אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd ואח'

גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd ואח'

תאריך פרסום : 03/01/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
1650-10
27/12/2012
בפני השופט:
1. א' חיות
2. ח' מלצר
3. י' עמית


- נגד -
התובע:
גד כימיקלים בע"מ
עו"ד ברוך כצמן
עו"ד רן קדם
עו"ד סער סאוקר
הנתבע:
1. BIP Chemicals Ltd
2. כרמל כימיקלים בע"מ
3. דור כימקלים בע"מ
4. דוד דנקנר
5. אורלי מור
6. רחל אנטוורג

עו"ד אמיר ויתקון
עו"ד אורנה קורנרייך-כהן
פסק-דין

השופטת א' חיות:

           שני פסקי בוררות שניתנו על-ידי בית הדין הבינלאומי לבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (International Chamber of Commerce - ICC) בשוויץ (להלן: בית הדין הבינלאומי לבוררות), חייבו את המשיבה 1 לשלם לאיש העסקים האיראני פארוק מחבוביאן (להלן: מחבוביאן) סכום כולל של כ-2.5 מיליון דולר, בגין השקעה במיזם בתחום התעשייה הכימית באיראן. הערעור דנן נסוב על פסק-דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי), ולפיו חויבה המערערת להשתתף כדי 67.63% בסכומים שאותם שילמה המשיבה 1 למחבוביאן מתוקף פסקי הבוררות האמורים.

הרקע העובדתי וההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים

1.       בשנות השבעים של המאה הקודמת חברו המערערת - גד כימיקלים בע"מ (להלן: גד), המשיבה 1 - BIP Chemicals Ltd (להלן: BIP), מחבוביאן וגורמים נוספים, לצורך הקמת מיזם בתחום התעשייה הכימית באיראן (להלן: המיזם). הסכם מיום 2.7.1976 שנערך בין גד ל-BIP בעניין זה הסדיר סוגיות שונות בקשר לפעילותן במיזם ובין היתר נקבעה בו חלוקת האחזקות בחברה בשםPersepolis Industrial Plastics Company (להלן: PIP) שהוקמה לצורך המיזם. ביום 20.9.1976 נערך הסכם נוסף בין גד, BIP ומחבוביאן (להלן: ההסכם המשולש) בו נקבעה, בין היתר, חלוקת האחזקות במיזם, רישומן על שם BIP וכן נקבעו בו הסדרי שיפוי ותנית בוררות. בסעיף (e) של המבוא להסכם המשולש פורטו הסכומים שיעמיד מחבוביאן לרשות גד ו-BIP, אשר הוגדרו בהסכם כמשקיעות ("The Investors"), וזאת כתוספת למחיר מניותיו (להלן: הפרמיה). באותו הסעיף התחייבו המשקיעות להשיב למחבוביאן את הפרמיה מתוך הדיבידנד שישולם להן על-ידי PIP, בצירוף ריבית אשר פורטה אף היא באותו סעיף (להלן: ריבית הפרמיה).

2.        המהפכה האסלאמית שהתרחשה באיראן בסוף שנות השבעים שמה קץ לפעילותם המשותפת של הצדדים במיזם. בשנת 1983 הגיש מחבוביאן תביעה נגד גד ו-BIP לתשלום ריבית הפרמיה בהסתמך על ההסכם המשולש. התביעה התבררה בבית הדין הבינלאומי לבוררות מתוקף תנית הבוררות שנכללה באותו הסכם. פסק הבוררות בתביעה זו ניתן ביום 29.7.1986 ולפיו חויבו גד ו-BIP, ביחד ולחוד, לשלם למחבוביאן סך של 1,296,055.98 דולר ארה"ב (בצירוף ריבית דולרית בשיעור הנהוג בחשבון אחזקות דולרי וזאת החל מיום 1.12.1985). כמו כן חויבו גד ו-BIP לשאת בהוצאות הבוררות ובשכר טרחת עורכי דינו של מחבוביאן בסך של 64,000 דולר ארה"ב (להלן: פסק הבוררות בעניין הריבית). בקשות לביטול פסק הבוררות בעניין הריבית שהגישו גד ו-BIP לבית המשפט המוסמך בשוויץ נדחו ובשנת 1987 הגישה BIP תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 1730/87) בה טענה כי נשאה בעצמה בתשלום כל הסכומים שנפסקו לטובת מחבוביאן על-פי פסק הבוררות בעניין הריבית וכי יש לחייב את גד להשתתף בתשלום.

3.        בשנת 1991 הגיש מחבוביאן תביעה נוספת לבית הדין הבינלאומי לבוררות להשבת הפרמיה שהעמיד לרשות גד ו-BIP. תביעה זו הוגשה נגד BIP בלבד. פסק הבוררות שניתן בתביעה זו ביום 20.1.1994 חייב את BIP לשלם למחבוביאן סך של 1,110,029.80 דולר ארה"ב, בצירוף הוצאות הבוררות בסך 45,000 דולר ארה"ב ושכר טרחת עורכי דין בסך של 25,000 ליש"ט (להלן: פסק הבוררות בעניין הפרמיה). כמו כן חויבה BIP לשלם סכום נוסף של 45,000 דולר ארה"ב בגין חלקה בהוצאות הבוררות. כאמור, גד לא הייתה צד להליך זה והיא אף לא נטלה בו חלק באופן כלשהו. בעקבות פסק הבוררות בעניין הפרמיה הותר ל-BIP לתקן את התביעה שהגישה נגד גד בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובכתב התביעה המתוקן עתרה BIP לחייב את גד להשתתף עימה כדי 67.63% בכלל הסכומים ששילמה למחבוביאן על פי שני פסקי הבוררות (להלן יחד: פסקי הבוררות הזרים). תביעתה זו של BIP הופנתה גם כלפי נתבעים נוספים (המשיבים 6-2 בהליך דנן ולהלן: המשיבים הפורמאליים) ולגביהם נטען, בין היתר, כי הם רוקנו את קופתה של גד והביאוה למצב של חדלות פירעון על מנת לסכל אפשרות של גביית החוב הפסוק שייקבע בתביעה, אם BIP תזכה בה.

4.        סמוך לאחר הגשת התביעה המקורית לבית המשפט המחוזי בשנת 1987, הגישה גד בקשה לעיכוב הליכים אשר נסמכה על תניות הבוררות בהסכמים משנת 1976. בהחלטתו מיום 8.4.1990 נעתר בית המשפט לבקשה ועיכב את ההליכים, ובהחלטה נוספת מיום 21.9.1992 אושר על-ידו הסדר דיוני שנערך בין BIP לגד (להלן: ההסדר הדיוני) בדבר ניהול הליך בוררות בפני עורך הדין א' אולמרט (להלן: הבורר), ללא הנתבעים הנוספים (המשיבים הפורמאליים).

           סעיף 8 להסדר הדיוני, אשר לו חשיבות רבה לצורך ההכרעה בערעור דנן, קבע כך:

"מוסכם כי פסק הבוררות, לכשיינתן, יהיה כפוף לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וכי השיפוט בענין זה יהיה נתון לבית המשפט המחוזי בחיפה [...] בוטל פסק הבוררות, יחודשו ההליכים בין [BIP] לבין [גד] (יחד עם יתר הנתבעים) בת.א. 1730/87, ולא תתקיים כל בוררות נוספת. הצדדים מסכימים כי במקרה כזה בית המשפט יהיה רשאי להכריע בתובענה כנגד [גד] על יסוד הראיות (כפוף לכך שלא יעשה שימוש בראיות שהיוו עילה לביטול פסק הבורר) והסיכומים שהיו בפני הבורר, בלא שיהיה צורך לשמוע את העדויות ואת סיכומי בא-כוח הצדדים מחדש..." (ההדגשה הוספה).

           הליך הבוררות בין גד ל-BIP החל בשנת 1994 והוא התייחס לסכומים שבהם חויבה BIP על פי שני פסקי הבוררות הזרים. במסגרת הבוררות קבע הבורר כי פסקי הבוררות הזרים "יתקבלו לצורך קיומה של הבוררות" (ראו החלטת הבורר מיום 10.2.1995) ובהחלטה נוספת קבע כי פסקי הבוררות הזרים "תקפים ומחייבים" ומכוחם חלה על גד החבות לשפות את BIP בגין הסכומים ששולמו למחבוביאן על פי פסקי הבוררות הנ"ל (ראו החלטת הבורר מיום 12.1.1996). גד נקטה הליכים לביטול החלטותיו אלה של הבורר אך בקשותיה נדחו ונקבע כי מדובר בהחלטות ביניים וכי זכותה של גד לעתור לביטול החלטות אלה שמורה לה לכשיינתן פסק הבוררות. פסק הבוררות ניתן ביום 4.8.2003 ועל פיו חויבה גד להשתתף ב-50% ממכלול הסכומים ששילמה BIP למחבוביאן. כמו כן חויבה גד בהוצאות הבוררות ובשכר טרחת עורכי הדין והבורר (להלן: פסק הבוררות הישראלי).

5.        גד הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הבוררות הישראלי (ת"א 871/03) ובהחלטתו מיום 31.5.2004 נעתר בית המשפט לבקשה (כב' השופטת ב' בר-זיו) וביטל את פסק הבוררות הישראלי בקובעו כי הסמכות הייחודית לאישור פסק בוררות - ובמקרה דנן לאישור פסקי הבוררות הזרים - נתונה לפי הדין הישראלי לבית המשפט. לכן, כך נקבע, חרג הבורר מסמכותו באשרו את פסקי הבוררות הזרים ובחייבו את גד להשתתף בתשלום הסכומים שנקבעו בהם מתוקף אישור זה, גם אם הצדדים התיימרו להקנות לו סמכות לעשות כן בהסדר הדיוני שערכו (להלן: ההחלטה לביטול פסק הבוררות). עם ביטול פסק הבוררות הישראלי, ובשים לב לאמור בסעיף 8 להסדר הדיוני שצוטט לעיל, חודשו ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה (תחת מספר הליך חדש - ת"א 1124/04), ובפסק דינו מיום 22.11.2005 אישר בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ב' גילאור) את פסקי הבוררות הזרים. בית המשפט הוסיף וקבע כי בכך ניתן תוקף מחודש לפסק הבוררות הישראלי, מבלי להכריע בסכסוך לגופו. עוד ציין בית המשפט כי האפשרות להכריע בסכסוך בדרך זו נובעת מן האמור בסעיף 8 של ההסדר הדיוני ומן הפירוש הראוי שיש ליתן לו. בהתאם חייב בית המשפט את גד לשלם ל-BIP את הסכומים שבהם חויבה על-פי פסק הבוררות הישראלי ובאשר ליתר הנתבעים (המשיבים הפורמאליים) הורה בית המשפט כי התביעה נגדם תימחק וכי "אם תיכשל [BIP] בהליכים השונים המוקנים לה לשם ביצועו של פסק דין זה כנגד [גד], תהיה רשאית, במידת הצורך, לשוב ולהגיש מחדש את תביעתה נגד [המשיבים הפורמאליים] על פי פסק דין זה" (להלן: פסק הדין הראשון). גד ערערה על פסק הדין הראשון (ע"א 11829/05) וזה בוטל, בהסכמה, בפסק דינו של בית משפט זה מיום 5.9.2007 אשר קבע:

"בעלי הדין קיבלו את הצעתנו לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטלוהעניין יחזור אליו. מטרת ההחזרה היא שבית משפט קמא ייתן את פסק דינו על פי האמור בסעיף 8 להסדר הדיוני שנעשה בעבר בין בעלי הדין. משמע, לאחר שפסק הבוררות בוטל יכריע בית המשפט המחוזי על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר. הא ותו לא..." (ההדגשות הוספו).

           הדיון הוחזר אפוא אל בית המשפט המחוזי והערעור שבפנינו עניינו בפסק הדין אשר ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 10.1.2010 בעקבות אותו הדיון.

פסק דינו של בית המשפט קמא

6.        על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר, בצירוף סיכומים משלימים שהגישו הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את תביעתה של BIP וקבע כי הוכיחה את דבר קיומה של חבות המשותפת לה ולגד כלפי מחבוביאן. נקבע כי גד לא חלקה על קיומו של ההסכם המשולש, כי הייתה צד להליך הבוררות בעניין הריבית ולא הכחישה את קיומו ואת תוכנו של פסק הבוררות בעניין הריבית ואף צירפה אותו לכתב הגנתה. על כן, כך סבר בית המשפט, ניתן ללמוד מפי גד עצמה על היותה שותפה לחיוב שהושת באותו הפסק. אשר לחיובה של גד להשתתף בתשלומים שבהם חויבה BIP על-פי פסק הבוררות בעניין הפרמיה, בהקשר זה נדרש בית המשפט לשאלה האם ניתן לעשות שימוש בפסקי הבוררות הזרים כראיה. בית המשפט דחה את טענותיה של גד לפיהן לא ניתן לעשות כל שימוש ראייתי בפסקי הבוררות הזרים בקובעו כי הצדדים הסכימו לכך שהראיות שהוצגו לבורר ישמשו כראיות לצורך הכרעה בסכסוך ובקובעו עוד כי פסקי הבוררות הזרים באים אף הם בגדר הסכמה זו. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתן לומר שפסקי הבוררות הזרים הם "ראיות שהיוו עילה לביטולו של פסק הבורר" כמובנה של תיבה זו בסעיף 8 להסדר הדיוני, שכן החלטתה של השופטת ב' בר-זיו המבטלת את פסק הבוררות הישראלי מבוססת על הקביעה בדבר חוסר סמכותו של הבורר לאשר את פסקי הבוררות הזרים ואילו האפשרות לעשות שימוש ראייתי בפסקי הבוררות הללו לא עלתה כלל באותה החלטה.

           בהסתמכו על פסקי הבוררות הזרים כראיה שב, אפוא, בית המשפט המחוזי וקבע כי גד הודתה בקיומו ובתוכנו של פסק הבוררות בעניין הריבית ופסק זה וכל האמור בו הם על כן בגדר עובדה שאינה שנויה במחלוקת. אשר לפסק הבוררות בעניין הפרמיה, נקבע כי החיובים שהושתו בו יסודם בהסכם המשולש וכי ככל שהדבר נוגע למערכת היחסים שבין גד ל-BIP, העובדה שגד לא הייתה צד להליך הבוררות בעניין הפרמיה אינה רלוונטית ואין בה כדי לשלול את חבותה להשתתף בתשלום הסכומים שבהם חויבה BIP. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וקבע כי פסק הבוררות בעניין הפרמיה הוא ראיה לכך ש-BIP אכן חויבה בתשלום הסכומים העומדים בבסיס תביעת ההשתתפות שהגישה נגד גד. באמרת אגב הוסיף בית המשפט וציין כי הגם שפסקי הבוררות הזרים "הם בבחינת עובדה, אשר כמו כל עובדה אחרת ניתנה להוכחה בהליך משפטי", די היה בקבלת פסקי הבוררות הזרים כראיה בדרך של "הכרה אגבית" על מנת לבסס את תביעת ההשתתפות שהגישה BIP. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי אל סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: חוק פסקי חוץ) בציינו כי חוק פסקי חוץ עוסק אומנם בפסקי דין זרים ולא בפסקי בוררות ועל כן אינו חל בענייננו, אך סבר כי ניתן להחיל גישה דומה גם לגבי פסק בוררות חוץ בשים לב לכך ש"הכרה אגבית" לפי חוק פסקי חוץ אינה מצריכה נקיטת הליך מיוחד. עוד הוסיף בית המשפט כי דעתו נוטה לעמדה לפיה ניתן היה להכיר בפסקי הבוררות הזרים כראיה קבילה בהליך גם מכוח סעיף 3 לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, כ"א 287 כרך 10, 1 (נפתחה לחתימה ב-1958) (להלן: אמנת ניו-יורק), שאומצה בתקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), התשל"ח-1978 (להלן: תקנות לביצוע אמנת ניו-יורק).

           בפסק דינו התייחס בית המשפט המחוזי לראיות נוספות המבססות אף הן את חבותה של גד להשתתף בתשלום הסכומים שנפסקו לטובת מחבוביאן בפסקי הבוררות הזרים. בהקשר זה הפנה בית המשפט אל האמור בתצהירו של מר אילן אדייר (להלן: אדייר), אשר שימש כמשנה ליועץ המשפטי של חברת T&N Plc, חברת האם של BIP בתקופה הרלוונטית (להלן: חברת T&N) וטיפל מצד BIP בסכסוך עם מחבוביאן החל משנת 1985. תצהיר זה, על נספחיו, הוגש במסגרת הליך הבוררות הישראלי ובית המשפט קבע כי מסכת העובדות שנפרשה בו מבססת במידה הדרושה את העובדות העומדות ביסוד תביעת ההשתתפות וכי משבחרה גד שלא להגיש ראיות מטעמה בהליך הבוררות האמור, ניתן לבסס על מסכת עובדות זו את הקביעה בדבר החבות המשותפת של BIP ושל גד כלפי מחבוביאן.

7.        מכאן פנה בית המשפט לבחון את חלוקת החבות בין BIP לגד. בהקשר זה טענה BIP כי יש לסטות מ"חזקת השוויון בין חייבים" הקבועה בסעיף 56(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) ולקבוע, כי חלקה של גד צריך לעמוד על 67.63%, בהתאם לשיעור כספי הפרמיה שמהם נהנתה בפועל. טענה זו נסמכה על תצהירו של מר מיכאל פרל (להלן: פרל), ששימש כגזבר וכמנהל הכספים של קבוצת החברות עימה נמנתה BIP בתקופה הרלוונטית. פרל ציין בתצהירו כי מחבוביאן העביר את כספי הפרמיה לחשבונות פיקדון בהם השתמשו BIP וגד כדי לממן חלק מהשקעתן במיזם וכי מניתוח התנועות בחשבונות עולה כי גד עשתה שימוש ב-67.63% מתוך כלל סכומי הפרמיה שהועברו לחשבון, כאמור. בית המשפט קבע כי גרסתו של פרל לא נסתרה בחקירתו בפני הבורר הישראלי והוא שב והדגיש כי גד בחרה שלא להגיש בבוררות תצהיר עדות מטעמה. על כן קבע בית המשפט כי חלקה של גד בחבות להשבת הפרמיה יעמוד על 67.63%, אך הוא הוסיף וקבע כי באשר לחלקה של גד בתשלום ההוצאות המשפטיות ששולמו למחבוביאן בהליכי הבוררות הזרים תחול חזקת השוויון ובהתאם עליה לשאת ב-50% מהוצאות אלה. בית המשפט קיבל את גרסתה של BIP גם בכל הנוגע לביצוע התשלומים למחבוביאן, בהסתמכו על עדותו של אדייר אשר פירט בתצהירו את התשלומים שבוצעו ואת המועדים שבהם הועברו, בצירוף המסמכים הרלוונטיים. טענתה של גד כי התשלומים בוצעו על-ידי חברת האם של BIP, חברת N&T, ולכן אין ל-BIP עילת תביעה נגדה, נדחתה על-ידי בית המשפט בקובעו כי אין סיבה להניח שהתשלומים, שאכן בוצעו בפועל על-ידי חברת T&N, לא נעשו בשמה של BIP.

8.        בית המשפט דחה את טענותיה של גד בדבר אי-קבילות עדותם של אדייר ופרל. נקבע כי אף שחלקים לא מעטים ממה שתואר בתצהיריהם ובמסמכים שצורפו אליהם יכולים אכן להיחשב כעדות מפי השמועה משום שלעדים לא הייתה נגיעה אישית לדברים בזמן אמת, יש לקבל עדויות אלו נוכח המגמה הכללית של מעבר מכללים של קבילות להערכות של משקל הראיות. בית המשפט הדגיש כי גישה זו נכונה במיוחד בנתוני המקרה דנן, אשר בו יישום דווקני של כללי פסלות הראיות היה מביא לכך שלא ניתן להוכיח את התביעה נוכח ההליכים הרבים שנוהלו בפרשה ונוכח התפרשותם על-פני כשלושה עשורים. בתוך כך ציין בית המשפט כי אדייר, כיועץ המשפטי של חברת האם, טיפל בשתי ההתדיינות המשפטיות בין BIP ובין מחבוביאן בפני בית הדין הבינלאומי לבוררות, ואף ניהל תכתובות עם גד בנוגע לבוררות בעניין הפרמיה. על כן, כך נקבע, אין אדם שיכול היה להתאים יותר ממנו להעיד בשם BIP. כמו כן קיבל בית המשפט את הטענה כי הליך הבוררות הישראלי לא היה כפוף לדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט והוא שב והדגיש כי בבסיס ביטולו של פסק הדין הראשון עמדה הסכמת הצדדים שהושגה בשלב הערעור לפיה הסכסוך יוכרע על יסוד הראיות שהיו בפני הבורר. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות שהעלתה גד בקובעו כי מרוץ ההתיישנות בתביעת השתתפות תחילתו ביום שבו שילם התובע לנושה ובענייננו, כך קבע, לא חלפו שבע שנים בין מועד הגשת כתב התביעה המקורי והמתוקן ובין המועדים אשר בהם שילמה BIP למחבוביאן את הסכומים שבהם חויבה על פי פסקי הבוררות הזרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ