אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גולדבליט נ' לשכת עורכי הדין בישראל- הוועד המחוזי חיפה

גולדבליט נ' לשכת עורכי הדין בישראל- הוועד המחוזי חיפה

תאריך פרסום : 02/01/2011 | גרסת הדפסה
עמל"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
6873-11-10
02/01/2011
בפני השופט:
צבי סגל

- נגד -
התובע:
אבי גולדבליט
הנתבע:
1. לשכת עורכי הדין בישראל - הוועד המחוזי חיפה
2. באמצעות עו"ד שמואל קינן

פסק-דין

פסק - דין

כללי

1.ביום 3.11.10 הגיש המערער כתב ערעור, לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד יעקב אמסטר – אב"ד, עו"ד עמנואל ויזר ועו"ד אמיר מורשתי), בתיק בד"א 80/10, מיום 3.10.10, בגדרו נדחה ערעורו על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה (עו"ד תמי אולמן – אב"ד, עו"ד מרים סגל ועו"ד קאסם חוסאם), בתיק ב"פ 77/09, מיום 30.6.10, לדחות טענתו לפסלות.

רקע דיוני

2.בד בבד עם הגשת הערעור, אף הגיש המערער בקשה דחופה למתן צו ביניים, במעמד צד אחד, בגדרה נתבקש בית המשפט להורות לבית הדין המחוזי להימנע מלהמשיך בדיון המתנהל בפניו, עד להכרעה בערעור בטענת הפסלות (ראו: החלטת כב' השופט מ' סובל, מיום 7.11.10, במסגרתה נדחתה הבקשה).

3.בתוך כך, אף הציע המערער מתכונת דיונית מזורזת להכרעה בערעור, בדרך של הגשת סיכומים בכתב. בשים לב לכך, קבע כב' השופט מ' סובל, בהחלטתו מיום 12.11.10, כי "המזכירות תקבע בהקדם את השופט שידון בערעור ותעביר אליו התיק. אותו שופט ישקול האם לברר את הערעור בדרך שמציע המערער. ככל שההכרעה בערעור לא תהיה צפויה להינתן עד הדיון הקבוע בבית הדין המחוזי ליום 3.1.11, יחליט השופט הדן בערעור על אופן המשך הטיפול בבקשה לצו ביניים". אך הנה, לנוכח התנגדות המשיב להצעת המערער, באשר לדידו כלל לא קיימת זכות ערעור כלשהי על החלטת ביניים של בית הדין המחוזי, נתבקשו הצדדים להגיש לבית המשפט סיכומים בכתב אך ורק בשאלה זו (ראו: החלטות בית המשפט מיום 30.11.10 ומיום 2.12.10).

4.כהערת מסגרת יצוין, כי טענת הפסלות של המערער סבה על הכשירות הפורמלית של מקצת חברי בית הדין המחוזי – סוגיה, שדינה לדידו להתברר בתחום המשפט המינהלי, בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, הגיש המערער, ביום 24.6.10, עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק עת"מ 39018-06-10, בה שטח את כל טענותיו. בפסק-דינו, מיום 30.6.10, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט רון שפירא), על מחיקת העתירה, זאת בהמשך לדיון במהלכו נשמעו טענות הצדדים (נספח ו' לכתב הערעור). יוער, כי הדיון בפני בית הדין התקיים אף הוא באותו מועד, בשעה מאוחרת יותר, כפי שיפורט בהמשך.

החלטת בית הדין המחוזי

5.טענת הפסלות נשמעה מיד בסמוך לאחר הסדרת נושא ייצוגו של המערער על-ידי עורך-דין אסף צ'רני, בגדרה שב המערער והדגיש כי להערכתו מכוונות טרוניותיו כנגד הגופים המינהליים של לשכת עורכי הדין, ולפיכך דינן להתברר במסגרת עתירה מינהלית. לעניין זה ציינה אב"ד, עו"ד תמי אולמן, כלהלן:

"נבקש שלא להתייחס להחלטה של כב' השופט שפירא. אם הנאשם סבר שהחלטה איננה נכונה יכול היה לעתור כנגדה. אנחנו כרשות מנהלית נשמע טענות לגופו של עניין ולא כערכאת ערעור של השופט שפירא".

(פרוטוקול הדיון בפני בית הדין המחוזי, מיום 30.6.10, עמ' 2)

6.בתגובה לדברים אלה ציין המערער לפרוטוקול, כי לאור בקשתו המחקה עתירתו המנהלית, זאת נוכח הסכמת כל הנוגעים בדבר כי לא תישמע בעתיד טענה כנגד סמכות בית הדין לדון בטענת פסלות הנסמכת על כל אותם טעמים שהובאו בגדר העתירה המנהלית. המשיב אישר, כי אכן לא יתנגד לעצם שמיעת טענת הפסלות בפני הטריבונל המשמעתי, אלא לתוכנה. כך עמד המערער על טענתו, כי המינוי של מקצת מחברי בית הדין "איננו חוקי מן הטעמים המפורטים בגוף העתירה", בעוד שלדידו של המשיב המדובר במינויים בהתאם לנהלים, לבטח לא בחשש ממשי למשוא פנים של מי מהם. בנסיבות אלו, ניתנה החלטת בית הדין שלהלן:

"ביום 4.3.10 הודע לנאשם (למערער) כי 'נשיאות בית הדין המשמעתי המחוזי מינתה את החברים סגל מרים וחורי בדרה במקומם של החברים גפני רונן ואבו חתום וסים'. על אף העובדה שהנאשם (המערער) ידע כבר במועד זה על חילופי המותב, לא טרח להגיש בקשת פסלות עד היום. אי לכך ובשל האיחור הרב בהעלאת הטענה, אנו דוחים אותה על הסף. לגופו של עניין, אם כי לא הצטרכנו לכך, הננו דוחים את הטענה לאור העובדה כי חברי בית הדין גפני רונן ואבו חתום וסים סיימו מועמדותם, ואף לא הגישו בקשה לחדש מועמדותם כחברי בית דין. ההרכב הוחלף ולכן אנו נמשיך במותב החדש ונקיים הקראה כדי שהנאשם (המערער) יוכל לטעון כל טענה שתיראה לו בפני המותב החדש, לגופה של הקובלנה".

(שם, עמ' 3)

7.בקשתו של המערער לעכב הדיון בפני בית הדין, לצורך הגשת ערעור על ההחלטה דלעיל, נדחתה. וכך קבע בית הדין:

"לא מצאנו מקום לעכב את הדיון. הנאשם (המערער) לא טען כנגד חברי המותב למשוא פנים ולדעה מוקדמת ולכן אין ממש בבקשת הפסלות. אי לכך הבקשה נדחתה על הסף. איננו מוצאים מקום לעכב הדיון, ואם ירצה הנאשם (המערער) יפנה לערכאה המתאימה בבקשה מתאימה. גם על פי חוק הלשכה אין התייחסות לנושא זכות העיכוב בבקשה לערעור על פסלות, להבדיל מסדר הדין הפלילי, ומשכך החלטנו על דחיית הבקשה".

(שם, עמ' 4)

8.לאור האמור, במעין צעד של מחאה, בעודו משוכנע כי הצדק עמו ושבנסיבות העניין מתחייב עיכוב הדיון, ציין המערער לפרוטוקול, כי אינו "רואה מקום להיות שותף להמשך ההליך", והוסיף: "אני מודה לכם ומקווה שביה"ד לא יראה בזה מהלך שנועד לפגוע בביה"ד באופן אישי". או-אז, עזב את האולם מלווה בבא-כוחו (שם, עמ' 5). בהחלטה נוספת של בית הדין, שניתנה לאחר שמיעת עדות המתלוננת, כאמור, במעמד צד אחד, בהתחשב בכך כי המערער עשה דין לעצמו ועזב את האולם, נקבע "שלא תתקיים חקירה נגדית והעדה לא תצטרך להופיע לישיבה נוספת" (שם, עמ' 13). עד כאן הרקע לערעור שהוגש לבית הדין הארצי.

פסק-דינו של בית הדין הארצי

9.בפסק דינו של עו"ד עמנואל ויזר נקבע, כי כלל לא קיימת זכות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין המחוזי, שלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, זאת בהסתמכו על הדין וההלכה הפסוקה. בתוך כך נקבע, כי אף לוּ היה נמצא כי נפל פגם בהליך מינויים של מי מחברי בית הדין, הרי שגם אז חל כלל הבטלות היחסית, המאפשר לתקן הליקוי ולא לבטלו, זאת בניגוד לסוגיית הפסלות, שההכרעה בה בינארית בלבד. בנוסף נקבע, לגופו של עניין, כי למירב, לפנינו לא יותר מאשר פגם פורמאלי זעיר בהליך מינוי המותב, שעיוות דין לא כרוך בו, לא-כל-שכן עד כדי מתן זכות ערעור מיוחדת. כמו-כן, נדחו טענות נוספות שציין המערער בעתירה המנהלית שהגיש (ושכאמור נמחקה), בזיקה לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962 (להלן: "הכללים"), כמו גם לכרוניקת ניהול ההליך המשמעתי בעניינו. ביחס להחלטת בית הדין המחוזי בעניין חקירתה הנגדית של המתלוננת נקבע, כי בכפוף להחזר הוצאותיה, תינתן למערער הזדמנות נוספת למצותה. לסיום נקבע, כי בשל העובדה כי הערעור נטול כל בסיס אמיתי, טוב היה אלמלא הוגש, ומשהמערער לא הגיש תגובתו לפסיקה שהוגשה מטעם המשיב, על-פי סד זמנים קצוב שנקבע מראש, אף הושתו עליו הוצאות בסך של 5,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ