פסק דין
לפניי תביעת התובעת, שרכבה נפגע מאחור ע"י רכב הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 התגונן בטענה לפיה הוא עצר אחרי רכב התובעת ולא פגע בה, ואז הגיעה צד ג' במהירות, פגעה בו בחוזקה והדפה את רכבו לעבר רכב התובעת. צד ג' התגוננה וטענה כי ראתה את רכב הנתבע פוגע ברכב התובעת, לא יכלה למנוע את התאונה והצטרפה לתאונה קיימת. עוד טוענת צד ג' כי נפגעה מאחור ע"י רכב רביעי.
לאחר ששמעתי את העדים, ועיינתי בתמונות כלי הרכב שהגישו לי הצדדים ובחוות הדעת של הנזק לרכביהם, אני מאמינה לתובעת, שעדותה היה הספונטנית ביותר, ואין לה עניין בתוצאות פסק הדין לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעים וצד ג', מאחר והדבר לא ישנה את העובדה שהיא תקבל פיצוי בגין נזקה.
התובעת העידה בצורה חופשית, ללא הנחייה כי האטה לאחר רכב שעלה על המדרכה, ואז הרגישה מכה ואחריה עוד מכה (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 2-5). וחזרה על הדברים בחקירה נגדית (שם, שורות 10-11, שורה 22 עד עמ' 3, שורה 4).
הנתבע העיד שעצר במרחק קרוב מאד לרכב התובעת, לאחר שראה את הרכב שלפניה, שניסה להיכנס לתחנת האוטובוס. הנתבע גם העיד כי הרגיש חבטה אחת, ולא התייחס לרכב רביעי, שנטען ע"י צד ג' שפגע בה (פרוטוקול, עמ' 3) בחקירה הנגדית אמר שעצר במרחק מטר עד מטר וחצי (שם, עמ' 4, שורות 1-3), ונהדף ע"י רכב צד ג'.
עדותה של צד ג' היתה כי היא נסעה במהירות, ראתה ושמעה את התאונה בין רכב הנתבע לרכב התובעת, ופגעה ברכב הנתבע מאחור, דבר שלא יכולה היתה למנוע, ואז נפגעה מאחור ע"י רכב נוסף. למרות שנהג הרכב הנוסף מסר לה את פרטיו היא לא תבעה אותו ולא הביאה אותו לעדות, ואיני מקבלת את ההסבר שלה לכך. כעולה מחוות דעת השמאי, רכבה ניזוק באובדן גמור כאשר הנזק לחלק האחורי (19,495 ₪) עולה על הנזק לחלק הקדמי (18,301 ₪), כלומר שהפגיעה מאחור היתה חזקה מאד, לאור העובדה שבחלק הקדמי יש חלקים רבים ויקרים יותר מבחלק האחורי. הפגיעה מאחור הגדילה את הנזק משמעותית.
בעדותה של צד ג' נתגלו סתירות נוספות. בעדות הראשית העידה כי ראתה את התובעת שעצרה במקום (פרוטוקול, עמ' 4, שורה 19), ובחקירה הנגדית העידה כי לא ראתה את רכב התובעת אלא רק שמעה את רעש המכה (שם, עמ' 5, שורות 8-9). גם עדותה לעניין עוצמת המכה שקיבלה מאחור אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת (ג/3),לפיה יותר ממחצית הנזק הוסב לחלקה האחורי. צד ג' העידה כי לא נהדפה ע"י הרכב שפגע בה מאחור וכי הוא לא עשה לה נזק רציני (שם, שורות 28-29 וכן עמ' 6, שורה 2). מכאן שאין אפשרות אחרת לשתי המכות שהרגישה התובעת אלא המכה הראשונה מפגיעתו של הנתבע והמכה השניה מהדיפתו כלפיה שוב ע"י צד ג'.
לעניין תרומתם של הנתבע ושל צד ג' לנזקה של התובעת (שהינו נמוך יחסית) השוויתי בין הנזק לחלק הקדמי ולחלק האחורי של רכב הנתבע, לפי חוות דעת השמאי (נ/1) ומצאתי כי הנזק לחזית היה בשווי 3,700 ₪ ולחלק האחורי 24,846 ₪. המדובר בפער משמעותי, המעיד כי הפגיעה של הנתבע ברכב התובעת היתה קלה והפגיעה של רכב צד ג' בנתבע, שהדפה אותו אל עבר רכב התובעת היתה משמעותית, שיקפה מהירות נסיעה רצופה ללא האטה או נסיון עצירה, ומכה חזקה מאד, שגרמה לאבדן גמור לרכב צד ג', ולהדיפת רכב הנתבע מסוג וולבו (רכב חזק וכבד) ע"י רכב צד ג' מסוג דייהטסו סיריון (רכב קטן מאד וחלש יחסית). על כן אני קובעת את אחריות הנתבע לנזקי התובעת בשיעור 25% ואת אחריותה של צד ג' בשיעור הנותר.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכום 1,428 ₪ אגרה יחסית בסך 15 ₪ והוצאות משפט בסך 100 ₪, סה"כ 1,543 ₪.
צד ג' תשלם לתובעת ישירות את הסך 4,284 ₪, אגרה יחסית בסך 46 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪, סה"כ 4,530 ₪.
לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הסכום לתובעת, וחיוב צד ג' לשלם לנתבעים, מאחר ואינם אחראים למלוא הנזק, ואין הצדקה לנהל תיק נפרד בין התובעת לצד ג', שאחריותה הישירה של האחרונה לנזקי התובעת הוכחה בפניי.
התשלום יבוצע תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.