גבעון ואח' נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להעברתה לבית המשפט המוסמך- בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

התובעים הינם אב ובנו. הנתבעת 2 הינה אמו של הבן ואשתו לשעבר של האב. על פי הנטען בכתב התביעה, האב והאם פתחו לפני מספר שנים תוכניות חסכון להשכלה גבוהה עבור ילדיהם אצל הנתבע 1 (להלן – "הבנק"). בתוכניות החיסכון הצטבר סכום של 92,000 ₪, וכאשר ביקשו התובעים למשוך את הסכום, כדי לממן את שכר הלימוד, התנה זאת הבנק בהסכמת האם. האם לא נתנה את הסכמתה, ולפיכך הגישו התובעים את התביעה שלפניי בגדרה נדרש הבנק לשחרר את כספי החיסכון ללא הסכמת האם, ולחילופין נדרש צו המורה לאם לאשר את שחרור הסכום הנ"ל או לשלמו בעצמה.

בכתבי ההגנה טענו הבנק והאם כי דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, מפני שמדובר בתובענה בין בני משפחה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, ועל כן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לגוף העניין טוענים האם והבנק כי חשבון הבנק המדובר נפתח על שם האם בלבד וכך גם תכניות החיסכון, ולכן לא ניתן להורות על שחרור החסכונות ללא אישור האם. ועוד נטען, כי העובדה שתוכניות החיסכון נפתחו כדי לייחד כספים שישמשו בעתיד למימון שכר הלימוד של ילדי בני הזוג איננה מקנה לילדים עצמם, שבגרו בינתיים, שום זכות קניינית או אחרת בכספי החיסכון, ובסופו של דבר החוסך, קרי – האם, הוא שזכאי להחליט אם ומתי ישוחרר החיסכון ולאיזו מטרה.

דין טענת חוסר הסמכות להתקבל.

על פי סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ,התשנ"ה- 1995, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בתובענות בין בני משפחה שעילתן: "סכסוך בתוך המשפחה". הצדדים לתובענה שלפניי הם בני משפחה כהגדרת מונח זה בסעיף 1(2) לחוק. על פי הלכת חבס:

"אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש של עילת התביעה.... די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה כסכסוך בתוך המשפחה".

(רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פ"ד נד(4) 337).

במקרה דנא אין ספק שיש סכסוך משפחתי בין בעלי הדין. בין האב לאם מנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני והליכים רבים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה (ראו פירוט ההליכים בסעיף 4 לכתב ההגנה של הנתבעת 2). המחלוקת בין הצדדים נסבה על נושא "משפחתי" מובהק – מימון השכלת ילדי בני הזוג, להבדיל, למשל, מנושא עסקי. אין ספק שאם בני הזוג לא היו נתונים בהליכי גירושין קשים ומרים הרי שהם היו מגיעים להבנה כזו או אחרת לגבי הסכום המדובר, כפי שקורה בין בני זוג החיים בשלום. מכאן, שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה ומכרעת לעילת התביעה ועל כן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

העובדה כי הבנק איננו בא בגדר המונח "בן משפחה" איננה משנה את מסקנתי לעיל. הבנק הוא "שחקן שולי" בתביעה דנא, שכן מבחינתו ההבדל בין שחרור החיסכון לבין השארתו בבנק איננו משמעותי, שהרי הבנק לא טוען לזכות עצמאית משלו בכספים. כפי שציינה כב' השופטת ליפשיץ בהליך קודם בין בני הזוג, יש מקרים שבהם מצורף להליך בבית המשפט למשפחה בעל דין שאיננו בן משפחה, זאת במטרה למנוע סרבול של הדיון והחלטות סותרות (ראו – ת.א. (שלום י-ם) 10210-01-11 רוטשילד נ' גבעון; בש"א (י-ם) 10080/09 תורג'מן נ' תורג'מן; ע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית – פורסמו באתר נבו). זאת ועוד, מאחר שלב המחלוקת נוגע בסכסוך המשפחתי הרי שיש להביא בחשבון שלבית המשפט למשפחה כלים טובים יותר להכריע בסכסוך (בש"א (חיפה) 5706/06 אבו ריש נ' אבו ריש – פורסם באתר נבו). ולבסוף, נזכיר כי הבנק עצמו תומך בהעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

אשר על כן, על יסוד סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, אני מעביר את התובענה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ב, 09 יולי 2012, בהעדר הצדדים.