אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גויטע נ' גוזולודיני

גויטע נ' גוזולודיני

תאריך פרסום : 02/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
24550-11-12
25/03/2013
בפני השופט:
רנה הירש

- נגד -
התובע:
נתן גויטע
הנתבע:
משה גוזולודיני
פסק-דין

פסק דין

הרקע והצדדים

1.עניינה של התביעה בתאונת דרכים, שאירעה ביום 22.08.12 בראשון לציון. כל אחד מהצדדים טען כי הצד האחר סטה ממסלול נסיעתו וגרם לפגיעה בין שני כלי הרכב.

2.לטענת התובע, נסע בנתיב אמצעי מבין שלושה נתיבים, כאשר לפתע סטה רכבו של הנתבע ימינה מהנתיב הפונה שמאלה, לכיוון נתיב נסיעתו של התובע ופגע בחלקו השמאלי הקדמי של רכב התובע.

3.לטענת הנתבע, הוא נסע בנתיבו מבלי שסטה והתובע הוא זה שסטה לעבר רכבו של הנתבע ולפיכך האחריות לתאונה מוטלת על התובע לבדו.

4.בדיון שנערך, העידו שני הנהגים וכן עדה מטעם התובע, גב' צביה גוזולדיני (להלן: "העדה"), אשר ישבה לצד התובע בזמן התאונה. העדה ציינה אף היא כי רכבו של הנתבע סטה לעבר הרכב בו נסעו. התובע הגיש לבית המשפט שרטוט של התאונה (ת/1) ובהתאם לרשות שניתנה, הנתבע הגיש לתיק בית המשפט, בשלב מאוחר יותר, תמונות צבעוניות של הנזק לרכבו.

דיון והכרעה

5.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הנזק שהגיש הנתבע ושמעתי את שני הצדדים ואת העדה, הגעתי למסקנה כי תובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

לטענת התובע, הנתבע - שהיה לפניו ומשמאלו - סטה ימינה ופגע עם חלקו האחורי ימני של רכב הסוזוקי שלו בחלקו הקדמי שמאלי של רכב המיצובישי של התובע. מאידך, טענת הנתבע הינה כאמור כי הנתבע שנסע מאחוריו ומימינו,  סטה עם המיצובישי כלפי הסוזוקי.

במבחן ההגיון – עדיפה בעיניי גרסת התובע. קשה לקבל כי התובע סטה לנתיב השמאלי כאשר הנתבע נוסע באותו נתיב ולפניו, כך שכמעט בלתי אפשרי שלא לראות את רכב הנתבע. הטענה כי התובע היה עסוק עם הנוסעת ברכבו, וכי היו פחיות או בקבוקי בירה ברכב נטענו בעלמא, לא הוכחו ואין בהם כדי לבסס קביעות עובדתיות כלשהן. מאידך, קל יותר לשער כי הנתבע לא ראה את התובע שנוסע מאחוריו בנתיב הימני – כאשר זהו בדיוק המיקום של "השטח המת" במראות, אם קיים כזה. השיקול האמור, המבוסס על ההיגיון, די בו לדעתי כדי להביא להטיה של המאזניים ממצב מאוזן ושקול לקביעה כי התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי העומד על 51%.

לדעתי, המקרה הרגיל הוא שהנוסע לפנים "יפספס" רכב הנוסע מאחוריו מימין, והחריג (אם כי גם הוא אפשרי) יהיה כי נוהג לא יבחין ברכב הנוסע לפניו משמאלו. לפיכך, מוטל נטל מוגבר על הטוען לקיומו של החריג - בהשוואה לטוען לקיומו של הכלל.

בדומה, קבע בית משפט בתיק מתוך תא"מ (שלום תל אביב) 36928-03-10 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר זילברמן [17.03.12]:

"אתחיל באמירה כי דרך החיים היא כי כאשר נוצר מגע בין חזית רכב לחלק האחורי ברכב שלפניו, הרוב המכריע של המקרים נגרם עקב כך שהרכב אחורי אינו שומר מרחק, מזה שלפניו, ובעת האטה או עצירה של הרכב הקדמי, לא מצליח הרכב האחור לבלום טרם פגיעה בזה שלפניו. המקרים ההפוכים הם בודדים.

על כך ומאחר והנחות וחזקות שבעובדה אשר בחיי היום יום, קובעים כך, הרי מי שטוען אחרת, וכי המקרה שלו הוא מהבודדים היוצאים מן הכלל עליו נטל הוכחה מוגבר, מעבר להטלת ספק בגרסת היריב, ומעבר למאזן ההסתברות של 51% המקובל בדיני הראיות האזרחיים.

מי שטוען כך עליו מוטל נטל הבאת ראיה מוגבר כדי לשכנע את בית המשפט כי המקרה החריג הוא שקרה כאן ולא המקרה השייך לקבוצת הכלל."

7.בנוסף, מצאתי קושי באמינות הנתבע ולפיכך אין בידי לקבל את תיאור הנתבע לעניין נסיעתו הרצופה רק בנתיב האמצעי. הנתבע טען בחקירתו כי היה בכוונתו לפנות שמאלה, כי היה בנתיב האמצעי, וכי שני הנתיבים השמאליים פונים שמאלה. העדה אמנם תמכה בטענה כי נסעו בנתיב האמצעי, אלא שהסבירה כי לצורך הפניה שמאלה היה עליהם לעבור לנתיב השמאלי לפני הרמזור הבא. העדה ציינה במפורש כי "רק הנתיב השמאלי יכול לפנות שמאלה. ברור שהנתיב האמצעי לא יכול לפנות שמאלה".

בנסיבות אלה, מצאתי כי גרסת התובע סבירה יותר. התובע טען כי הנתבע היה בנתיב השמאלי לפנייה שמאלה ויצא לנתיב האמצעי כדי לעקוף את המכוניות שלפניו. תיאור התובע מתיישב עם טענת הנתבע כי ניתן היה לפנות שמאלה גם מהנתיב האמצעי.

8.לאור מכלול האמור לעיל, מצאתי שדין התביעה להתקבל, ואין מקום לקביעת אשם תורם כלשהו מצד התובע בנסיבות המקרה.

הנזקים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ