גדליהו ואח' נ' בן קליפה ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים 11 ו- 12 (להלן: "המבקשים") לביטול פסק דין שניטל כנגדם בתיק דנן במעמד צד אחד ביום 09.01.11.

ברקע לבקשה עומדת תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מ- 8 מחסנים והמבואה ביניהם שבבעלות התובעים והמצויים בקומת הקרקע של בניין מגורים בו מתגוררים בעלי הדין.

בדיון שהתקיים ביום 15.09.10 הוריתי לנתבעים להגיש הודעה אודות המשך ההליכים בתיק עד ליום 15.10.2010. עוד קבעתי, כי העדר הודעה תיחשב כהסכמה למתן פסק דין המקבל את התביעה.

משלא הוגשה כל הודעה מטעם הנתבעים במועד שנקבע לכך, עתרו התובעים בבקשה למתן פסק דין וקבלת התביעה, וכך הוריתי ביום 09.01.2011.

בנימוקי הבקשה, נטען כי כתב התביעה מעולם לא הומצא למבקשים, ולכן לא היה מקום ליתן כנגדם פסק דין ויש להורות על ביטולו מחמת שיקולי צדק. עוד נטען, כי בא-כוחם הקודם התרשל בטיפול בעניינם. המבקשים חתמו בפניו על ייפוי כוח על מנת שייצגם ויטפל בתיק, אך הוא לא עשה כן. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בא-כוחם הקודם לא עדכנם אודות ההליכים בתיק, ובכלל זה הצורך בהגשת הודעה בהתאם להחלטה מיום 15.09.2010.

התובעים (להלן: "המשיבים") מתנגדים לבקשה. ביחס לטעם הראשון בדבר אי המצאת כתב התביעה, טוענים המשיבים כי כתב התביעה נמסר למבקש עוד ביום 10.03.09, הן המיועד עבור המבקש 1 והן עבור רעייתו, המבקשת 2. עוד נטען, כי קיימת סתירה פנימית בבקשה, שכן מחד טוענים המבקשים כי מעולם לא הומצא להם כתב התביעה, ובאותה נשימה הם טוענים כי המבקש בעצמו נכח בשני הדיונים שהתקיימו בתיק דנן בתאריכים 11.03.2010 ו- 15.09.2010, כאשר בישיבה הראשונה האריך בית המשפט את המועד להגשת כתב הגנה ואף חייב את הנתבעים בתשלום הוצאות בגין איחור זה. בהמשך, אכן הוגש כתב הגנה לתיק. עוד נטען, כי טענת המבקשים כי מעולם לא הומצא להם כתב התביעה עומדת בסתירה מוחלטת לטענתם, כי חתמו על ייפוי-כוח לטובת בא-כוחם הקודם על מנת שייצגם בהליך.

באשר לנימוק השני שעניינו ברשלנות בא-כוחם הקודם אשר לא הגיש כתב הגנה, כטענת המבקשים, טוענים המשיבים כי אין כל ממש בנימוק זה, משום שכתב הגנה מטעם כל הנתבעים הוגש לתיק ע"י בא-כוחם הקודם כבר ביום 11.05.2010.

לטענת המשיבים, משהתברר כי אין כל בסיס לנימוקים המועלים בגדר הבקשה, הרי שאין מקום להיעתר לה.

בתשובה לתגובת המשיבים, הבהירו המבקשים כי בא-כוחם הקודם לא טרח ליידעם אודות ההתפתחויות בתיק, ואף לא מצא לנכון להיוועץ עמם בקשר להתנהלות בתיק.

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה, ואלה טעמיי לכך.

ביטול החלטה שיתנה במעמד צד אחד יכולה להיעשות מכוח שתי עילות: האחת – ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה ; והשנייה – ביטול על פי שיקול דעת.

בענייננו, המבקשים הודו בעצמם כי ידעו אודות ההליך שמתנהל כנגדם ואף חתמו לבא-כוחם הקודם על ייפוי כוח לצורך הטיפול בתיק זה. עוד הוכח, כי המבקש בעצמו נכח בשני הדיונים אשר התקיימו בתיק דנן וידע על החלטת בית המשפט מיום 11.03.2010 המורה על הארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעם כלל הנתבעים, ואכן כתב ההגנה מטעמם הוגש ביום 11.05.2010. לאור זאת, פסק הדין שניתן כנגד המבקשים במעמד צד אחד, בדין ניתן. לפיכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול הדעת.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד – סיבת מחדלו של בעל דין ; והשני – סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט. מדובר בשני שיקולים הנבחנים באופן מצטבר, כאשר הפסיקה העניקה לשיקול השני מעמד של בכורה.

בענייננו, נראה כי סיבת אי מסירת ההודעה בהתאם להחלטה מיום 15.09.2010, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה במחדל בא-כוחם הקודם של המבקשים אשר לא עדכן את המבקשים באשר להתפתחויות בהליך בפניי. לדידי, על מחדל מסוג זה ניתן לפצות בתשלום הוצאות עבור הטרחה ואי הנוחות אשר נגרמו למשיבים בשל העיכוב שחל בבירור תובענה. לא התרשמתי, כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או התעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר כאמור בפסיקת הוצאות.

אשר לשאלה השנייה שדנה בסיכויי ההגנה, שהיא השאלה העיקרית, די בשלב זה להצביע על הגנה אפשרית. עיון בכתב ההגנה מלמד, כי המבקשים מראים נימוקי הגנה אשר מצדיקים ביטול פסק הדין.

על יסוד האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כנגד הנתבעים 11 ו- 12 מיום 09.01.2011.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת עותק החלטה זו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ג, 25 מאי 2013, בהעדר הצדדים.