אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גבריונס טהה(אסיר) נ' משרד הפנים

גבריונס טהה(אסיר) נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 17/07/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
633-05-13
08/07/2013
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
אוקובאי גבריונס טהה (אסיר)
הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין

1.העותר הוא נתין אריתראי. הוא נכנס לישראל ביום 16.3.2009 (לגרסת המשיב, העותר טוען כי נכנס לישראל בשנת 2008). עד יום 19.1012 היתה לעותר אשרה מסוג 2(א)(5), שחודשה מדי פעם.

2.ביום 9.10.12 נעצר העותר בחשד לגניבת טלפון נייד. עוד בטרם הוגש כתב האישום נגד העותר ובמהלך מעצרו, הגיעו העותר וב"כ המדינה להסכמה לפיה העותר יוכל להשתחרר ממעצר כנגד ערבויות מוסכמות (ר' פרוטוקול ישיבת יום 12.10.12 במסגרת מ"י 7685-10-12 בפני כב' השופטת האפט). בסופו של דבר העותר לא עמד בתנאי השחרור, ולכן לא שוחרר ממעצר.

3.נגד העותר הוגש כתב אישום במסגרתו הוא הואשם בעבירות של גניבה והסגת גבול.

העותר הגיע לעסקת טיעון עם המאשימה, מכוחה הוא הסכים להודות בעבירת הגניבה, והוסכם כי ייגזר עליו עונש מאסר של 21 ימים. בישיבת יום 24.10.12 תוקן כתב האישום – בהתאם לעסקת הטיעון, העותר הודה באשמה בעבירת הגניבה, ובית המשפט (כב' השופטת בן ארי) הרשיע אותו בעבירה זו. במסגרת גזר הדין, מצא בית המשפט כי העונש המוסכם במסגרת עסקת הטיעון הוא עונש סביר, ראוי ועומד בתנאי תיקון 113 לחוק העונשין. זאת מאחר שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר הודה והורשע, וחסך מזמנו של בית המשפט. כן ציין בית המשפט שמכשיר הטלפון הוחזר לידיו של המתלונן. בית המשפט גזר אם כן על העותר עונש של 21 ימי מאסר בפועל מיום מעצרו ב-9.10.12.

4.תוקף האשרה של העותר פג ביום 19.10.12. ביום 25.10.12 שלחה משטרת ישראל למשיב בקשה לביטול רישיון ישיבתו בישראל של העותר לאור ביצוע עבירת הגניבה. בסמוך לתום מאסרו של העותר, ביום 29.10.12 התקבלה החלטת המשיב מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מספר 3 הוראת שעה) תשע"ב (להלן: "החוק למניעת הסתננות") ונוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי מספר 10.1.0010 מיום 24.9.2012 (להלן: "הנוהל"). בהחלטה שהתקבלה לאחר שימוע שנערך לעותר, נקבע כי יש להחזיק את העותר במעצר עד לגירושו מישראל. ביום 11.11.12 הוצא צו גירוש נגד העותר, בו צוין כי הוא משמש אסמכתא להחזקתו במשמורת עד לגירושו (נספח א'1 לעתירה). בהמשך אושרו צווי הגירוש והמשמורת פעמים נוספות על ידי בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים (נספחים ה'1 – ה'3 לעתירה). העותר הועבר אם כן למעצר מנהלי בתום תקופת מאסרו, והוא שוהה במעצר מאז עד היום.

טענות הצדדים

5.במסגרת העתירה, העלה העותר טענות כלפי מדיניות המשיב וכלפי יישום החוק למניעת הסתננות באמצעות התקנת הנוהל, שהוא לגישתו בלתי חוקתי בעליל. זאת משום שהנוהל מאפשר לפקידי המשיב להכריז על מעצר מנהלי לתקופה של שלוש שנים ויותר.

בסיכומים מטעמו טען העותר כי אין כיום הליך הרחקה בפועל של אזרחים אריתראים – לא לאריתריאה ואף לא לכל מדינה שלישית אחרת. אין אם כן אפשרות אופרטיבית לגרש את העותר מישראל. העותר טוען כי בהיעדר הליך הרחקה, גירוש או מגבלת זמן על הכליאה, הפגיעה בו אינה מידתית.

6.העותר הוסיף וטען כי בהליך שנוהל בעניינו היו פגמים מהותיים. כך, הליך השימוע התקיים רק לאחר הוצאת צו הגירוש; לא נערך שימוע נפרד לענין ביטול אשרתו של העותר; לא הוסברה לעותר מהות הליך השימוע; ולא ניתנה לא הזדמנות כנה לשטוח את טענותיו בפני המשיב.

עוד נטען כי ישנם פגמים מהותיים בבקשה לביטול הרישיון של העותר בה נקבעה המסוכנות של העותר. כך, חוות הדעת שהוצגה על ידי המשיב בהקשר זה אינה חוות דעת - אלא בקשה לביטול רישיון ישיבה. הבקשה היא כוללנית ואינה כוללת את העובדות הספציפיות של העותר. אין בה גם הסבר ביחס לסכנה כביכול הנשקפת מהעותר.

7.העותר טען כי הוא אינו מסוכן לשלום הציבור ולביטחונו. לגרסתו, לא כל עבירה הנעברת על ידי מי שנהנה ממדיניות אי הרחקה די בה כדי למתג את העבריין כמי שהוא "מסוכן לשלום הציבור". העבירה של העותר היא בתחתית רף הענישה. בית-משפט השלום אף הסכים לשחרור העותר בערבות בטרם הוא הורשע. על כל פנים, העונש שנגזר על העותר מאיין את המסוכנות הנטענת שלו.

8.המשיב טען מנגד כי דין העתירה להידחות. בסיכומים מטעמו טען המשיב כי הוא פעל מכוח הנוהל, והפעיל כדין את שיקול דעתו. לכן בית המשפט אינו צריך להתערב בהחלטתו. לגישת המשיב, אדם השוהה בישראל מכוח רישיון ישיבה זמני, וודאי שמי ששוהה בישראל לאחר שהסיג את גבולה באופן בלתי חוקי, יוכל להמשיך ברישיון הישיבה הזמני שהוענק לו רק אם הוא מקבל על עצמו את חוקי המדינה בה הוא חפץ לשהות.

9.המשיב טען כי לא נפל כל פגם בהליך המנהלי שנערך בעניינו של העותר. כאשר העותר הועבר לידי המשיב, היה זה לאחר שפג תוקפו של רישיון הישיבה שלו. לכן אין עסקינן בהליך של ביטול אשרה. אין גם בסיס לטענות העותר ביחס להליך השימוע שנערך לו. מגיליון השימוע עולה כי לעותר נערך שימוע כדין בהתאם להוראות ס' 30(א) לחוק למניעת הסתננות, ואין ממש בטענותיו בהקשר זה. אין גם ממש בטענה לפיה הליך השימוע נערך לאחר שהוצא צו הגירוש. באשר לטענות לגבי חוות הדעת שהוצאה ביחס למסוכנות העותר, נטען כי אין כל פגם בחוות הדעת, והיא עומדת בכל תנאי הנוהל. חוות הדעת קבעה כי העותר הורשע בעבירה שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור. די באמור בחוות הדעת שאינה חייבת בהכרח להיות מפורטת.

10.המשיב טוען כי שמטרתו של הנוהל אינה ענישה פלילית, אלא תכליתו להרחיב את החלת החוק על מי שנכנס למדינה ובחר שלא לציית לחוקיה. פרשנות שונה של הנוהל ובחינתו ב"משקפים פליליים" תרוקן אותו מתוכן.

באשר לחומרת העבירה, טען המשיב כי הנוהל אינו מחייב עבירה חמורה. נהפוך הוא: הנוהל הותקן כדי להגן על הציבור בישראל מפני מסתננים שנכנסו לשטחה שלא כדין, והם מפרים את החוק באופן המסכן את שלום הציבור. משנפסק כי העותר עבר את העבירה שיוחסה לו, הרי ברי שהוא אינו מכבד את חוקי המדינה, ומסכן בכך את שלום הציבור. מטרת המשמורת היא להגן על הציבור מפני התנהגויות שליליות כגון זו של העותר. ההחלטה מסורה לידי המשיב, אשר פעל כדין ולא נפל כל פגם בהחלטותיו.

11.עוד הוסיף המשיב כי ביום 3.7.13 החליט היועץ המשפטי לממשלה לתקן את הנוהל, ולהוריד את סף העבירות החוסות תחתיו מ"עבירה המסכנת את ביטחון המדינה ושלום הציבור" ל"עבירה שיש בה משום פגיעה ממשית לסדר הציבורי". התיקון נעשה לאור העובדה כי הנוהל במתכונתו הקודמת השיג את מטרתו באופן חלקי בלבד, ובמטרה להרתיע גורמים עבריינים - תוך איזון בין השיקולים הנוגעים לענין.

המשיב טען כי הנוהל המתקן התייחס באופן מפורש לעבירה של גניבת טלפונים ניידים. עוד הוסיף המשיב, למעלה מן הצורך, כי המדינה פועלת לגירוש נתיני אריתריאה למדינה שלישית.

דיון

12.סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 קובע כי מי שאינו אזרח ישראלי, יכול להיכנס למדינת ישראל רק אם יש ברשותו אשרה מתאימה. סעיף 2 לחוק זה מקנה לשר הפנים סמכות לתת אשרות שונות. סעיף 2(א)(5) קובע כי שר הפנים מוסמך לתת:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ