אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גד נ' עירית רמת גן

גד נ' עירית רמת גן

תאריך פרסום : 06/05/2011 | גרסת הדפסה
בע"א
בית משפט לענינים מקומיים רמת גן
4654-03-11
06/05/2011
בפני השופט:
צחי עוזיאל

- נגד -
התובע:
מיטל רחים-בכר
הנתבע:
עירית רמת גן

החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול 27 דוחות חנייה שניתנו לרכב מ.ר. 13-836-61 (להלן- הרכב) בין יום 27.9.06 ועד ליום 12.10.08, בטענה שהדוחות לא הומצאו לו כדין. המבקש אינו חולק על כך שהרכב, שהינו בבעלות חברת ההשכרה ליס, היה בחזקתו במועדים הרלבנטיים, אלא שלטענתו, הכתובת שאליה נשלחו הודעות הקנס, ברח' עמישב 6 בתל-אביב, הינה שגויה ובלשונו: "לאור העובדה כי חברת ליס הייתה מעודכנת בכתובת מגוריי לא ייתכן כי תימסר על ידם הכתובת השגויה של רחוב עמישב 6 תל-אביב.." (סעיף 7 לתצהיר מיום 28.2.11).

המשיבה, בתגובתה מיום 3.4.11, הפנתה לאישור הצהרת שוכר מיום 20.7.06 חתום על-ידי המבקש, אשר במסגרתו הצהיר המבקש כי הוא מתגורר ברחוב עמישב 6 תל-אביב. אישור זה נחתם על-ידי המבקש בעת ששכר את הרכב לתקופה של 36 חודשים, החל מיום 16.8.06 ובמסגרתו צוין כי "אישור זה בחתימתי ניתן לצורך הצגתו לרשויות המשטרה ולרשויות העירוניות על-מנת שיסבו על שמי כל דו"ח שינתן בגין הרכב האמור" (נספח ג' לתגובה). האישור נמסר למשיבה מחברת ליס במסגרת בקשה להסב הדוחות משמה של חברת ליס לשמו של המבקש.

עוד צרפה המשיבה אישורים בדבר משלוח כל הודעות הקנס בין הימים 14.8.07 עד 23.11.09 לכתובתו של המבקש ברחוב עמישב 6 בתל-אביב (ראה בעיקר נספחים א' ו- ד' לתגובה משלימה מטעם המשיבה).

ביום 4.4.11, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לאפשר למבקש להגיש תצהיר משלים מטעמו ולהציג אסמכתאות בדבר עדכון כתובת אחרת אצל חברת ליס וזאת לאור הצהרתו כאמור לפיה "לא ייתכן כי תימסר על-ידם הכתובת השגויה".

ביום 27.4.11 הוגש תצהיר משלים, בו ציין המבקש לראשונה, בהתייחס לכתובת ברחוב עמישב 6, כי "...כאשר שכרתי את הרכב זו הייתה כתובתי אולם, במועד בו הוסבו הדוחות התגוררתי בכתובת אחרת אשר הייתה מעודכנת בחברת הליסינג.." (סעיף 11 לתצהיר). המבקש לא הציג אסמכתאות בדבר עדכונה של חברת ליס בכתובת אחרת, כפי שהוריתי בהחלטתי, והסתפק בציון כי "בכל פעם שעברתי דירה דאגתי לעדכן את חברת הליסינג טלפונית (ההדגשה שלי- צ.ע.) לגבי כתובת מגוריי החדשה ולשם נשלחו החשבוניות" (סעיף 4 לתצהיר).

לטענת המבקש, בתקופה הרלבנטית הוא התגורר ברחוב הרוא"ה 2 ברמת גן וכאמור הוא עדכן טלפונית את חברת ליס בשינוי הכתובת. המבקש צרף לתצהירו הראשון חשבונות תשלום מחברת ליס עבור השימוש ברכב בחודשים 11/06 ו- 12/06, שנשלחו לכתובתו ברחוב הרוא"ה 2 וביקש להסיק מכך כי חברת ליס אכן עודכנה בכתובת החדשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש לא סתר את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, שכן לא הוכח על-ידו כי "לא קיבל את ההודעה ... מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

דומני כי המבקש, במקרה הנדון, לא קיבל את הדוחות מסיבות שתלויות רק בו ואשר אין בהן כדי לסתור את החזקה האמורה. חתימתו של המבקש על אישור הצהרת השוכר, אשר הועבר על-ידי חברת ליס לרשויות האכיפה, היא המחייבת אותו והיה עליו לפעול לשינוי הצהרתו זו במידה ושינה את כתובתו, כנטען על-ידו.

אין בידי לקבל את טענתו של המבקש כי ההודעה הטלפונית למאן דהוא בחברת ליס, אשר במסגרתה נתבקש אותו אדם לשלוח חשבונות תשלום לכתובת ברחוב הרוא"ה, מהווה הודעה על שינוי כתובת לצרכי הסבת הדוחות על שמו. לו חפץ המבקש בקבלת הודעות תשלום הקנס לכתובת אחרת מרחוב עמישב 6 היה עליו לחתום על אישור הצהרת שוכר חדש.

קבלת טענת המבקש עשויה להביא לכך ששוכרי רכב אשר יצהירו, במסגרת חתימתם על אישורי הצהרת שוכר, על כתובת מסוימת לצורך הסבת דוחות ובהמשך יעתרו טלפונית לקבלת חשבונות תשלום לכתובת אחרת, יהיו חסינים מפני קבלת הודעות תשלום הקנס. אין לצפות, לטעמי, מהגורמים השונים בחברות הליסינג וההשכרה לבדוק האחד עם השני ומעת לעת מה הכתובת שעודכנה על-ידי שוכר הרכב לצרכי משלוח חשבונות או לצרכים אחרים. החובה לעדכן את הכתובת לצורך הסבת דו"ח חלה על השוכר של הרכב ועליו בלבד.

חובת שוכר הרכב לעדכן את אישור הצהרת השוכר בהקשר הנדון נגזרת, לטעמי, בין היתר מהחובה החוקית של כל מחזיק רכב, בין בעלים ובין מחזיק קבוע מכוח חוזה ליסינג או אחר, לדאוג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית (ראה סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 וסעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005). מקום בו כשל מלעשות כן, הוא מנוע מלהשמיע טענה לפיה דברי הדואר שנשלחו לכתובת קודמת שעדכן לא הגיעו לידיו (ראה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.07) (פורסם במאגרים המשפטיים)).

בענייננו, כאשר מדובר בשוכר של רכב, במיוחד לתקופה כה ארוכה של 3 שנים, יש לדאוג כי חברת ההשכרה, שהינה הבעלים הרשום של הרכב, תהא מעודכנת בכתובת האמיתית והעדכנית, וזאת על דרך של חתימה על אישור הצהרת שוכר לצורך הסבת דוחות ולא על דרך הודעה טלפונית למאן דהוא ולצורך אחר. עוד יודגש כי לא ניתן להסתפק בהודעה הטלפונית גם מן הטעם שהדרך להסבת דו"ח על שם אדם אחר שהוא לא הבעלים הינה על דרך של בקשה חתומה של האדם שעל שמו יוסב הדו"ח.

גם טענת המבקש לפיה היה על המשיבה לשלוח את הודעות הקנס לכתובת המופיעה בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין דינה להידחות. כאשר מחזיק של רכב מצהיר מפורשות בפני חברת השכרת רכב כי הוא מבקש שהודעות הקנס תשלחנה אליו לכתובת מסוימת והצהרה זו מובאת לידיעת הגורמים, אלה יצאו מידי חובתם במשלוח הודעות הקנס לכתובת זו.

יתרה מכך, הוכח בענייננו כי המבקש ממילא לא הקפיד לעדכן את כתובתו האמיתית במרשם האוכלוסין, כך שלא מן הנמנע כי גם משלוח לכתובות במרשם היה עשוי להעלות חרס. כך למשל, בין החודשים 11/02 ועד 12/09, עפ"י מרשם האוכלוסין, התגורר המבקש ברחוב ישעיהו ישראל 2 בפתח תקווה כאשר בפועל, כך עולה מהצהרותיו שפורטו לעיל, הוא התגורר או ברחוב עמישב 6 או ברחוב הרוא"ה 2. גם הכתובת שדווחה בשנת 2010 על-ידי המבקש לחברת ליס לצורך הסבת דוחות, במושב עזריה 134, (ראה תצהיר אלברט פוני מיום 22.6.10 – תצהיר א' לתגובת המשיבה) לא מופיעה במרשם האוכלוסין. במצב דברים זה, משנטען על-ידי המבקש כי התגורר, בתקופה האחרונה והרלבנטית לענייננו, בשלוש כתובות שונות, אשר אף אחת מהן לא מופיעה בתמצית מרשם האוכלוסין, הרי שהוא מנוע מלהישען על תמצית המרשם ולטעון כי יש בכך כדי לגבור על התצהיר שחתם בפני חברת הליסינג.

לפני סיום אעיר, אולי מעבר לנדרש, כי טענת המבקש בסעיף 4 לתצהיר הראשון, שלפיה "לא היה מודע לאף אחד מהדוחות האמורים שכן, מעולם לא הושארו על חלון רכבו.." הינה תמוהה על פניה. עיון בדוחות מלמד כי אלה ניתנו במועדים שונים, במשך כשנתיים, במקומות שונים ובגין עבירות חנייה שונות והסבירות שכל 27 הדוחות "התעופפו" להם משמשת הרכב של המבקש הינה נמוכה למדי עד אפסית. יחד עם זאת, לאור קביעותיי כי הדוחות הומצאו למבקש כדין, הרי שאין צורך להידרש להכרעה בעניין זה.

לאור כל האמור, הבקשה לביטול דוחות נדחית והמשיבה רשאית להמשיך ולפעול לגביית החוב.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 800 ₪ תוך 30 ימים.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"א, 06 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ