אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גולדמן ואח' נ' קייטרינג ממן שמעון ובניו ואח'

גולדמן ואח' נ' קייטרינג ממן שמעון ובניו ואח'

תאריך פרסום : 03/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
50322-02-11
25/11/2013
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
1. איתן גולדמן
2. ענת גולדמן

הנתבע:
1. ח.פ 512273616 קייטרינג ממן שמעון ובניו
2. יוסף יצחק ממן

פסק-דין

פסק דין

פתח דבר

לפניי תביעה כספית ע"ס 105,148 ₪ לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב נקיטת הליכי הוצל"פ נגדם בחוסר תום לב בגין מלוא סכום חוב שחב התובע לנתבעת עפ"י הסכם פשרה שנערך ביניהם, חרף תשלום חלק ניכר מהחוב בהתאם להסכם הפשרה ולהסכמות מאוחרת בע"פ שנטען כי הושגו בין הצדדים.

רקע עובדתי

התובע 1 (להלן: "התובע" או "גולדמן") הינו מנהלה לשעבר של חברת מלון פארק טבריה בע"מ (להלן: "החברה"). התובעת 2 הינה רעייתו של התובע. אין חולק, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה התקשרה החברה עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "קייטרינג") לקבלת שירותי הסעדה למלון פארק טבריה שהפעילה החברה. במועדים הרלוונטיים לתובענה היה הנתבע 2 (להלן: "ממן") מנהלה של הנתבעת.

בין הנתבעת לבין החברה וגולדמן התנהל הליך משפטי קודם במסגרת ת"א 41641/03 בבית משפט השלום בתל-אביב ואשר עניינו חובות נטענים של החברה בגין אי תשלום התמורה המגיעה לנתבעת בגין שירותי מזון. במסגרת התביעה הקודמת פנו בעלי הדין שם להליך של גישור שהניב חתימה על הסכם הפשרה שסיים את הסכסוך שהתגלע בין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הגישור הוגש לאישור בפני בית המשפט, וביום 16.08.05 קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"). בקצירת האומר יצוין, כי עפ"י הסכם הפשרה התחייב התובע לשלם לנתבעת סך של 250,000 ₪ בתשלומים חודשיים בסך של 4,000 ₪ לכל תשלום בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן שתחושב בתום כל שנה קלנדרית.

לאחר החתימה על הסכם הפשרה בשנת 2005, חלו שינויים לבקשת התובעים בפריסת התשלומים עפ"י ההסכם, עד למועד פתיחת שני תיקי ההוצאה לפועל ע"י הנתבעים בלשכת ההוצל"פ בטבריה כנגד התובעים ביום 9.5.2010 שמספריהם 05-02685-10-9 ו- 05-02682-10-6. פתיחת שני הליכי ההוצל"פ הנ"ל נמצאת במוקד המחלוקת בין הצדדים בהליך דנן.

גרסת התובעים

התובעים טוענים, כי לאחר החתימה על הסכם הפשרה הגיעו הצדדים לכדי הסכמות מאוחרות בע"פ בנוגע לפריסת התשלומים של החוב נשוא הסכם הפשרה. השינויים בפריסת התשלומים נעשו לבקשת התובע. תחילה, ביקש התובע להחליף המחאות עתידיות המצויות בידי הנתבעים והמשוכות על חשבון הבנק של התובע, בהמחאות תואמות שיימסרו ע"י אשתו התובעת והמשוכות על חשבון הבנק שלה. בהמשך, הסכימו הנתבעים לבקשת התובע להמרת ההמחאות המקוריות הנותרות, כ"א ע"ס 4,000 ₪, כפי שמצוין בהסכם הפשרה, בהמחאות חדשות כ"א ע"ס 5,000 ₪. לאחר מכן, ביקש התובע לשלם סך של 50,000 ₪ במזומן, ובכך להקדים תשלומן של 10 המחאות עתידיות שהיו ברשות הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעים הביעו הסכמה מלאה לכל הפריסות המחודשות של התשלומים, ואף השיבו לתובעים את כל ההמחאות הישנות שתחתיהן ניתנו המחאות חליפיות חדשות, אך נמנעו מליתן לתובעים קבלות וחשבוניות בגין התשלומים שנפרעו ע"י האחרונים.

התובעים טוענים, כי הסיכום האחרון בין הצדדים היה בחודש יוני 2009, כאשר בשל מצוקה כלכלית ביקש התובע מהנתבעים לפרוס את היתרה הבלתי מסולקת של החוב עפ"י הסכם הפשרה, שעמדה אז ע"ס 30,000 ₪, לתשלומים של 2,500 ₪ כ"א, במקום 5,000 ₪ בהתאם לסיכום האחרון בע"פ שהיה בין הצדדים. הנתבעים הסכימו לפריסה החדשה וקיבלו לידיהם מאת התובעים המחאות חדשות, כ"א ע"ס 2,500 ₪, למועדי פירעון החל מיום 01.11.09 ועד ליום 01.04.2011. אלא שהפעם לא השיבו הנתבעים לתובעים את ההמחאות המקוריות. תחת זאת, השתמשו הנתבעים בהמחאות הישנות לפתיחת תיק הוצל"פ נגד התובעת שמחשבונה נמשכו ההמחאות המקוריות, חרף העובדה שניתנו תחתיהן המחאות חליפיות שנפדו על ידי התובעים, וזאת מבלי שדאגו הנתבעים להקטין את סכומי קרן החוב בתיק ההוצל"פ בגין פירעון ההמחאות החדשות, חרף חובתם בדין לעשות כן.

לטענת התובעים, הנתבעים אף הרהיבו עוז ופתחו תיק הוצל"פ נוסף כנגד התובע על מלוא סכום החוב המקורי בסך 250,000 ₪, על אף שבמועד הגשת פסק הדין לביצוע, שילמו התובעים באופן סדיר סך של 220,000 ₪, כך שיתרת החוב הבלתי מסולקת עד למועד זה עמדה, כאמור, ע"ס 30,000 ₪ בלבד. בתוך כך, הטילו הנתבעים הליכי עיקול על חשבונות הבנק של התובעים בסך של 266,085 ₪, בעוד שסכום החוב האמיתי עמד נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ ע"ס 30,000 ₪, ובכך גרמו לתובעים נזק תדמיתי, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין ובשמם הטוב של התובעים.

מוסיפים התובעים וטוענים, כי נאלצו להתגונן מפני הליכי ההוצל"פ, שעה שנדרשו ע"י ראש ההוצל"פ להפקיד עירבון בסך 40,000 ₪ שהושג באמצעות נטילת המחאה בנקאית כתנאי לעיכוב צווי העיקול, הגישו התנגדות ושילמו שכ"ט עו"ד והוצאות נלוות אחרות. לטענתם, שני תיקי ההוצל"פ נסגרו ביום 15.12.10 לאחר דיון שהתקיים בפני ראש הוצל"פ בטבריה, כב' הרשמת יונס ודאד, אשר המליצה לצדדים לבטל את תיקי ההוצל"פ כנגד תשלום סך של 10,660 ₪ לנתבעת, וזאת לכיסוי מלא, סופי ומוחלט של הסכם הפשרה המקורי.

זאת ועוד, נטען כי לא היה מקום לפתיחת תיקי ההוצל"פ כנגד התובעים, כיוון שאלה האחרונים עמדו בהסכם הפשרה ושילמו באופן סדיר עד למועד נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדם. לחילופין, נטען כי תיקי הוצל"פ נפתחו ע"י הנתבעים בסכומים מופרזים שאינם תואמים את גובה החוב האמיתי שנותרו התובעים חייבים לנתבעים נכון למועד פתיחת תיקי ההוצל"פ. לטענתם, היה מקום להעמיד את סכום פתיחת תיקי ההוצל"פ ע"ס 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת הסכם הפשרה. בפועל, פתחו הנתבעים תיק הוצל"פ לביצוע מלוא סכום הסכם הפשרה, כשהוא משוערך ממועד אישורו. בעשותם כאמור, פעלו הנתבעים בחוסר תוך לב משווע, תוך שימוש לרעה בהליכי הוצל"פ לגביית כספים שלא כדין, ואף הטעו ביודעין ובמזיד את ראש ההוצל"פ, שעה שהעלימו ממנה מידע וסיפקו מידע לא נכון אודות גובה החוב. ראיה לגרסתם, מוצאים התובעים בתמליל הקלטה של שיחה שניהלו עם ממן לאחר פתיחת תיקי ההוצל"פ, ואשר במהלכה מאשר האחרון (כך נטען) את ההסכמות המאוחרות להסכם הפשרה.

התובעים מלינים עוד על אי המצאת חשבוניות מס כדין לידיהם כנגד התשלומים שהועברו לנתבעים עפ"י הסכם הפשרה, באופן שמנע מהתובע מלממש את זכותו להזדכות במע"מ. בהקשר זה, סמך התובע את יתדותיו על חוות דעת של מומחה, רו"ח רונן פיינגולד, אשר קבע כי לו הומצאו חשבוניות מס כדין בזמן אמת, היה התובע זכאי לקזז מע"מ בסך של 36,690 ₪. העובדה כי ממן מחזיק בידיו קבלה מקורית שהוצאה מלפני 7 שנים, מחזקת את גרסת התובעים כי לא הומצאו קבלות בזמן אמת ובכלל.

גרסת הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי לא נפל כל פגם או רבב בהתנהגותם בעת פתיחת תיקי ההוצל"פ נגד התובעים וכי הם פעלו, כנושה סביר, לגביית החוב שחייבים להם התובעים עפ"י פסק הדין. לטענתם, בעת פתיחת תיקי ההוצל"פ, היו התובעים חייבים כספים לנתבעת, התובע מכוח פסק הדין שאישר את הסכם פשרה שהופר ע"י התובע, והתובעת מכוח המחאות שמסר בעלה התובע לנתבעת לכיסוי חובותיו, ואשר חוללו באי פירעון עקב העדר כיסוי מספיק או מתן הוראת ביטול ונותרו בידי הנתבעת כבטוחה עד לפירעון מלוא החוב הפסוק של התובע, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. משלא סולקה יתרת החוב, הרי שבדין הגישו הנתבעים את ההמחאות המחוללות לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

לטענת הנתבעים, כי התובע לא עמד בהסכמות שהושגו בין הצדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין, כך שהסכם הפשרה הופר מספר פעמים ע"י התובע, ושיקים שנמסרו ע"י האחרון חזרו ואף בוטלו במספר מקרים בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו התובעים שאין לנתבעת כל קשר אליהם. עוד נטען, כי התובע לא ביצע את פסק הדין במועד וכי בעת פתיחת תיקי ההוצל"פ חלפה לה התקופה בה היה התובע מחויב לשלם את החוב הפסוק. הנתבעים מכחישים, מכל וכל, קיומן של הסכמות חיצוניות ומאוחרות להסכם הפשרה שעניינן שינוי בפריסת התשלומים וטוענים כי לא הסכימו מרצון להחלפת השיקים ונאלצו לקבלם בחוסר ברירה, מבלי שהדבר הווה מצדם ויתור על גובה סכום פסק הדין המקורי ומנגנון הסנקציה הקבועה בהסכם הפשרה.

באשר לשאלת גובה החוב, טוענים הנתבעים כי גובה החוב נקבע על ידי מזכירות ההוצל"פ, לאחר שהוצגו בפניה כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות התשלומים שנעשו על חשבון קרן החוב. התובעים, שעל כתפיהם מוטל נטל הראיה, לא הביאו ראיות לסתור "חזקת תקינות המעשה המנהלי".

הנתבעים מפנים לדיון אשר התנהל בפני ראש ההוצל"פ בטבריה בעניין 'טענת פרעתי' שהעלו התובעים במסגרת ההליך בהוצל"פ. לטענתם, חזקה שכבוד ראש ההוצל"פ לא הייתה מאפשרת דיון בתיק ההוצל"פ אם שיעור החוב בפתיחתו היה גבוה מכפי שהיה אמור להיות עפ"י פסק הדין. עוד נטען כי כב' הרשמת הייתה מוסמכת לתקן, בכל שלב, פגם שנפל בהליך, לרבות שיעור החוב. משלא מצאה כבוד הרשמת לעשות כן, הרי שהדבר מעיד על תקינות ההליך. לשיטתם, התובע כבר מיצה את זכותו לאור דיון שהתקיים ב- 'טענת פרעתי', במסגרתו חלק הלה על שיעור החוב. ברם טענתו זו נדחתה בסופו של יום, והתובע חויב בתשלום סכום כספי לנתבעת, ולכן הוא מנוע כיום במסגרת ההליך דנן לעורר טענה זו בשנית.

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי עצם חיוב התובע בתשלום סכום כספי לנתבעת במסגרת הליכי ההוצל"פ, כאמור, מעידה כאלף עדים על קיומו של חוב של התובע לנתבעת שעד לאותו מועד לא שולם. כמו כן, ביצוע התשלום ע"י התובע מהווה הודאה בכך, שלא פרע את מלוא החוב עפ"י פסק הדין, ולכן הוא אינו יכול להלין על הנתבעת שנקטה נגדו בהליכי הוצל"פ לגביית יתרת החוב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ