החלטה
רקע
1.המשיבים תבעו את המבקשים בבית משפט השלום כי יסלקו את ידם ממקרקעין כלשהם. לשיטת המשיבים, הם רכשו את הזכויות במקרקעין במסגרת של הליכי הוצאה לפועל, כשהם נקיים מכל זכות של צד שלישי. להגנתם טענו המבקשים, כי עומדת להם זכות בקרקע, בין מכוחה של דיירות מוגנת, ובין משום רשות בלתי הדירה שקיבלו מאת בעלי הקרקע (מי שהמשיבים רכשו מהם את המקרקעין).
בית משפט השלום קיבל את התביעה וציווה, בפסק דין מיום 22.9.2011, על סילוק היד. ביום 21.11.2011 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין. בד בבד עם הגשתו הגישו המבקשים בקשה, ובה ביקשו לראות את הערעור ככזה שהוגש במועדו, ולחלופין ביקשו להאריך את המועד עד להגשתו בפועל (קרי ביום 21.11.2011). המשיבים מתנגדים לבקשה, אין צריך לומר.
השתלשלות העניינים הצריכים לנו
2.לשם הבנת המחלוקת תיפרש תחילה מסכת האירועים הצריכה לענייננו, לפי מועדיהם:
כאמור, פסק הדין בבית משפט השלום ניתן ביום 22.9.2011.
ביום 3.10.2011 פנתה באת כוחם הנוכחית של המבקשים, עו"ד שרגיל, לבא כוחם הקודם, עו"ד יעקב, בשאלה מתי קיבל לידיו את פסק הדין. בתשובה (מאותו יום) הוא אישר בפניה, כי קיבל לידיו את פסק הדין ביום 2.10.2011.
ביום 6.11.2011 הגישו המבקשים לבית משפט השלום, באמצעות עו"ד שרגיל, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.
ביום 17.11.2011 הפנה עו"ד גולני, בא כוחו של המשיב 2, מכתב לעו"ד שרגיל, ובו ביקש לדעת האם הגישה ערעור בשם המבקשים.
ביום 20.11.2011 הגיש עו"ד גולני בקשה לבית משפט השלום ובה ביקש לסלק על הסף את הבקשה לעיכוב הביצוע. בבקשתו הוא טען, כי המצאת פסק הדין נעשתה ביום 22.9.2011 לידי עו"ד יעקב (כאמור, בא כוחם הקודם של המבקשים). מכאן שעל המבקשים היה להגיש את ערעורם עד יום 14.11.2011 (בהתחשב בפגרת חג הסוכות).
ראתה כך עוה"ד שרגיל, וביקשה בו ביום מעו"ד יעקב להבהיר את פשר הדברים, ובתשובה הוא ציין בפניה, במכתב מיום 21.11.2011, כי עו"ד גולני שלח לו את פסק הדין ביום 22.9.2011, אך פסק הדין הומצא לו על ידי בית המשפט ביום 2.10.2011. ועוד ציין עו"ד יעקב, כי הודיע ביום 3.10.2011 למבקש שלום גוזלן, כי המועד האחרון להגשת הערעור נופל ביום 9.11.2011, וביום 6.10.2011 שלח למבקשים את מכתבו של עו"ד גולני עם עותק של פסק הדין (המכתב לא מציין את מועד ההמצאה). המכתב חזר כלא נדרש, ולכן נשלח שוב בדואר רגיל, כך עו"ד יעקב במכתבו לעו"ד שרגיל.
ביום 22.11.2011 השיבה עו"ד שרגיל לעו"ד יעקב, כי אין הוא מדייק במכתבו אליה, ומכל מקום תהתה מדוע מסר לה במכתב מיום 3.10.2011, כי קיבל את פסק הדין ביום 2.10.2011.
דיון
3.המבקשים טוענים, כאמור, כי הגישו את ערעורם במועדו. הם נסמכים בכך על הטענה, לפיה ההמצאה מיום 22.9.2011 לא נעשתה כדין, כיוון שהמסמך שהומצא (פסק הדין) לא נשא חותמת של מזכירות בית המשפט.
4.שאלה זו שמעלים המבקשים שאלה נכבדה היא, וההכרעה בה כרוכה בשאלה, האם חתימה אלקטרונית של פסק הדין מהווה "חתימה מקורית", שאם היא כזו, הרי שמדובר ב"עותק" של פסק דין כמשמעו בתקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולכן ניתן להמציאו בלא חותמת של בית משפט, ואם החתימה האלקטרונית אינה נחשבת "חתימה מקורית", כי אז עניין לנו ב"העתק" פסק הדין, והמצאתו בלא חותמת של בית המשפט אינה המצאהכדין.
5.מכל מקום, שאלה זו בחרתי להותיר בצריך עיון, כיוון שסופו של יום מצאתי להאריך את המועד להגשת הערעור (מטעמים שאטעים מייד), ובכך הגעתי לתוצאה דומה לזו שהיתה מתקבלת אילו קיבלתי את טענת המבקשים בדבר המצאה שלא כדין, בשל העדרה של חותמת המזכירות.
6.מכאן לבקשה להארכת המועד. ובכן על מנת שבית המשפט יאריך מועד להגשתו של ערעור עליו להשתכנע בקיומו של טעם מיוחד לעשות כן. בתוך כך עליו ליטול בחשבון שיקוליו את ההסבר לאיחור, משכו של האיחור, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד עליו, ועוד כיו"ב שיקולים, והכל על רקע סיכויי הערעור להתקבל. ככל שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים, כך נחלשת הדרישה להצדקת האיחור (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, תקדין, 2006; בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, תקדין, 2008; בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני, תקדין, 2010).
7.אשר לסיכויי הערעור להתקבל, כיוון שהערעור עתיד להישמע בפני הרכב בראשותי, אמנע מלהביע עמדה של ממש ביחס לסיכויים לכאוריים אלה. אומר רק, כי אין אנו מדברים על סיכויים אפסיים, גם אם הם נחזים להיראות נמוכים. חשובה, מכל מקום, מסקנתי, לפיה הנסיבות עליהן הצביעו המבקשים מלמדות על קיומו של הסבר הולם לאיחור. כפי שניתן להתרשם להשתלשלות העניינים שתוארה מעלה, האיחור בן שבעת הימים נבע מאי-הבנה שבין עורכת הדין הנוכחית לבין עורך הדין הקודם של המבקשים. עו"ד שרגיל עשתה נכון כאשר פנתה למייצגם הקודם של המבקשים בשאלה מתי קיבל את פסק הדין לידיו, ונענתה כי זה נמסר לו ביום 2.10.2011. רק מתוך הבקשה שהגיש עו"ד גולני ביום 20.10.2011 לסילוק הבקשה לעיכוב ביצוע על הסף נודע לה, כי נעשתה מסירה ביום 22.9.2011. בו ביום ממש היא פנתה לעו"ד יעקב, על מנת לברר את פשר הפער שבין הודעתו אליה, לבין דבריו של עו"ד גולני בבקשתו, ומשנענתה כפי שנענתה – הגישה מייד את הודעת הערעור (21.11.2011).
