אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גבעול נ' זיו ואח'

גבעול נ' זיו ואח'

תאריך פרסום : 02/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
33003-10-11
27/08/2013
בפני השופט:
יעקב וגנר

- נגד -
התובע:
יונה גבעול
הנתבע:
1. שמעון זיו
2. רחל זיו
3. קרן קיימת לישראל בע"מ (פס"ד - מחיקה מיום
4. 10.1.12)

פסק-דין

פסק דין

נתוני רקע ועובדות:

1. תביעה זו עניינה סכסוך שכנים ארוך בבית משותף (שאינו רשום בפנקס הבתים המשותפים) ברחוב גורדון 11 בחיפה, הידוע כחלקה 111 בגוש 11200. בחלקה יש שני מבנים, כל אחד מהם בעל 4 יחידות דיור. בניין קדמי, אשר הינו הבניין בו לנתבעים מס' 1 ו - 2 (להלן: "הנתבעים") זכות חכירה בדירה, ובניין עורפי, בו לתובעת זכות חכירה בדירה (להלן: "הדירות"). הבעלות של שתי הדירות היא של הקרן הקיימת לישראל (נתבעת מס' 2 – נתבעת פורמאלית בתביעה זו), דירת הנתבעים בקומת הקרקע ודירת התובעת בקומה הראשונה, היא הקומה העליונה במבנה העורפי. הדירות פונות זו לזו.

2. תביעה זו אינה אלא הליך נוסף בסכסוך ארוך בין הצדדים אשר כלל הליכים קודמים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בועדת הערר, הליכים לפני המפקחת על רישום המקרקעין וכן הליכים בבית משפט שלום בחיפה לפני כב' השופטת שולמית ברסלב ולפני כב' השופט אהרון שדה.

3. מכתב התביעה עולה כי בשנת 2008 פעלו הנתבעים לקבלת היתר בנייה להוספת ממ"ד לדירתם, תוך חריגה מ"קונטור" המבנה לכיוון מזרח, לכיוון של דירת התובעת. התובעת הסכימה לחריגה קלה אך התנגדה לחריגה גדולה יותר. בין הצדדים התגלע סכסוך על החריגה כמו גם על שלל נושאים אחרים ובכללם בין היתר טענות של התובעת כי הנתבעים הסיגו את גבול החצר שלה, והחלו מגדלים בחצרם צמחיה המפריעה לה וכן סירבו לאפשר לה מעבר דרך החצר המשותפת לשביל הציבורי שנמתח לו בגבול החצר. הנתבעים מצדם טענו כי התובעת מציקה להם בתלונות שונות, בצילום בלתי פוסק של החצר וכן כי גב' טליה טל, המתגוררת עם התובעת, השמידה והרעילה עצים וצמחים בגינתם. הסכסוך הסלים עד כדי עירוב המשטרה, הוצאת צו הרחקה (ראה: ה"ט 4688-09-10 זיו נ' טל) והתקנת מצלמות בחצר.

4. בשנת 2009 פנו התובעת והגב' טל, אשר מתגוררת עימה, למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה, כב' המפקחת הבכירה צ' פיגנבויים (להלן: "המפקחת") בטענה כי הנתבעים הסיגו את גבול החצר שלהן, והחלו מגדלים בחצרם צמחיה המסכנת את מכוניתן, מסבה נזקי עלווה וצל לצמחיה בחצרן ומונעת מדירתן אור, אויר ונוף. עוד נטען כי הנתבעים בנו גדר אבן בצורת אדנית המחלקת את החצר המשותפת באופן לא חוקי תוך סיפוח חלק מהחצר. גדר האבן מונעת לטענת התובעת מעבר בחצר לשם הגעה לשביל הציבורי שנמתח לו בגבול החצר. כמו כן בניית האדנית נעשתה באופן כזה ש"כולא" את צינור וברז המים המשותף ואינו מאפשר את תחזוקתו התקינה. הנתבעים כפרו בטענות התובעות וטענו כי התביעה הינה טרדנית וקנטרנית. לטענתם הגדר שנבנתה בגבול החצרות הוקמה לפני שנים רבות ובהסכמה מפורשת, והצמחייה ששתלו מייפה את החצר. בנוסף שללו הנתבעים הם זכותן של התובעות לעבור בחצרם לצורך מעבר לשביל הציבורי שכן לטענתם יש בזה משום פגיעה בפרטיותם (ראה: תיק תביעה מס' 11/09).

5. בפס"ד מיום 6.4.10 קבעה כב' המפקחת כי גובה הצמחייה וסמיכותה לבית התובעות יוצרים מצב בלתי סביר. לפיכך הורתה כי יש לגזום את הצמחייה הגולשת לחצרן של התובעות, ככל שהיא עוברת את הרום המהווה את המשכה של הגדר המפרידה בין החצרות. בנוסף כב' המפקחת הורתה על פתיחת פתח בגדר החוצצת בין החצרות שיאפשר לתובעת מעבר אל השביל הציבורי וממנו. כמו כן הורתה כי יש לחשוף את ברז המים המשותף בקדמת החצר.

פסק דינה של המפקחת לא היה סוף פסוק בסאגה והתובעת הגישה זמן קצר לאחר מתן פסק הדין בקשה לבית משפט השלום בגין ביזיון בית המשפט (ה"פ 33008-06-10). הנתבעים שהחלו בינתיים בשיפוץ ובבניית ממ"ד נתבעו ע"י התובעת בטענה כי הם לא עמדו בתנאים שנקבעו בפס"ד של המפקחת. בדיון ביום 22.6.10 שנערך לפני כב' השופטת שלומית ברסלב הגיעו הצדדים להבנות אשר קיבלו תוקף של החלטה. בדיון נוסף שנערך ביום 7.9.10 עקב טענות הדדיות של הצדדים קבעה כב' השופטת ברסלב כי היא לא מצאה הפרה של ההסכם ע"י הנתבעים וכן קבעה כי ככל שמי מהצדדים יפר את ההחלטה שהתקבלה ביום 22.6.10 הוא יישא בקנס כספי של 100 ₪ על כל יום הפרה.

6. לאחר סיום בניית הממ"ד ע"י הנתבעים שבה ופנתה התובעת לוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן: "הועדה המקומית") בהתנגדות לאישור המצב הסופי של הממ"ד שנבנה. התובעת העלתה התנגדויות שונות אולם בהחלטת הוועדה המקומית מיום 6.3.11 נדחו תלונותיה לפיהן קיימת הפרעה או פגיעה בגישה לנכס בבעלותה. הועדה השהתה את מתן ההיתר לנתבעים ב – 30 יום על מנת לאפשר לתובעת להגיש ערר לועדת הערר במחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר"). התובעת אכן הגישה ערר וביום 14.8.11 דחתה ועדת הערר את הערער אותו הגישה התובעת על הסף וזאת מהנימוק כי אין לוועדת הערר סמכות להתערב בנסיבות תיק זה, בהחלטתה של הועדה המקומית.

לאור החלטתה של ועדת הערר הגישה התובעת תביעה זו שלפני.

טענות התובעת

7. לטענת התובעת הנתבעים מבלבלים במתכוון בין זכויות תכנוניות לבין זכויות קנייניות, מערבבים תאריכים, הופכים סדרי זמנים, ומזלזלים באופן עמוק ויסודי בשכנתם הקשישה ובבנותיה. לטענת התובעת יש לבכר את גרסתה על גרסת הנתבעים וזאת בעיקר לאור העובדה כי התובעת הגישה שני תצהירים, והנתבעים ויתרו על חקירת המצהירות. בנסיבות אלה יש לראות את כל שנטען על ידי התובעת באמצעות המצהירות, כאמת חלוטה. התצהיר היחיד שהגישו הנתבעים אינו מכחיש ולו אחת מטענות התובעת, אלא חוזר וטוען כי כל פעולותיו ''נעשו בהיתר'' למרות שמודבר בפן התכנוני שאיננו רלוונטי לענייננו. טענתה עסקינן בגינה המהווה רכוש משותף לכל דבר ועניין. לכן טיעוני הנתבעים בעניין אישור של מוסדות התכנון, דחיית הערר בוועדה המחוזית', 'לגליזציה לחריגה וכו' אינם רלוונטיים לענייננו. אין כל בסיס משפטי להצדיק פגיעה קניינית, לרבות ברכוש משותף, על יסוד אפשרות תכנונית לבנות על המקרקעין מבנים ומתקנים שהם בשימוש ייחודי ובלעדי של הבונה והמקים, והמונע שימוש דומה משותפים אחרים במקרקעין. בענייננו אין ולא נרשם מעולם הסכם שיתוף במקרקעין, ועל כן השימוש המותר במקרקעין נשוא התביעה הוא שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר.

8. עוד לטענתה, הנתבעים לא הסתפקו בשינוי גבהים של מעבר משותף המצוי בשטח המשותף, אלא שבאופן מאסיבי שינו גבהים של אזורי גינה נרחבים, על מנת לייצר לעצמם – בעיבורו של השטח הציבורי – ''מרחב פרטי'' המשמש בפועל אותם ורק אותם, ושמא גם את קרוביהם ואורחיהם, אך אינו יכול לשמש את התובעת ואת כל יתר השותפים במקרקעין. לטענת התובעת גם לשימוש ברכוש המשותף ישנם גבולות. הנתבעים בענייננו פעלו להרחיב ולהגדיל עד לאין שיעור, את השטח הצמוד לפתחי דירתם, הם הגדילו חלון בקיר הפונה למעבר המשותף, עד שזה הפך להיות דלת זכוכית רחבה, ''ויטרינה'' אשר המקשרת ישירות בין פנים הבית לבין השביל והמשטח היצוק בהמשך ישיר לו. הנתבעים הגביהו את מפלס המעבר המשותף בדיוק לגובה מפלס רצפת דירתם, ובמקביל יצקו ברציפות לשביל רחבה רחבת ידיים, שעליה סוכך היוצא מקיר ביתם. לצורך יצירת הרחבה הונמך חלק ניכר מהגינה (מעל ל-1/4 גינה המשותפת ל-8 דירות), עד למפלס הרחבה שעליו הציבו הנתבעים דרך קבע שולחן אבן כבד. בכך יצרו הנתבעים לא רק מראית-עין של גינה פרטית, אלא גם שטח שבפועל אין איש מהשותפים במקרקעין יכול לעשות בו שימוש. זאת ועוד, הנתבעים אף האריכו והגביהו את הגדרות בתוך השטח ושתלו צמחיה עבותה בסמוך כך שלמעשה יצרו מחיצה ויזואלית ופיזית בין ''נחלת הנתבעים'' לבין יתר חלקי הרכוש המשותף.

התובעת ממשיכה ומתייחסת לטענת הנתבעים כי הם אינם מונעים מאיש לעבור בחצר הסמוכה לדירתם וטוענת כי אין בה ולא כלום. כל מבקר בחצר מתרשם בנקל, שעסקינן בחצר פרטית של הנתבעים: החל מן הכניסה, שאותה שינו וריצפו לטעמם, והצמידו בצד המרוחק מדירתם את השלט ''זיו'' כך שלמעשה ניכסו לעצמם גם את כל השביל מתחילתו. הנתבעים חוסמים את המעבר הצר שנשאר לשביל הציבורי בשולי המגרש בפרטי ציוד כאלה ואחרים כגון מתקן לייבוש כביסה, המוצב במשך שעות וימים כשהוא חוסם את השביל, תוך הפגנת ''בעלות פרטית''. האומנם יהין מאן דהוא ''להקימם''? או שיזיז הצידה רק על מנת לעבור מתקן עמוס כבסים?.

התובעת ממשיכה וטוענת כי המצב בנכס השתנה באופן מהותי מהמצב של הנכס בעת ביקור המפקחת לפני שנים. לטענתה הנתבעים המשיכו וניכסו מאז חלקים ניכרים ברכוש המשותף, שנועד לייחד את שימוש לטובתם. בעת ביקור המפקחת היה השביל במפלס (נמוך) רציף, ורוחבו כמטר, לאחר ביקורה הוגבה השביל מול בית הנתבעים עד לגובה רצפתם, כחלק מאותו ''רצף טריטוריאלי'' וגדר האבן הנמוכה שתחמה את רוחב השביל נפרצה, במקביל לדירתם, ליצירת רחבה בהמשך לאותו רצף.

לאור האמור לעיל התובעת מבקשת בין היתר מבית המשפט כי יורה על השבת המצב לקדמותו בכל הנוגע לפעולות הבנייה שביצעו הנתבעים במקרקעין מאז שנת 2008, למעט בניית הממ"ד. כמו כן מבקשת התובעת כי בית המשפט יורה על הסרת הגדרות, לרבות צמחיה שהתקינו הנתבעים וכן לגיזום צמחיה בכל רחבי חלק החצר בו תפסו חזקה ייחודית, לגובה שלא יעלה על 2 מ' ביחס למפלס של שבילך המעבר. בנוסף דורשת התובעת פיצוי כספי בגין נזקי העבר הממוניים והלא ממוניים וכן דמי שימוש ראויים בגין השימוש הייחודי בו זיכו עצמם הנתבעים.

טענות הנתבעים

9. לטענת הנתבעים אין כל ממש בתביעה שהוגשה נגדם. לטענתם הם פעלו ופועלים בהתאם להנחיותיה של המפקחת על רישום המקרקעין וכן בית משפט השלום בחיפה וזאת ללא חריגה כל שהיא. לטענתם התובעת מנצלת את העובדה כי מדובר בחלקה משותפת ומטרידה אותם בגין עובדה זו ללא הפוגה. לחיזוק עמדתם הנתבעים מפנים ואף מצטטים את החלטותיהם של המפקחת, של כב' השופטת ברסלב, הועדה המקומית לתכנון ובנייה וכן של ועדת הערר (שאין צורך לחזור עליהם כאן לצורך ההכרעה בסכסוך) עיקרי הדברים מפורטים בתצהירו של הנתבע מס' 1 מיום 11.9.12. לטענתו המשטח עליו מלינה התובעת בא במקום משטח דשא שהיה קיים שנים רבות לפני השיפוץ וכי אין הבדל בין משטח דשא למשטח בטון ובכל מקרה מדובר ב"שטח המטופח על ידם" כפי שהגדירה המפקחת.

דיון

10. ביום 29.11.12 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסיכומים יוגשו על בסיס החומר שבתיק ללא צורך בדיון הוכחות. כמו כן נמחקה מכתב התביעה נתבעת 3. הצדדים הגישו את סיכומים ועת ללהכריע במחלוקות שביניהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ