ל מיום 29.3.12 , נספח טו לכתב ההגנה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ