גולן נ' סיטונאות פירות ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית כנגד הנתבעת 3 בלבד בסכום של 147,187 ₪ כולל הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 2/2007 (ראה : החלטת כב' השופטת ברכה סמסון מיום 30.12.2009) .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) התובעת הינה אגודה שיתופית חקלאית המפעילה מרכז שיווק של פירות , פרי תנובת מגדלים באזור הגליל ורמת-הגולן . לטענת התובעת , הנתבע 2 שימש כמנהלה בפועל של הנתבעת 1 , שהינה עסק סיטונאי לממכר פירות הממוקם במרכז הארץ , הגם שאימו (הגברת שרה ג'אקי) רשומה בפועל במרשמי רשם החברות כבעלת השליטה היחידה במסגרת הנתבעת 1 . הנתבע 3 הינו תאגיד בנקאי בו התנהל חשבון הבנק של הנתבעת 1 במסגרת סניף מספר 683 בעיר גבעתיים .

2) לאחר שהנתבעים 1 ו – 2 לא טרחו לשלם לתובעת את התמורה בעד רכישת סחורה בשווי כולל של 1,1065,577 ₪ התנהל בין הנתבעים 1 ו – 2 לבין התובעת מו"מ להסדרת תשלום החוב . בתאריך 10.10.2006 הגיעה התובעת להסכמה עם הנתבעים 1 ו – 2 לפיה התמורה בעד אספקת הסחורה תשולם ב – 25 תשלומים , אשר הועברו לחזקת התובעת בשיקים דחויים ואשר בסופו של יום היו אמורים להיפרע מחשבון הבנק של התובעת בין התאריכים 22.9.2006 ועד 15.7.2007 . חרף ההסכמות , אשר הותוו בין הצדדים , הפרו הנתבעים 1 ו – 2 את התחייבותם האמורה והשיקים חוללו באי פירעון . לטענת התובעת , עד לחודש ספטמבר 2006 התנהלה הפעילות מול הנתבעים 1 ו – 2 כסדרה , אולם החל מתאריך 29.10.2006 החל הנתבע 3 להחזיר לתובעת שיקים בנימוק , כי חתימת המושך לא נעשתה בהתאם לזכויות החתימה בחשבונה של הנתבעת 1 .

3)  לטענת התובעת , במהלך התקופה שבה התנהל מו"מ להסדרת החוב בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו – 2 בין החודשים אוקטובר 2006 – פברואר 2007 , סיפקה התובעת לנתבעים 1 ו -2 סחורות בשווי כולל של 147,187 ₪ , אולם לגרסתה , רק במהלך חודש פברואר 2007 , נודע לתובעת כי חשבון הבנק של הנתבעים 1 ו – 2 נסגר ברישומי הנתבעת 3 . בתאריך 22.11.2006 עודכן מרשם החשבונות המוגבלים שליד "בנק ישראל" , כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 הוגבל למשך 12 חודשים עד ליום 22.11.2007 .

4) בתאריך 11.12.2007 הגישה התובעת לבית-משפט זה תובענה כספית כנגד כלל הנתבעים בסכום של 1,065,577 ₪ בנימוק , כי התובעת מכרה לנתבעים 1 ו-2 סחורה מבלי שאלה טרחו להעביר את התמורה בעדה . בכתב התביעה אף נטען , כי הנתבע 3 היה מודע למצבם הכספי של הנתבעים 1 ו – 2 , וכי קיים חשש כבד לקנוניה בין הנתבע 3 לבין הנתבעים 1 ו - 2 בשל כך שהנתבע 3 לא הכריז על חשבון הבנק של הנתבעת 1 כחשבון "מוגבל" בהתאם לסעיף 2 להוראת החוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א – 1981 . עוד נטען בכתב התביעה , כי בין התאריכים 10/2006 ועד לחודש פברואר 2007, ניהלה התובעת מו"מ להסדרת תשלום חובם הכספי של הנתבעים 1 ו -2 , אולם רק במהלך חודש פברואר 2007, נודע לתובעת כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 , אותו ניהלה אצל הנתבע 3 , נסגר . לגרסת התובעת , בין התאריכים הללו סיפקה התובעת לנתבעים 1 ו – 2 סחורות בשווי כולל של 147,187 ₪ מבלי שהנתבע 3 טרח ליידעה על כך שחשבון הבנק של הנתבעת 1 נסגר . בהמשך כתב התביעה מפרטת התובעת טענות נוספות כנגד הנתבעת 3 בכל הנוגע לאחריות הבנק להיווצרות חובם של הנתבעים כלפיה .

5) בתאריך 21.1.2008 ניתן כנגד הנתבעים 1 ו – 2 פס"ד במעמד צד אחד, לטובת התובעת בסכום של 1,065,577 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 28.8.2007 וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 41,000 ₪ . בתאריך 30.12.2009 אישר בית-המשפט (כב' השופטת ברכה סמסון) את הסכמת הצדדים לפיה סכום התביעה כנגד הנתבע 3 יצומצם לסך של 147,187 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 2/2007 .

6) לשיטת התובעת , בין הנתבעת 3 לבין הנתבעים 1 ו – 2 נרקם בחוסר תום לב שיתוף פעולה סמוי, שתכליתו מידור התובעת ביחס למצבה הפיננסי של הנתבעת 1 בכדי למנוע את סיווג חשבון הבנק של הנתבעת 1 במרשמי "בנק ישראל" כחשבון מוגבל" , וזאת באמצעות הצגת נימוקים מטעים במסווה של טעויות טכניות , דוגמת החזרת שיק מחמת פגם בחתימת מורשי החתימה מטעם הנתבעת 1 . לדידה של התובעת , בעשותו כן הפר הנתבע 3 חובה חקוקה (סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א – 1981) בכך שסייע בידי הנתבעת 3 בידי הנתבעים 1 ו – 2 להסוות את סיבת חילולם של השיקים כבר החל מחודש ספטמבר 2006 , ובפרט ביחס לשני השיקים הראשונים מהתאריכים 22.9.2006 ו – 3.10.2006 , אשר הוחזרו על ידי הבנק במסווה של סיבה טכנית גרידא , כאשר בפועל הסיבה לחילולם הינה היעדר כיסוי מספיק (א.כ.מ) בחשבון הבנק המתנהל אצל הנתבע 3 .

7) מאידך , טען הנתבע 3 כי התובעת התנהלה באופן רשלני בכך שלא טרחה לוודא הלכה למעשה מהו מצבם הפיננסי של הנתבעים 1 ו – 2 , וכי עסקינן בתביעת סרק המופנית כלפי גורם פיננסי איתן שכל תכליתה ניסיון להיפרע מעסקה שבה לא עלה בידי התובעת לגבות את חובה מהנתבעים 1 ו – 2 . עוד טוען הנתבע 3 , כי הנתבעת 1 ניהלה אצל הנתבע 3 חשבון בנק שמספרו 215191 , אשר נסגר ביום 13.2.2007 , כאשר על פי המרשמים השונים בעלת השליטה , מנהלת הנתבעת 1 ומורשית החתימה מטעם הנתבעת 1 בחשבון הבנק, הינה אמו של הנתבע 2 , הגברת שרה ג'אקי . על אף שעיקר המחלוקת בתיק זה נסבה ביחס למספר שיקים שנויים במחלוקת , הרי שלגבי דידו של הנתבע 3 בין אם המושך , המפקיד שיק לחתימה , הינו גוף סולבנטי או אם לאו , הרי שעל פי מדיניות הבנק , מחובתו להחזיר באופן מיידי שיק שחולל מחמת בעייתיות בחתימה המושך ולגרוע שיק זה מרשימת השיקים המסורבים . הנתבע 3 ציין , כי השיקים מיום 22.9.2006 בסך של 70,655 ₪ , מיום 3.10.2006 בסך של 165,283 ₪ ומיום 22.10.2006 בסך של 178,190 ₪ הוחזרו בשל אי תקינות חתימת המושך , כאשר ביחס לשיק מיום 22.9.2006 השיק הוצג לפירעון בשנית בתיאום עם המוטב .

דיון והכרעה :

8) טרם מתן ההכרעה בכל הנוגע לשאלת סיבת חילולם של השיקים , הרי שיש להידרש בראש ובראשונה לשאלה האם ניתק הקש"ס שבין הנזק הנטען כתוצאה מידיעה מוקדמת של התובעת אודות מצבה הפיננסי של הנתבעת 1 .

9) התובעת אמנם ציינה בכתב התביעה וכן בתצהיר הנציג מטעמה , מר יורם מועלם (הממונה על השיווק) , כי עד לחודש ספטמבר 2006 התנהלה הפעילות מול הנתבעת 1 על מי מנוחות כאשר כלל השיקים אותם מסרה הנתבעת 1 לתובעת נפרעו כסדרם , וכי רק בחודש 29.10.2006 חולל לראשונה שיק בסכום של 70,655.82 ₪ . עם זאת , כאשר נציג התובעת עומת עם כך שלמקרא כרטיס הנהלת החשבונות של הנתבעת 1 עולה , כי בתאריך 17.9.2006 חוללו שיקים אותה העבירה הנתבעת 1 לתובעת , ציין העד , כי שלושה שיקים של בנק אחר אותם העבירה הנתבעת 1 לידי התובעת אכן חוללו בתאריך 17.9.2006 , וכי כבר במהלך החודשים יוני- יולי 2006 , בהם חלה מלחמת לבנון השנייה , הבחינו אנשי התובעת בכך שהנתבעת 1 נקלעה לקשיים כלכליים כבדים . עוד ציין העד בעדותו , כי למרות שהשיק , אשר הופקד ביום 22.9.2006 חזר ביום 25.9.2011 , המשיכה התובעת לספק סחורה לנתבעת 1 (ראה : עמוד 5 שורות 1 – 27 לפרוטוקול מיום 11.4.2011) .

10) ניתוח עדותו של נציג התובעת מעלה , כי בניגוד לנטען בתצהיר ובכתב התביעה , ידעה התובעת החל מחודש יוני 2006 על כך שהנתבעת 1 מצויה בקשיים כלכליים , ומכאן ניתק מאליו הקש"ס בין ההתנהלות המיוחסת לנתבעת 3 לבין הנזק הכספי שנגרם לתובעת כתוצאה מאספקת הסחורה לתובעת החל מחודש אוקטובר 2006 ואילך .

11)   מעבר לכך , יש להידרש בנוסף, גם ליתר הטענות אותן מייחסת התובעת לנתבע 3 בכל הנוגע לטענת התובעת לפיה נרקמה שותפות סמויה בין התובעת לבין הנתבע 3 , ואשר בעטייה רק בתאריך 22.11.2011 הודיע הנתבע 3 ל"בנק ישראל" על החלטתו להורות על הגבלת חשבון הבנק של הנתבעת 1 .

12)  כאמור , התובעת מייחסת לנתבע 3 הן בכתב התביעה , הן בתצהיר העדות הראשית של הנציג מטעמה והן בסיכומיה , התנהלות בדרכי תרמית ואשר בסופו של יום סייעו , לשיטתה, בידי הנתבעים 1 ו – 2 להוליך שולל את התובעת בכך שסיפקו לתובעת סחורה בהיקף של מאות אלפי שקלים ומבלי שתמורתה שולמה לידי התובעת . כידוע ,מקום שצד במשפט אזרחי טוען לביצוען של עבירות פליליות, כגון זיוף, מרמה או הונאה , נדרש בעל דין להוכיח את תביעתו על פי אמת מידה שלישית שבין מידת ההוכחה במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות) , לבין מידת ההוכחה במשפט הפלילי (הוכחה למעלה מכל ספק סביר) (ראה : ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן (לא פורסם, 20.7.1995) . ברם , חרף הטענות המועלות על הכתב חזר בו נציג התובעת בעדותו מן הטענה לפיה קיים קשר קונספירטיבי בין הנתבע 3 לבין התובעת שבגינו ניזוקה התובעת , אלא הדגיש בעדותו כי נוצר מצב לא ברור , ואשר בדיעבד הוביל לכך כי ההתקשרות העסקית בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו – 2 נמשכה מבלי שהתובעת הייתה מודעת למצבה הכלכלי של הנתבעת 1 (ראה : עמוד 7 שורות 11 – 12 לפרוטוקול) . יודגש , כי בניגוד לתוכן עדותו של הנציג מטעמה ,אין התובעת מייחסת לנתבעת 3 בסיכומיה התנהלות רשלנית , אלא ממשיכה לטעון בסיכומיה בריש גלי , כי הנתבע 3 הפר הוראת חוק חקוקה (הוראת סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי) תוך כדי שיתוף פעולה עם הנתבעים 1 ו -2 , וכל זאת מתוך מטרה להתחמק מתשלום חובם הכספי לתובעת.