אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גדיר נ' נצ'ט

גדיר נ' נצ'ט

תאריך פרסום : 11/03/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
41364-08-11
17/02/2013
בפני השופט:
דאוד מאזן

- נגד -
התובע:
דיאנה נצ'ט
הנתבע:
שחר גדיר

החלטה

בפני בקשה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 , לפיה נדרש בית המשפט

לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהפעלת תקנה 519 מציבה על כפות המאזניים, זו מול זו, שתי

זכויות בסיסיות: האחת – הזכות החוקתית לגישה לערכאות, והתדיינות להליך הוגן והשנייה –

זכותו של הנתבע להחזר הוצאות אם יזכה במשפט.

מעמדה של זכות זו של הגישה לערכאות נקבע זה מכבר בפסיקה וקיבל משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם, ראו למשל ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל, פ"ד נא(3) 577, 629, וכן רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר ואח', תק-על 2006(2), 836 ,עמ' 844 ואזכוריו).

ההלכה היא שאין מכבידים על תובע למצות את זכותו בבית המשפט רק משום שאין ידו משגת להפקיד הוצאות המשפט (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650א). באיזון המתבקש בין זכות התובע לגישה לערכאות, לזכות הנתבעת שלא יגרמו לה נזקים כספיים באם תדחה התביעה נגדה: "רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת" (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ו-4 אח'.

עיון בכתב התביעה מעלה כי לא צורפו לתביעה מסמכים המוכיחים נכונות טענות התובע ולו ברמה נמוכה ביותר, כל שטען התובע הוא כי רכב המאזדה נשוא התובענה הוא בבעלותו בפועל על אף שהיה רשום, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, על שמה של הנתבעת. הוא מוסיף כי תמורתו מסר סך של 15,000 ₪ במזומן לבעל המגרש וכן מסר רכב פיג'ו שמחירו 34,000 ₪. והיתרה ששולמה בהלוואה שנטלה הנתבעת לבקשתו הוא היה מחזיר לה בסכום של 1000 לחודש , דבר הנמשך 18 חודשים עד שיחסיהם התערערו. אולם התובע לא דאג לצרף ראיה כלשהי לתמיכה בטענותיו.

קשייו של התובע מתעצמים אל מול הסכם רכישת הרכב מהמגרש במשגב, שהוצג ע"י הנתבעת (צורף לכתב הגנתה) בו רישום ברור כי הקונים הם התובע והנתבעת ולא אחד מהם מה שמעלה תמיהה לעניין בעלותו הבלעדית של התובע ברכב.

למעלה מן הדרוש ייאמר כי, עיון בכתב התביעה מעלה כי, התובע מודה כי הוא היה מוגבל בבנק ולכן הבנק לא נתן לו מימון לרכישת רכב. התובע אשר הוכרז חשבונו כחשבון מוגבל , בחר להמשיך ולבצע עסקאות רכישת רכבים והכניס את עצמו להוצאות ואף דרש כי הנתבעת תיטול במקומו הלוואה שהוא ערב לפירעונה. התנהלות זו מעלה תמיהה אך יותר מכך, הדרישה כי הרכב יירשם על שמה של הנתבעת מעלה תמיהה גדולה אף יותר ויוצר חשש להעלמת נכסים, אחרת למה שמישהו יבחר לרכוש רכב ולא לרשום אותו על שמו! הדבר מעיד על יכולת כלכלית דווקא ולא על חסרון כיס.

כמובן, המחלוקת הנ"ל דורשת בירור עובדתי מעמיק, כאשר על כל טוען מוטל הנטל להוכיח טענותיו במידה הנדרשת במשפט אזרחי.

ביהמ"ש לא יחסום את דרכו של התובע מלנהל את תביעתו, והעובדה כי מונה לו סניגור מהסיוע המשפטי אינה עילה לפטור אותו מהפקדת ערובה כאשר המקרה מחייב זאת. אומנם חסרון כיס לא אמור להיות בעוכרו של התובע ולא מחייבים אדם להפקיד ערובה רק בשל העובדה כי הוא עני וכי אם יפסיד בתביעה הדבר יקשה על גביית הוצאות. אך מנגד על ביהמ"ש לשמור על זכויות הצד שכנגד אשר אם יתברר כי לשווא הטריחו אותו וגררו אותו להליכים משפטיים לא יצא נפסד ולא יקבל את הוצאותיו אשר הדין מקנה לו, רק בגלל העובדה כי לתובע אושר סיוע משפטי.

יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' השופטת כהן בת.א. 20918-10-09 יחזקאל הללי נ' Reebok International Limited (פורסם בנבו, 17.03.2011) כי :

" תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותה. מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה".

התובע טוען כנגד הבעלות הרשומה של הנתבעת ברכב במשרדי הרישוי. לא זו אף זו התובע מאשר שהנתבעת היא זו שנטלה הלוואה למימון רכישת הרכב אך שליטתו הוא פרע הלוואה זו, מבלי לצרף ראיות על דרך פירעון זו.

לאור המורם, האיזון הראוי בתיק זה הינו הטלת הוצאות אשר התובע יכול לעמוד בהן בעיני ביהמ"ש.מכל מכלול הנתונים הקיים לעת עתה בתיק אני סבור כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ומורה לתובע להפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 3000 ₪ ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת וזאת תוך 45 ימים מהיום.

לא תופקד הערובה בתוך המועד שנקבע, ישקול ביהמ"ש להורות על מחיקת התובענה שהוגשה ע"י המשיב.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ