אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גד נ' לתכנון ובניה גליל עליון ואח'

גד נ' לתכנון ובניה גליל עליון ואח'

תאריך פרסום : 31/10/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית שמונה
17641-12-09,17660-12-09
23/10/2013
בפני השופט:
רבקה איזנברג

- נגד -
התובע:
1. שמואל גד
2. שלומית בורגר

הנתבע:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון
2. טומי קורלנדר

פסק-דין

פסק דין

1.בפניי שתי תביעות כספיות של התובעים (אח ואחות) כנגד הנתבעת 1 – הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (להלן גם "הועדה" או "הנתבעת"), בתחומה מצוי המושב בית הילל (בו מתגוררים התובעים והנתבע 2) וכנגד הנתבע 2 אשר משקו צמוד למשקי התובעים.

מאחר שמדובר בתביעות זהות שעילתן פגיעה בפרטיות ועוולה נזיקית, בגין מכתב שנשלח ע"י התובעים ושלטענת התובעים, הועדה העבירה אותו לנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), והוא פרסם אותו, אוחדו התביעות.

2.בין התובעים לנתבע (ואחיו אשר נמחק מהתביעה ולפיכך תהיה התייחסות בפסק דין זה לנתבע בלבד), קיים סכסוך רב שנים ומתקיימים מס' הליכים משפטיים. לטענת התובעים, סכסוך זה נובע מהחלטות הנתבע לפלוש לשטחם, לבנות רפתות בשטח מגורים הכל מתוך מניע כספי.

לטענת התובעים, בעקבות יוזמה של ראש המועצה האזורית, בתחומה נמצא המושב, ליתן לגיטימציה לעבירות בניה שתאפשר גם פגיעה בנחלתם, שלחו לשר הפנים מכתב מיום 14.9.08 (להלן: "המכתב"). במכתב שטחו התובעים טענותיהם כנגד יוזמה זו וזאת בגין חששם לפגיעה ו/או עקיפה של ההליכים המשפטיים שהם מנהלים כנגד הנתבע ואחיו ביחס להליכי בניה והיתרי בניה שניתנו לטענתם לא כדין ומבנים שנבנו על ידי הנתבע ואחיו במשקיהם (משק 16 ו- 19) לטענתם לא כדין.

המכתב נשלח בפקס גם לנתבעת, לראש המועצה האזורית, ליועמ"ש של הועדה המחוזית, לב"כ התובעים ולמתכנן האזור.

לטענת התובעים – הנתבעת מסרה לנתבע את המכתב וזאת ניתן ללמוד מהעובדה שבעותק אשר פורסם על ידי הנתבע בחלקו העליון מופיע הכיתוב לועדה המקומית "ג.ע." כפי שנרשם על ידי התובעת בעת שהמכתב נשלח בפקס לועדה.

התובעים טענו, כי הנתבע תלה את המכתב על 3 לוחות מודעות של המושב והמכתב אף חולק על ידו לתיבות הדואר של המושב בצירוף מכתב מקדים מטעמו.

התובעים טענו כי במסרה את המכתב לנתבע, פעלה הנתבעת בניגוד לסעיפים 2(5), 2(7), 2(9), 23א', 23ב' לחוק הגנת הפרטיות ולחילופין, התרשלה במילוי תפקידה שכן מסרה את המכתב לנתבע, למרות שידעה על הסכסוך בין התובעים לנתבע.

התובעים טענו, כי בהפיצו את המכתב עבר הנתבע על סעיפים 2(5), 2(9), 2(10) לחוק הגנת הפרטיות במטרה לגרום לשנאה וכעס כלפיהם.

לטענת התובעים, פרסום המכתב גרם להם עלבון צורב, עגמת נפש ומורת רוח, ולפיכך הינם זכאים לפיצוי עפ"י סעיף 29(ב)(2) לחוק, בסך 100,000 ₪ מכל אחד מהנתבעים.

3.הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה בהעדר עילה. לטענת הנתבעת לא מסרה את המכתב לנתבע ולא היא שפרסמה את המכתב לחברי המושב. הנתבעת הוסיפה כי התובעים הם ששלחו את המכתב לתפוצה רחבה, וכן כי משהועלו במכתב טענות כנגד נתבע היה המכתב ממילא אמור להגיע לעיון והתייחסות הנתבע. עוד הוסיפה הנתבעת, כי לא היתה מניעה לתייק את המכתב בתיקי הבניה של הצדדים, כך שגם מסיבה זו יכול היה המכתב ממילא להגיע לידיעת הנתבע.

עוד נטען, כי בין כל הצדדים מתנהל הליך משפטי בביהמ"ש בטבריה וגם בשל גילוי מסמכים בהליך זה, היה מגיע המכתב ממילא לידיעת הנתבע. עוד הוכחש הנזק ונטען כי ככל שיפסק, יש לקזז ממנו את הנזק שגרמו התובעים לנתבעת, כתוצאה מההכפשות שהועלו במכתב כלפיה.

4.הנתבע טען כי המכתב היווה לשון הרע כלפיו ואף נשלח ע"י התובעים בפקס מתוך מטרה כי הרבה אנשים יראו אותו והפגיעה בו ובאחיו תועצם.

הנתבע טען כי בכך שתלה את המכתב ושלח אותו לחברי המושב, לא פגע בפרטיות התובעים, שכן מדובר במכתב תלונה (מחאה בעניין ציבורי ולכלל הציבור זכות לדעת עליו).

הנתבע הוסיף כי התובעים עצמם הם שפרסמו את המכתב אצל גופים רבים ואף שלחו אותו בפקס מבלי שצוין עליו "פרטי", או "חסוי", או "לא לפרסום", או "לנמען בלבד", או כיוצ"ב ויש גם בכך להצביע על הסכמתם לפרסומו.

הנתבע טען, כי למכותבים במכתב הייתה חובה להודיע לציבור על המכתב ולאפשר לציבור להביע עמדה על תכנו ודרישותיו שכן האמור במכתב נועד לפגוע בתושבים ולמנוע מהם לקבל היתרי בניה למבנים קיימים ובכך להפכם לעבריינים לנצח.

הנתבע טען כי פרסם את המכתב על מנת שחברים יוכלו להגיב על הניסיון למנוע מהם קבלת אישורי בניה ולגיטימציה לבניות שנעשו בעבר ואף על מנת שיידעו על התלונות שהוגשו כנגד אנשי הציבור הרלוונטיים. לטענת הנתבע, הייתה מוטלת עליו חובה מוסרית חוקית וחברתית לפרסם את המכתב על מנת שחברי האגודה כלפיהם יש לו חובת סולידריות וחברות, יוכלו להתגונן ולהביע עמדתם בנושא ציבורי כה מהותי ואף מפני שבמכתב עלו תלונות כלפי אישי ציבור וזכות הציבור לדעת על תלונות אלו.

עוד נטען כי לנתבע עניין אישי כשר בפרסום המכתב בו הושמץ הוא ומשפחתו על מנת למחות על הפגיעה בו ובמשפחתו.

הנתבע הוסיף כי, בכל מקרה, הפרסום נעשה בתום לב בנסיבות בהן לא יכל לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות שכן ידע שהמכתב יפורסם לכל וכי מדובר בעניין ציבור אשר יועבר לכל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ