אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גברין נ' מדינת ישראל

גברין נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 19/02/2012 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
41063-07-11
15/02/2012
בפני השופט:
יורם צלקובניק

- נגד -
התובע:
עבדאללה גברין ע"י ב"כ עו"ד יגאל טמיר
הנתבע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד סימונה זילבר
פסק-דין

פסק דין

ביום 23.5.2011 נפסל המערער לנהיגה על ידי רשות הרישוי, לתקופה של חמש שנים.

ביום 22.6.2011 אישר בית משפט לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת א. ג'רבי) את החלטת רשות הרישוי, והותיר את הפסילה על מכונה, לתקופה שנקבעה בהחלטת הרשות.

הערעור מכוון כנגד החלטת בית המשפט לתעבורה.

פסילת רישיון הנהיגה נעשתה על פי הסמכות הנתונה בידי רשות הרישוי בהוראת סעיף 56 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: הפקודה), לפיה, אם קיים שכנוע על פי ראיות שהובאו בפני הרשות, "כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברשיון נהיגה."

בהחלטת הפסילה שניתנה לאחר עריכת שימוע בפני מר עוזי יצחקי, סמנכ"ל בכיר תנועה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, צויין כי בדרך נהיגתו של (המערער) יש משום סכנה "לעצמו וליתר משתמשי הדרך" וזאת, לאחר "עיון בהרשעות הנהג מאז קבלת רישיון הנהיגה ובמהלך חמש השנים האחרונות". בתצהיר מאותו יום, צויין על ידי מר יצחקי, כי ממרשם הרשעות התעבורה של המערער, עולה, כי לחובת המערער 94 הרשעות קודמות, מתוכן 41 הרשעות שאינן עבירות חניה, וכן הרשעה בעבירה הכלולה בתוספת העשירית לפקודת התעבורה, כל אלה בחמש השנים האחרונות שקדמו להחלטת הפסילה. עוד צויין בתצהיר כי החלטת הפסילה מעוגנת בסעיף 56 כאמור, וכן בתקנה 212ב לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

למען הבהרת הדברים יצויין, כי תקנה 212ב, שהותקנה במסגרת תיקון מס 11 לתקנות התעבורה, תש"ע- 2010, מיום 31.5.2010, (פורסמה בק"ת 6900 ביום 23.6.2010), בזיקה לסעיף 56 הנ"ל, עניינה- "פסילת רישיון לנהגים מסוכנים", ולפיה:

רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה:

30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה;

חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה.

קביעת קיומן ותוקפן של הרשעות לצורך תקנה זו, תהיה כאמור בתקנה 545, בשינויים המחויבים.

על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה.

אין בתקנה זו כדי לגרוע מתוקפה או תקפותה של כל פסילה אחרת שהוטלה על הנהג.

מפרוטוקול השימוע שצורף לסכומי המשיבה, עולה, כי השימוע התקיים בשני מועדים. במועד הראשון, 16.5.2011, ביקש המערער דחיה לצורך הסדרת ייצוג, ונרשם מפיו כי הוא "נהג טריילר", "ועובד שעות רבות ונמצא על הכביש", וכי החברה "בבעלותו, אומר שכלי הרכב רשומים על שמו, ולא יודע מי עשה את העבירות. נמסר לו דוח פרוט העבירות". במעמד זה נמסר למערער דוח המפרט את הרשעותיו, והוא התבקש "להביא הוכחות, וכל מה שצריך לשימוע הבא".

בישיבת השימוע השנייה, שהתקיימה ביום 23.5.2011, בה היה המערער מיוצג על ידי עו"ד אלמוג אזולאי, (שייצג את המערער גם בדיון בבית המשפט קמא), ציין עו"ד אזולאי כי שתיים מבין 41 ההרשעות הינן עבירות חניה. בנוסף טען נגד סבירות תקנה 212ב, וכי זו אינה עומדת בהנחיות שניתנו בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 3676/08 יניב ז'נו ואח' נ. מ"י, (ניתן ביום 27.7.2009, להלן: עניין ז'נו). על פי מה שנטען, אין בתקנה אמות מידה וכללים אובייקטיביים לפסילת נהגים, ומשהתקנה מתבססת על מספר ההרשעות שעובר הנהג, לא נותר למעשה, כל מרווח של שיקול דעת לרשות הרישוי. עוד נטען כי מפסק הדין בעניין ז'נו, עולה, כי גובשו על ידי רשות הרישוי הנחיות ליישום סעיף 56 לפקודה, וכי הנחיות אלה לא פורסמו, ולפיכך מתבקשת דחיית השימוע לצורך קבלת "חוברת ההנחיות". בנוסף, טען עו"ד אזולאי – כך ניתן להבין מפרוטוקול השימוע - כי המערער כופר ב- 39 הרשעות מתוך 41 שנרשמו לו, (החל מהרשעה מס' 53), וכי בדעתו לפנות למשטרת ישראל, כדי שיועברו אליו התיקים הנוגעים לאותן הרשעות. לדברי עו"ד אזולאי, מדובר בדוחות שלא שולמו על ידי המערער, וההרשעות מתבססות על הוראת סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב- 1982, (לפיה אם לא שולמו הקנסות וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס, או להודעה על בקשה להישפט, יראו את מקבל הדוח "כאילו הורשע בבית משפט, ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס"). עו"ד אזולאי קבל בנוסף, כי לצורך הכנת טיעוניו לפני השימוע ניתנו לו שני "ימי עבודה" בלבד, לאחר שהייצוג הוסדר, וכי נוכח כך שהמערער "כפר בהרשעות שלו לפי זכותו החוקית ויכול מאוד להיות שבהתאם לחומר שיתקבל ממשטרת ישראל, ההרשעות שלו יפחתו מ- 30...", נדרשים למערער 45 ימים כדי לפנות למשטרה לצורך בירור טענותיו.

מנגד, הבהיר מר יצחקי במהלך השימוע, כי תקנה 212ב הותקנה בעקבות הדברים שנאמרו בעניין ז'נו, והיא כוללת את "כל הקריטריונים לביצוע ההליך לטיפול בנהגים מועדים", וכן באילו מצבים ניתן לקצר את תקופת הפסילה. מר יצחקי קבע כי אין הוא רואה מקום לדחיית המשך השימוע והותרת רישיונו של המערער בידו, מאחר שהיה סיפק בידי המערער להיערך לדיון, ולנוכח הסיכון הנשקף מנהיגתו, וכי אם ירצה בכך המערער, יהיה בידו לשטוח מלוא טענותיו לקראת הדיון בבית המשפט.

בעקבות ההחלטה בשימוע, פנתה המשיבה לבית המשפט לתעבורה בבקשה לאישור הפסילה על פי הוראת סעיף 57(ב) לפקודה, בד בבד פנה המערער לבית המשפט לצורך ביטול הפסילה, על פי הוראת סעיף 57(א) לפקודה.

בטיעוניו בפני בית המשפט קמא, שהושמעו ביום 22.6.2011, חזר עו"ד אזולאי וטען, כי תקנה 212ב לוקה בחוסר סבירות מהותית; כי לא ניתן לו זמן מספיק להתכונן לשימוע, וכי באותם ימים היה הנאשם "בעלים של רכבים שונים", ולא ניתנה דחיה לבדיקת העניין. עוד טען כי אין בהרשעות המערער כדי להצביע במובהק על כך שדרך נהיגתו מהווה סיכון.

כאמור, אישר בית המשפט קמא את החלטת הפסילה, בהחלטה מנומקת ומפורטת, תוך דחיית הטענה לעניין אי סבירותה של התקנה.

ב"כ המערער דהיום, עו"ד יגאל טמיר, טען כי יש מקום לביטול החלטת בית המשפט קמא, המאשרת את החלטת רשות הרישוי, באופן שהוראת פסילת הרישיון תבוטל. לחלופין, מבקש המערער לקצר את תקופת הפסילה, בהתאם לסמכות הנתונה בתקנה 212ב(ג), או לסווג את הפסילה, באופן שיותר למערער לנהוג ברכבו של אחיו, שהינו נכה צה"ל ומוגבל בתנועה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ