אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גולדברג נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב

גולדברג נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב

תאריך פרסום : 28/11/2011 | גרסת הדפסה
עמל"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
19829-11-11
24/11/2011
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
עו"ד יואל גולדברג
הנתבע:
לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב

החלטה

1.כללי

 

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בתיק בד"א 113/10, מיום 8.8.11 (להלן:"פסק הדין") לפיו, נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, בד"מ 142/05, בגדרו הורשע, בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת דין על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), וכן בשל אי שמירת כבוד המקצוע, לפי סעיף 53 לחוק ואי שמירה על כבוד אדם הקשור בהליך שיפוטי, לפי כלל 33 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986. בגין עבירות אלו נגזרו על המבקש שני חודשי השעיה על תנאי.  

 

2.רקע עובדתי ודיוני

כעולה מפסק הדין ומהתיק שהתנהל בבית הדין המשמעתי המחוזי, המבקש הגיש נגד לקוחו לשעבר תביעה כספית בבית המשפט השלום בחיפה. בית הדין מצא, כי במהלך חקירתו הנגדית של המבקש, בדיון בבית המשפט, התבטא המבקש כלפי בא-כוחו של לקוחו במילים קשות וחריפות, בין היתר, השמיע כלפיו ביטויים כגון "שתוק", "שתוק מטומטם", "פסיכי ונוכל". על יסוד אמירותיו הורשע המבקש ונגזר עונשו, כאמור. על הכרעת הדין וגזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית הדין הארצי. בתמצית, טען, כי עומדת לו טענת "הגנה מן הצדק", זאת משום שבהחלטה להגיש קובלנה, נגדו, בלבד ( חלף נקיטת הליך גם נגד בא-כוחו של לקוחו), יש משום אכיפה בררנית. בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את טענתו ולא נמצא, כי ההחלטה שלא להעמיד לדין משמעתי את בא-כוחו של לקוחו, מקורה בשיקולים זרים. בית הדין הוסיף וקבע, כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין המחוזי בשעה שבחן את הראיות שהובאו לפניו, בין היתר, פרוטוקול הדיון בבית המשפט ועל יסוד כל אלה קבע, כי יש לדחות את טענת המבקש. בשולי פסק הדין, הוסיף והדגיש בית הדין הארצי, כי המבקש הודה שהתנהגותו הייתה בלתי ראויה ומהווה עבירה משמעתית, ומשלא נמצא ממש בטענה לאכיפה בררנית, נדחה הערעור.

פסק הדין הומצא למבקש ביום 12.9.11 ואולם, הערעור הוגש רק ביום 10.11.11 ובחלוף המועד שנקבע, בדין להגשתו. בנסיבות אלה, הוגשה לצד הערעור הבקשה להארכת המועד. לטענת המבקש, מזכירת המשרד, בשגגה ובהיסח דעת, שלחה את כתב הערעור במועד, למזכירות בתי הדין המשמעתיים במחוזות חיפה ותל אביב, חלף הגשתו למזכירות בית המשפט. המבקש הוסיף וטען, כי לא ייגרם כל נזק למשיבה בגין הבקשה "שכל כולה בתחום מיצוי ההליכים". לבקשה צורף תצהיר מזכירת המשרד ואישור על משלוח כתב הערעור למזכירויות בתי הדין.

בתגובת המשיבה נטען, כי טענת המבקש בדבר משלוח הערעור למזכירויות בתי הדין המחוזיים אינה עולה בקנה אחד עם הדברים כהווייתם, שכן כל שנשלח למזכירות בית הדין המחוזי בחיפה "הם מסמכים אחרים אך לא כתב הערעור" (ולת"א – לא הגיע מאומה)". המשיבה הוסיפה, כי אף אם תתקבל טענת המבקש, חלף זמן רב ממועד הטעות ועד להגשת הערעור לבית המשפט ולאיחור הממושך, קרוב לחודש ימים (נוספים), לא ניתן כל הסבר. בנסיבות אלו, ועל יסוד ההלכה הנוהגת וסיכויי הערעור הנמוכים, טענה, כי יש לדחות את הבקשה.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, תגובת המשיבה, עיינתי בכתב הערעור, בפסק הדין ובנספחים לבקשה, שקלתי את השיקולים הרלוונטיים הדרושים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

3.המסגרת הנורמטיבית

 

סעיף 71 לחוק קובע, כי "... על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים ...". על פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ו-1988 (להלן: "התקנות"), המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, הוא 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. יחד עם זאת, בית המשפט או הרשם רשאים להאריך את המועד להגשת הערעור "... מטעמים מיוחדים שיירשמו". השיקולים להארכת המועד דומים לשיקולי בית המשפט או הרשם לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ד"ר ש. לוין, פרוצדורה אזרחיתסדרי הדין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג-2003), פרק 58, 244, 246 והפסיקה שהובאה שם).

אם כן, נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 2 שם). כידוע, המבחן של טעם מיוחד נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של טעם מיוחד נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. כך למשל, במקום שבו הגשת הערעור התעכבה מחמת מחלה או מוות, עשוי הדבר להיחשב טעם מיוחד (בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993)). לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מנסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי הבנה או תקלה שניתן היה למונעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)). לאחרונה, הבהיר בית המשפט את דרכי יישומו של הטעם המיוחד וקבע, כי "..סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגעים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק' " (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה, טרם פורסם, 30.3.2011; ההדגשה במקור). לפיכך נקבע, כי טעות או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ (באר-שבע) סחר תעשייה ושיווק בע"מ, פורסם במאגרים, 15.11.2009). מכאן, טעות (שבדין), לעניין טיב הליכי התקיפה של החלטה שיפוטית איננה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, פורסם במאגרים, 28.1.2002), הגם שנקבע כי "... אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד" (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, פורסם במאגרים, 29.1.2002). לשון אחר, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים, 22.4.2009; לשיקולי הנוגעים העניין, ראה: א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 770-773 (מהדורה עשירית)).

יחד עם זאת, עניינה של הבקשה בגדר הליכים משמעתיים, אשר אלה מצויים, מקדמת דנא, במעגל המעין – פלילי ומכאן, כי סדרי הדיון בהם דומים לאלה הנוהגים בהליכים פליליים (בר"ש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל-אביב, פורסם בנבו, 10.5.2009). לפיכך, נדמה כי יש לרכך במידה מסויימת את דרישת הטעם המיוחד, בערעור על הליכים משמעתיים, של לשכת עורכי כדין (ראה על"ע 4354/01 דוד ברוך, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב –יפו, פ"ד נו(1) 440 (2001)). מכאן, "... ניתן יהיה להסתפק בטעם שהוא מיוחד פחות מן הרף הנוהג בהליכים אזרחיים, אך גבוה מן הרף הנוהג בהליכים פליליים ממש בהם כלל אין צורך ב"טעם מיוחד" (בש"ם 8266/04 עו"ד מרק צל נ' ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין (לא פורסם)), על"ע 3461/06 שאול אברהם נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, פורסם במאגרים, 29.5.2006).

מאידך, על בית המשפט לשקול את משך האיחור, הנימוקים לו וסיכויי הערעור (ראה עמל"ע 13465-10-10 גאנם אבו ריא נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פורסם במאגרים, 22.12.2010), הגם, שלעניין יישומם של הכללים בדבר הארכת מועדים על הליכים משמעתיים יש להפעיל שיקול דעת בזהירות רבה, במיוחד כשמדובר בערעור על זיכוי מאשמה (ראה ב"ש 216/85 מדינת ישראל נ' עצמון, פ"ד מ(ב) 325, 329 ו'–ז') או אפילו במקרה של ערעור על קולת העונש (ב"ש 293/87 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שלום הלוי, פ"ד מ"א (2) 527, 531 (1987)).

           

4.דיון

בחינת הבקשה על נספחיה מלמדת בעליל, כי זו הוגשה בשיהוי (אובייקטיבי וסובייקטיבי) ניכר, משחלפו כ-60 יום מיום המצאת פסק הדין לידי המבקש, והסבריו, אינם מבהירים כנדרש את השתהותו המשמעותית, בהגשת הערעור, למצער, מהמועד בו התבררה הטעות הלכאורית, במשלוח כתב הערעור, למזכירות בתי הדין המחוזיים (אף שבעניין זה יש מחלוקת – סעיף 3 לתגובה) (ראה והשווה: ע"א 2400/11 יוסף מויאל נ' חברת החשמל בישראל בע"מ, פורסם במאגרים, 16.6.2011; ע"פ 6606/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים, 30.8.2007; ב"ש (מחוזי י-ם) 9812/09 חליל נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים, 20.12.2009). יחד עם זאת, אני מוכן להניח לטובת המבקש, כי טעותו במשלוח כתב הערעור לבתי הדין המחוזיים, נבעה מ"שגגה ובהיסח הדעת" ואולם,פשיטא שאין לראות בטעותו נסיבה המצויה מחוץ לשליטתו ואין בה כדי להקים לו טעם מיוחד, בעיקר, מקום בו הטענה הובאה באופן כללי וסתמי, מבלי שניתן לה הסבר, ולו בדוחק, שיש בה כדי להעמיד טעם מוצדק, בגינו נמנע מלהגיש את הערעור במועד. מכאן, משלא הוצג טעם סביר, לא כל שכן טעם של ממש, כנדרש בתקנות, די בכך, כדי לדחות את הבקשה (על"ע (י-ם) 21/8 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' בנרי ניק, עו"ד, פורסם במאגרים, 9.2.2009).

מעבר לצורך, יש לדחות את הבקשה מחמת סיכויי הערעור הקלושים. בחינת פסק הדין מעלה, כי המבקש הורשע על יסוד קביעת ממצאים עובדתיים. מושכלות ראשונים הם, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית על יסוד הראיות שהובאו לפניה, אלא במקרים חריגים בהם נפלו פגמים או טעויות מהותיים בהחלטה, היורדים לשורש הדברים (ראה, למשל, ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 856-857 (מהדורה שביעית, 1995); גורן לעיל, 668). קריאת פסק הדין וההליכים שהתנהלו בבית הדין המחוזי מעלה, כי ענייננו אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור, לא כל שכן, "בגלגול שלישי", במיוחד, נוכח הודאתו, במהלך ההליכים, שהתנהגותו הייתה בלתי ראויה ומהווה עבירה משמעתית (סעיף 41 לפסק הדין). בנסיבות אלה, אינני נדרש לבחינה מעמיקה של סיכויי הערעור, בכל הנוגע לטענה בדבר אכיפה בררנית ודי שאומר, כי אלה אינם נחזים להיות גבוהים, במידה המצדיקה את קבלת הבקשה, בשים לב להלכה הנוהגת לעניין טענת "הגנה מן הצדק" (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005); רע"פ 1498/07 יוחאי הרשברג נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים, 18.3.2007).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ