אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גבריאלאוגלו נ' נתיבי איילון בע"מ ואח'

גבריאלאוגלו נ' נתיבי איילון בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 08/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1986-09
08/07/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
קורין גבריאלאוגלו
הנתבע:
1. נתיבי איילון בע"מ
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה בהרצליה
3. מעצ- החברה הלאומית לדרכים בישראל

החלטה

בקשה לסילוק על הסף של חלק מטענות התובעים בתביעה.

התביעה מתייחסת לחלקה 11 בגוש 6522 (להלן: "החלקה"), שבבעלות המשיבים הם התובעים בתביעה (ויכונו להלן: "התובעים"). טענות הצדדים נוגעות לשתי הפקעות – הראשונה, הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) שפורסמה ביום 23.2.00 (להלן: "ההפקעה הראשונה"), והשנייה – לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, שפורסמה ביום 16.4.07 (להלן: "ההפקעה השנייה").

ביום 27.10.98 אושרה למתן תוקף תוכנית הר/1645ב'. בעקבות אישור התוכנית הנ"ל, השתנה ייעוד חלק מהחלקה מייעוד חקלאי ע' לייעוד דרך. הייעוד של יתרת החלקה (2,599 מ"ר) נותר ייעוד חקלאי א'. לאחר אישור התוכנית פורסמה כאמור ההפקעה הראשונה, שחלה על שטח החלקה שיועדה לדרך.

ביום 13.2.03, אושרה תוכנית הר/1941, אשר שינתה את ייעוד יתרת החלקה מחקלאי א' לשצ"פ. לאחר מכן פורסמה ההפקעה השנייה, שעל פיה הופקע חלק נוסף מהחלקה. התביעה דנן מתייחסת לפיצויים בגין הפקעת חלק מיתרת החלקה בייעוד שצ"פ. התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי בגין חלק החלקה שהופקע, לפי הייעוד ההיסטורי של החלקה, קרי על פי הייעוד החקלאי, לפני שייעודה שוּנה לדרך.

בבקשה הנוכחית טוענות המבקשות כי המשיבים 1-4 (הם התובעים בתביעה ויכונו להלן: "התובעים") אינם רשאים להגיש תביעה לפיצויי הפקעה לפי שווי החלקה בייעוד הקודם. לטענתם, במועד פרסום הצו, ייעוד השטח שהופקע בהפקעה השנייה היה שצ"פ, ולכן הפיצוי לו זכאים התובעים הוא פיצוי לפי ייעוד זה (ולא לפי הייעוד הקודם, חקלאי א'). תביעה לפיצויי הפקעה לפי הייעוד הקודם, היא למעשה תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך, המוגשת במסווה של תביעה לפיצויי הפקעה. התובעים בתביעה דנן עתרו כי פיצויי ההפקעה יחושבו לפי שווי החלקה בייעוד ההיסטורי שלה ולא על פי ייעודה במועד ההפקעה.

המבקשות טענו, כי התובעים הגישו ביום 25.10.01 תביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבנייה, בעקבות תוכנית הר/1645ב'. הוועדה המקומית דחתה את תביעתם לירידת ערך, ועל ההחלטה הוגש ערר לוועדה המחוזית, שמינתה שמאי מכריע – את השמאי מר יצחק סיוון. המבקשות טענו כי הכרעותיה של ועדת הערר והכרעותיו של השמאי המכריע עליהן היא הסתמכה, מהוות השתק פלוגתא, שהתובעים כבולים אליהן, והם מנועים ומושתקים מלטעון במסגרת התביעה הנוכחית טענות העומדות בסתירה לקביעות אלה. המבקשות טוענות כי אף שקביעות ועדת הערר מתייחסות ליום 27.10.98, והערכת השווי עליה נסמכת התביעה מתייחסת ליום 22.5.00, הרי אין לכך משמעות כי גם לשיטת התובעים לא חל כל שינוי בערך החלקה מיום 27.10.98 ועד יום 22.5.00.

לכן, יש לקבוע כי ערך החלקה הוא כפי שקבעה ועדת הערר – קרי 45$ למ"ר בייעוד חקלאי, ושווי השטח שייעודו שונה לדרך הוא 5 $ למ"ר. טענת התובעים בתביעה דנן עומדת בסתירה לקביעה זו – הם טוענים כי שווי החלקה הוא 120$ למ"ר בייעוד חקלאי ו-12$ למ"ר בייעוד דרך. המבקשות טוענות כי בתביעה חוזרים התובעים ומעלים טענות ביחס לאופן קביעת שווי החלקה, שנדחו על ידי השמאי המכריע ועל ידי ועדת הערר. כך בין היתר התובעים טוענים כי יתרת החלקה שלא יועדה לדרך בתוכנית הר/1645ב' נפגעה ב-100%, בעוד שלפי קביעת השמאי, הפגיעה ביתרת החלקה היא בשיעור של 20% בלבד. המבקשות טוענות כי התובעים נהנו מפירות ההחלטה החלוטה של ועדת הערר, שקוימה במלואה, והם מנועים מלטעון טענות הסותרות את החלטתה של הוועדה, טענות שאינן דרות בכפיפה אחת עם הטענות מכוחן הם זכו בפיצוי בגין ירידת ערך.

עוד טענו המבקשות כי יש להחיל נגד התובעים השתק שיפוטי, מאחר שהם העלו טענות סותרות בהליכים אחרים.

התובעים טענו כי יש לדחות את הבקשה. לטענתם, יש לראות את שתי ההפקעות כהפקעה אחת, כאשר ההפקעה השנייה היא הרחבה של ההפקעה הראשונה. המבקשות היו חייבות להפקיע את החלקה בשלמותה כבר במועד ההפקעה הראשונה, ולא לעשות זאת לשיעורין. בתביעה דנן קיזזו התובעים לטענתם את הסכומים שנפסקו לזכותם בגין פיצויי ירידת ערך בתוכנית הראשונה, וככול שייפסקו לזכותם פיצויי ירידת ערך העתיד בגין התוכנית השנייה, הסכום שיתקבל יקוזז מהתביעה דנן.

באשר לטענה בדבר השתק פלוגתא, טענו התובעים כי השאלה שנדונה בפני ועדת הערר שונה מהשאלה שתידון בתביעה דנן. שאלת גובה פיצויי ההפקעה לא נדונה מעולם בפני השמאי המכריע וקביעותיו של השמאי אינן מתייחסות להפקעה אלא לירידת ערך. עוד נטען כי ועדת הערר אינה ערכאה שיפוטית אלא ערכאה אדמיניסטרטיבית, ואף מטעם זה אין החלטתה מהווה השתק פלוגתא. התובעים טענו כי לאחר פסיקת השמאי חלו בחלקה שינויים משפטיים ועובדתיים, ואף מטעם זה לא ניתן לקבוע כי חל השתק פלוגתא. לכן, יש מקום לבחון היום את שווי החלקה לצורך קביעת פיצויי ההפקעה, במנותק מקביעת השמאי המכריע. לטענת התובעים, קבלת טענת המבקשים משמעה כי כל אימת שמוגשת תביעה לירידת ערך, לא ניתן יהיה עוד להגיש תביעה לפיצויי הפקעה, וזו תוצאה שאינה הגיונית.

התובעים טענו כי המבקשים הם אלה שטענו בפני השמאי המכריע טענות שונות מאלה אותן הם מעלים היום, והם אלה שטענו בפניו כי לא היתה ירידת ערך כלל לחלקה הנפגעת. התובעים טענו כי אין לקבל את טענת ההשתק השיפוטי, וכי טענות התובעים בתביעה הנדונה ובתביעה לירידת ערך אינן מנוגדות כלל.

המבקשות השיבו לתגובת התובעים. הן טענו כי ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי כאשר ניתן תוקף לתוכנית חדשה המייעדת את המקרקעין להפקעה, הפגיעה בבעל המקרקעין היא דו שלבית - קודם כל הוא נפגע משינוי הייעוד (ואז הוא זכאי לפיצוי על ירידת ערך הקרקע), ולאחר מכן הוא נפגע כאשר מבוצעת ההפקעה בפועל (ואז הוא זכאי לפיצוי על שלילת הבעלות).

המבקשות הוסיפו כי התובעים לא הבהירו כיצד הם נפגעים מביצוע שתי ההפקעות, כאשר הם הגישו תביעות הן בגין ירידת הערך והן בגין עצם ההפקעה, ביחס לשתי ההפקעות. עוד נטען כי בין שתי התוכניות מכוחן בוצעו שתי ההפקעות אין זיקה תכנונית, ושתי התוכניות הן תוכניות עצמאיות שאין תלות בין ביצוע כל אחת מהן לבין ביצועה של האחרת.

באשר לטענת השתק פלוגתא, טענו המבקשות כי הפלוגתא הרלוונטית היא שווי החלקה לאחר אישור תוכנית הר/1645ב', והצדדים כבולים בקביעת ועדת הערר כי שוויים ביום 27.10.98 היה $ למ"ר. קביעה זו צריכה לשמש נקודת המוצא והבסיס להערכת שווי פיצויי ההפקעה בגין ההפקעה הראשונה, ולא ניתן להתעלם ממנה. ועדת הערר היא גוף המפעיל סמכויות שיפוטיות ויש לראותו כטריבונל שקביעותיו יוצרות מעשה בית דין, מה עוד שהתובעים לא השכילו להבהיר כיצד השוני בסדרי הדין בין ועדת הערר לבין בית המשפט עלול לפגוע בהם.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הבקשה כפי שהוגשה.

אכן, דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הכלל הוא שכאשר ניתן תוקף לתוכנית חדשה המייעדת את המקרקעין להפקעה, הפגיעה בבעל המקרקעין היא דו שלבית, והפיצוי בגינה הוא דו שלבי. בשלב הראשון הפגיעה היא בגין ירידת ערך המקרקעין כתוצאה משינוי הייעוד שלהם, ובקשר עם פגיעה זו – זכאי בעל המקרקעין לפיצוי לפי ס' 197 לחוק התכנון והבנייה. בשלב השני, הפגיעה נובעת מנטילת הבעלות במקרקעין, ובשלב זה הפיצוי הוא בגין שלילת הבעלות, על פי הייעוד של המקרקעין ערב ההפקעה (קרי הייעוד החדש). מנגנון זה מבטיח פיצוי מלא לבעל המקרקעין, בקשר עם מלוא הפגיעה בזכויותיו – הן הפגיעה בשווי המקרקעין, והן הפגיעה בזכויותיו בהם.

אולם, התובעים בתביעה דנן טוענים כי בנסיבות המקרה דנן, יש לראות את שתי ההפקעות כהפקעה אחת, ולקבוע כי למעשה במסגרת ההפקעה הראשונה היה על המבקשות להפקיע מהם את מלוא זכויותיהם במקרקעין. אינני מביעה בשלב מקדמי זה של הדיון עמדה ביחס לטענה זו. אולם, היה ותתקבל, ובית המשפט יקבע כי יש מקום לראות את ההפקעה הראשונה כהפקעה במסגרתה הופקעו מכלול הזכויות של התובעים במקרקעין – ולא רק הזכויות שהופקעו במסגרת ההפקעה הראשונה, יהיה מקום לבחון את ההשלכה של הקביעה הזו על קביעת שווי הפיצוי לו זכאים התובעים בגין ההפקעה הזו. אם לעומת זאת תדחה הטענה, הרי שהפיצוי לו זכאים התובעים יחושב בהתאם לכלל שפורט לעיל, קרי פיצוי נפרד ביחס לכול הפקעה, כאשר במסגרת כל הפקעה יהיו התובעים זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך מכוח ההליך לפי ס' 197 לחוק התכנון והבנייה, ולפיצוי נפרד עבור ההפקעה, על פי שווי החלקה במועד ביצוע ההפקעה.

באשר לטענת השתק פלוגתא – הרי למעשה שני הצדדים מסכימים כי לקביעת השמאי המכריע וועדת הערר, צריכה להיות השלכה על הדיון דנן, לפחות כנקודת מוצא. אני סבורה כי מסקנה זו היא נכונה וראויה. ככלל, מקובלים עלי דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06 סויסה נ. חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ שם קבע בית המשפט כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ