אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גולאני ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

גולאני ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 27/02/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
48964-11-10
27/02/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. מוחמד גולאני
2. גבריל גולאני
3. חמדי גולאני

הנתבע:
1. עיריית ירושלים
2. מנהל ה ארנונה בעיריית ירושלים

פסק-דין

פסק דין

העתירה

העותרים מבקשים בעתירתם כי בית המשפט יורה על ביטול חיובי הארנונה, הליכי הגבייה שננקטו בגינם ועיקולים שהוטלו עליהם על ידי המשיבים, בגין נכס הרשום על שמם, כיורשי אביהם המנוח איברהים ג'ולאני. החוב בו מדובר עומד על סך של כ- 225,000 ₪, בגין נכס בן 15 מ"ר, המצוי בשכונת ראס אל עמוד בירושלים, והמזוהה בספרי העירייה כנכס מס' 30790-012-000-0017. טענת העותרים בתמצית היא כי החוב התיישן, כי הנכס אינו ראוי לשימוש וכי העירייה התרשלה בגביית החוב האמור. יצוין, כי במסגרת העתירה טענו העותרים בנוסף, כי הם אינם מחזיקים בנכס, אולם מטענה זו חזרו במהלך הדיון בעל פה.

הנכס נשוא העתירה היה בבעלות אבי העותרים במשך שנים ארוכות (לפי טענות העותרים החל משנות ה-60, עת שימש הנכס למגורים, ולפי רישומי המשיבה החל משנת 1980). הנכס שימש בעבר כחנות מכולת, כך על-פי ביקורת בנכס משנת 1994 (נספח א' לכתב התשובה), ולאחר מכן הוסב השימוש בו והפך לחנות צעצועים, כך לפי טענת העותרים, וזאת עד לסגירת החנות בשנת 1997. הנכס שימש, אם כך, לצורכי מסחר וחויב בארנונה על-פי סיווג מסחרי.

במהלך השנים צבר הנכס חובות בעירייה, אשר שולמו לסירוגין על ידי אבי העותרים. ביום 2.5.2000 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד אבי העותרים (ת"א 7170/00), ביחס לכלל החובות בגין הנכס, עד לאותה שנה. ביום 19.6.2000 ניתן פסק דין לטובת המשיבה, בהיעדר הגנה.

לאחר מתן פסק הדין, ומאחר שלא שולם החוב, פתחה המשיבה בשנת 2001 בהליכי הוצאה לפועל. במהלך שנת 2001 (חודשים מרץ עד נובמבר) שולמו מספר תשלומים על-ידי אבי העותרים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל. ביום 19.11.2001 נפטר אבי העותרים.

המשיבה, אשר לא הייתה מודעת למותו, הטילה ביום 27.8.2002 עיקול צד ג' על חשבון הבנק, וביום 27.11.2005 הטילה עיקול מטלטלין. רק ביום 4.12.2005 התברר למשיבה, מדו"ח ביצוע העיקול, כי איברהים ג'ולאני נפטר (נספח ג' לכתב התשובה).

בשנת 2006, סמוך לאחר שנודע למשיבה על הפטירה, פנתה המשיבה לאשתו השנייה של המנוח, גב' פאטמה ג'ולאני, בדרישה לתשלום החוב. לאחר מספר התראות שנשלחו ביום 1.12.2006 וביום 25.12.2006, ומשלא נענתה על דרישותיה, הגישה המשיבה בשנת 2007 תביעה נגד גב' ג'ולאני בדרישה לתשלום החוב בגין הנכס. התביעה נמחקה לאחר שהמשיבה קבלה מכתב מבא כוחה של גב' ג'ולאני, ובו נאמר כי לאחר פטירת בעלה המנוח משמש הנכס את ילדיו, העותרים, לצורכי מגורים, וכי היא עצמה לא ירשה דבר.

לאור האמור, פנתה המשיבה בשנת 2007 לכל אחד מן העותרים בדרישה למסור לה פרטים בדבר הנכס, על מנת לבצע "בדיקת מחזיקים". אף לא אחד מהעותרים השיב על הפניה. העותרים טוענים כי לא קיבלו לידיהם את הדרישה האמורה. מכל מקום, ביום 13.2.2008 ערכה המשיבה ביקורת לבדיקת המחזיקים בנכס. בביקורת זו נכח עותר 3, מר חמדי ג'ולאני, שמסר למבקר מטעם המשיבה כי החנות הינה של אביו המנוח, כי היא סגורה קרוב ל-10 שנים וכי "הוא לא היורש היחיד שלה, יש עוד מס' אחים ואחיות". לאחר זמן מה, שלח עותר 3 תצהיר למשיבה ובן טען כי הבעלים מכוח ירושה הינו אחיו, עותר 1, מוחמד ג'ולאני. לאור הודעה זאת, נשלח מכתב "בדיקת מחזיקים" לעותר 1 אשר טען כי אינו מחזיק בנכס.

בשנת 2008, לאחר שקיבלה לידיה את הנתונים לעיל, השיתה המשיבה את החוב על העותרים כמחזיקים בנכס מכוח ירושה.

ביום 2.4.2008 הגישו העותרים, באמצעות בא-כוחם עו"ד אשהב, השגה למנהל הארנונה, ובה הודו כי לאחר מות אביהם הועברה החזקה בנכס על שמם, בהיותם היורשים. בהשגה נטען, כי בשנת 1997 פינה אביהם את הנכס, אטם את הדלת ואת החלונות באבנים ומאז נותר הנכס נעול ופנוי מכל חפץ ואדם. עוד צוין, כי הנכס ישן ורעוע, אינו ראוי למגורים ואף אין בו שעון מים או שעון חשמל. העותרים טענו בהשגתם כי סברו שאביהם הודיע לעירייה על פינוי הנכס. על כן ביקשו העותרים, כי שמם כמחזיקים בנכס יימחק וכי החיוב שנצבר במשך שנים רבות יבוטל (נספח ע2). להשגה צורפו תצהיריהם של אחמד מוסטפא זגל, המתגורר בסמוך לנכס, ושל ג'ולאני מוסא, קרוב משפחה של העותרים, לפיהם סגר המנוח את הנכס באמצעות בלוקים כארבע שנים לפני פטירתו וכי הנכס היה פנוי מכל חפץ ואדם (ע3 - ע4).

ביום 1.6.2008 נדחתה ההשגה על-ידי מנהל הארנונה, הן ביחס לשנת 2008 והן ביחס לשנים שקדמו לה. מן ההחלטה עולה, כי עובר לדחיית ההשגה ערכה המשיבה ביקורת בנכס, וממצאיה היו כי הנכס אכן נאטם. אולם בהחלטה מפנה מנהל הארנונה לסעיף 330 לפקודת העיריות, המעניק פטור מארנונה לבניין שנהרס או שניזוק, להבדיל מנכס אטום (ע5).

העותרים לא הגישו ערר כנגד החלטה זו בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר). ביום 28.9.2008 שילמו העותרים למשיבה סכום של 5,000 ₪ במסגרת הצעתם לסילוק החוב, אולם הצעתם לא התגבשה לכדי הסכם פשרה בין הצדדים.

ביום 8.1.2009, הגישו העותרים השגה נוספת (נספח ע6), הפעם באמצעות עו"ד דראושה, ובה טענו כי הנכס שבנדון היה בבעלות אביהם המנוח עד ליום פטירתו. העותרים שבו וטענו כי הנכס נאטם עוד בשנת 1997 על ידי אביהם המנוח, כי סברו בתום לב שאביהם הסדיר את העניין עם עיריית ירושלים, וכי על כן הנכס אינו ראוי לחיוב מאז אותה שנה. העותרים חזרו גם על הטענה, כי לא ידעו שהצטברו חובות רבים בגין הנכס, וכי עד לשנת 2008 לא קיבלו כל הודעה לתשלום חוב מטעם המשיבה. במכתב נאמר, כי העותרים שילמו סך של 5,000 ₪ למשיבה במטרה להביא לסיומו של העניין, מבלי להודות בחוב או בכל טענה אחרת שיש למשיבה כנגדם. בניגוד להשגה הראשונה, בהשגה זו נטען, כי העותרים מעולם לא קיבלו את הנכס בירושה מאביהם. במכתב ההשגה כותבים העותרים כי אינם רואים עצמם חייבים בגין הנכס "שלגביו אין להם שליטה עליו ואינם משתמשים בו ולא מחזיקים ואינם הבעלים של הנכס". מטעמים אלה, ביקשו העותרים כי החובות המוטלים עליהם יבוטלו וכי יבוטל חידוש החיוב השנתי.

ביום 28.1.2009 דחה מנהל הארנונה גם את השגתם השנייה של העותרים. מנהל הארנונה דחה את הטענה כי העותרים אינם המחזיקים בנכס, וחזר על ההחלטה הקודמת לפיה נכס אטום אינו בא בגדרו של סעיף 330 לפקודת העיריות. בסיום ההחלטה המליץ מנהל הארנונה לעותרים לפנות למחלקת הנחות בארנונה על מנת לבדוק את זכאותם להנחה (נספח ע8).

על החלטה זו הגישו העותרים, ביום 16.2.2009, ערר בפני ועדת הערר ובמסגרתו שבו על טענותיהם בהשגה. בנוסף טענו העותרים, כי לא ברור להם אופן חישוב החוב, וכי לשיטתם אין לקבוע את גובה חוב הארנונה לפי תעריף מסחרי, מאחר שמאז שנת 1997 אין הנכס משמש למטרות עסק. במסגרת הערר ביקשו העותרים כי החוב יבוטל או לחילופין יופחת ולא יחושב לפי תעריף של חיוב עסק (נספח ע9).

ביום 30.9.09 דחתה ועדת הערר את מרבית טענות העותרים, וזו לשון ההחלטה: "הערר בתיק זה הוגש ביום 15.2.2009 ולפיכך בסמכות הועדה להתייחס לחיוב בארנונה משנת 2009 בלבד. מהמסמכים שבתיק, למרות ההבדלים בגרסאות שמסרו העוררים השונים עולה כי הגם שהנכס ראוי לשימוש הוא אינו משמש למסחר. לאור האמור לעיל, נדחה הערר בהתייחס לשנים שעד 2008 ואולם לשנת 2009 יחויב הנכס לפי תעריף מגורים" (נספח ע13).

העותרים הגישו השגה נוספת לשנת 2010, ביום 3.3.2010. השגה זו התקבלה, וביום 28.4.2010 קבע מנהל הארנונה כי: "בעקבות ביקורת בנכס ו/או המסמכים שהומצאו לגביו הוחלט לבטל את חיוב הארנונה החל מיום 1.1.2010 עד יום 31.12.2010". בהחלטה צוין, כי סכום יתרת החוב בגין הנכס עומד על 206,024 ₪.

בעקבות דחיית הערר בשנת 2009, הגישו העותרים ביום 18.3.2010 עתירה מינהלית (עת"מ 10-02-32791), אולם העתירה נמחקה על פי החלטת כב' השופט ד"ר י' מרזל, מן הטעם שעל החלטת ועדת הערר היה על העותרים להגיש ערעור מנהלי ולא עתירה מנהלית.

ביום 9.6.2010, הגישו העותרים ערעור מינהלי אשר נדון אף הוא בפני כב' השופט ד"ר י' מרזל (עמ"נ 10-06-16967). בהחלטתו קבע כב' השופט מרזל, לפי הסכמת ב"כ הצדדים, כי הערעור יצומצם רק לכל הקשור בטענות כנגד החלטת ועדת הערר לשנת המס 2009 וחיוב הארנונה לשנה זו, וכן באשר לשאלת זהותם של המערערים כמחזיקים בנכס גם בשנים שקדמו לשנת 2009. במהלך הדיון חזר בו ב"כ העותרים מן הטענה האחרונה. יתר הטענות שבערעור המינהלי (הנוגעות לעניין התיישנות חוב הארנונה ולעניין הפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש בשנים שעד שנת 2009), נמחקו, ולעותרים נשמרה הזכות להגיש עתירה בגין טענות אלה תוך 45 יום. במסגרת הערעור, הסכים ב"כ המשיבים לקבל את טענות העותרים לעניין תחולת סעיף 330 לפקודת העיריות על הנכס בשנת 2009, ובהתאם לכך לבטל את חיוב הארנונה והפרשי ההצמדה והריבית הנובעים משנה זו. במובן זה, התקבל בהסכמה הערעור על החלטת ועדת הערר בכל הנוגע לשנת 2009.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ