אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גבאי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ

גבאי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 10/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
9261-09
10/01/2011
בפני השופט:
רם וינוגרד

- נגד -
התובע:
אילנה גבאי
הנתבע:
הראל חב' לביטוח בע"מ
החלטה,החלטה

החלטה

המסמך שנערך על דף של חברת ב. יאיר, אף אם הוא מהווה חלק מתיק המשטרה, יכול הוא להוות לכל היותר ראייה קבילה לעצם העובדה שהוגש למשטרה, אולם לא ניתן להסתמך כלל על תוכנו כאשר המסמך לא הוגש על ידי עורכו.

רק כדי למנוע ויכוחים שנראה שהשלכתם על התובענה מועטה ביותר, אתיר את הגשת המסמך. כאמור, אין בעצם ההגשה להכשיר את תוכנו כראייה.

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"א, 10/01/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

רכבה של התובעת נפגע ביום 10.7.07 בשעה 07:50 לערך מסלע שהתדרדר מאתר בניה סמוך לדרך בית לחם בה נסעה. למעשה אין מחלוקת של ממש בנוגע לנסיבות האירוע, שתוארו על ידי התובעת בפירוט הן בתעודת חדר המיון מיום האירוע בשעה 12:31 והן למחרת היום בהודעה שמסרה למשטרה (אומנם צורף רק העמוד הראשון להודעה, ולא העמוד השני בו מופיע תאריך החתימה, אולם החותמת על העמוד הראשון ניתן ללמוד מתי נגבתה ההודעה).

התובעת הבהירה כי בזמן האירוע עמדה ברמזור באור אדום, כאשר לפתע התדרדר סלע מאתר הבניה, שבר את הגדר סביב האתר ופגע בצד ימין של רכבה. בקדם המשפט שהתקיים ביום 10.11.10 הבהירה התובעת כי בעת האירוע עמדו בינה ובין הרמזור 4 או 5 רכבים, וגם במסלול שמשמאלה עמדו רכבים. היא אומנם ראתה את הסלע בעת הילוכו "כמה דקות. שתי דקות אולי דקה", אולם לא יצאה מהרכב מאחר והייתה בהלם "היו מכוניות גם מצד שמאל שלי והיו שני מסלולים. הייתי ממש המומה". לקראת הדיון היום הוגשו תמונות המקום, ומהתמונות והחקירה הנגדית עולה כי מדובר בכביש שבו שני נתיבי נסיעה בכיוון נסיעתה של התובעת. התובעת הבהירה כי היא נסעה בנתיב הימני מאחר והתכוונה להמשיך ולנסוע ישר. מעיון בתמונות נראה כי אם עמדו 4 או 5 מכוניות לפני התובעת הרי שלא ניתן היה להזיז את הרכב לכל מקום שהוא, שכן הפניה הקרובה ביותר מצויה בסמוך לרמזור ממש. ממילא, הדרך היחידה להימלט מהסלע הייתה יציאה מהירה מדלת הנהג והימלטות. כאמור, התובעת הבהירה שנכנסה להלם, וגם הימצאות רכבים סביבתה לא תרמה למחשבה לפיה ניתן לצאת מהרכב ולהימלט. נראה כי תיאור זה יכול לתאום דרך התנהגות סבירה של אדם, ואף כי ייתכן שאנשים אחרים היו פועלים באופן אחר, ונמלטים מהרכב מבלי לחשוב על האפשרות שהאור ברמזור יתחלף וקהל נהגים הממהר לעבודתו יאיץ לכיון הרמזור, הרי שגם דרך ההתנהלות בה בחרה התובעת היא טבעית בנסיבות הענין. ייתכן ששונים היו פני הדברים לו עמד הרכב במקום בו ניתן היה להזיזו מהמקום, כאשר נראה שתגובת ההימלטות באמצעות הרכב היא הרפלקס הראשון של נהג.

מחלוקתם של הצדדים אינה אלא בשאלה אם בנסיבות העניין התקיים הקשר הסיבתי המשפטי הטמון במילים "עקב השימוש ברכב מנועי" שבהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: החוק). כיום אין עוד כל חולק כי המבחן החל בגדריו של החוק הוא מבחן משולב, הטומן בחובו הן את מבחן הסיכון והן, במידה מסוימת, את מבחן השכל הישר (ראו ע"א 6000/93 קוואסמה נ' רג'בי, פד נ(3) 661 (1996); דנ"א 4015/99 רותם נ' מזאוי, פד נז(3) 145 (2002)). עניינו של מבחן הסיכון אינו אלא בבחינה האם הטלת האחריות בדיעבד מתיישבת עם ההיגיון והתכלית ששימשו מראש לראיית ההתנהגות ככזו המטילה אחריות, כאשר שעה שמדובר באירוע הנופל בגדרו של חוק הפיצויים, ששיקולי אשם אינם באים לפתחו, מגודר מבחן הסיכון לכזה שבוחן את הסיכון התעבורתי (ראו לאחרונה רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב, מיום 30.12.10 בפיסקאות 8-9 לפסק הדין). משכך הם פני הדברים אין אלא לבחון האם האירוע שהתרחש במקרה דנא נופל בגדר הסיכון שחזה המחוקק בקובעו את מבחן הקשר הסיבתי החל בתאונות דרכים.

מחלוקתם של הצדדים סובבת בעיקרה את שאלת תחולתה של הלכת יונאן (רע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן, מיום 9.11.06) על האירוע נשוא התביעה. כידוע, באותו אירוע התעופפו שברי סלע מפיצוץ באתר בניה במרחק של כ- 200 מטרים מהמקום בו נפגע הרכב בו נסע המשיב. תוך בחינת המבחנים החלים על שאלת הקשר הסיבתי, והחלת מבחן עזר של הגורם הזר המתערב, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי מבחן השכל הישר שולל את תחולת החוק על אירוע מעין זה. כפי שהבהיר כב' השופט רובינשטיין, האירוע שהתממש אינו מסוכן לעוברי דרכים דווקא, והוא יכול להתרחש בכל אתר בו עוברים בני אדם. תוך בחינה של שכנות המקום ממנו יצא הנפגע יחד עם שכיחות הפגיעה, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי שייכותו של השימוש ברכב לאותו אירוע אינה מהמין המכניסה את המקרה לשעריו של חוק הפיצויים.

בדחותו את הבקשה לדיון הנוסף (דנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי נ' אליהו , מיום 18.2.07). הבהיר כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כי בהלכה שנקבעה בהלכת יונאן אין כדי להוות שינוי מההלכה הנוהגת. כפי שהובהר גם בענין שולמן (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון , פד מב(2) 844, 874 (1988), הרי שבהתקיים אירוע בו נלכד אדם ברכבו ניתן לראות באירוע כתאונת דרכים ובסיכון כסיכון מיוחד שנוצר עקב השימוש ברכב. כך הובהר גם בע"א 4204/98 המל"ל נ' מדינת ישראל, פד נג (4) 867 כי שכיחות האירוע כשלעצמה אינה יכולה לשמש מבחן סיבתי מתאים. כב' הנשיאה הוסיף והבהיר, תוך הישענות על הלכת מזאוי, כי : סיכונים האורבים לנהג בנתיב נסיעתו, לרבות כאלה הנובעים מתכונותיה של הדרך או מעבודות המתבצעות בה ובסביבתה, גם כן עשויים לקיים את דרישת הקשר הסיבתי" (פיסקה 8 להחלטה בדיון הנוסף). עוד הבהיר כב' המשנה לנשיאה כי לשאלה מתי הופך רכב מ"זירה" ל"מלכודת" עשויה להיות חשיבות "למשל לשאלה אם העובדה שמדובר בחלל סגור או ברכב הנמצא בתנועה תרמה באופן רלבנטי וממשי לקרות הנזק". המסקנה מדברים אלה, המושתתים כולם על הלכות מחייבות שיצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון, היא כי גם פגיעה מסיכון הנובע מעבודות המתבצעות בסביבת הדרך, ובפרט פגיעה המתרחשת עקב הימצאות אדם בחלל סגור המקשה על ההימלטות מהנפגע, יכולה להחשב כמקימה את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי המגולם במילה "עקב" שבהגדרת תאונת דרכים.

בחינה של הפסיקה מעלה כי הגדרתו של אירוע כנופל בגדרי זירה בלבד מוגבלת לאותם מקרים בהם אכן לא ניתן למצוא קשר אמיתי בין הפגיעה לבין השימוש התעבורתי ברכב. כך נקבע בע"א 3464/98 זיו נ' איילון , מיום 12.10.99, כי הצתה של נהג רכב באמצעות שפיכת נוזל דליק עליו והצתתו אינה קשורה בשימוש ברכב. באופן דומה נקבע כי ביצוע של סריקה בטחונית באוטובוס אינו שונה מביצוע של סריקה בטחונית בתחנת אוטובוס, ולפיכך האוטובוס אינו אלא זירה (רע"א 9084/05 אגד נ' ינטל, מיום 29.10.07). גם פגיעה אגב שוד של יושבי רכב שעצר לא נחשבה כתאונת דרכים, מאחר והשוד יכול היה להתרחש בכל מקום אחר (ראו את הערת האגב רע"א 9706/08 כלל נ' כהן נח , מיום 2.2.09).

בשונה מהמקרים שנסקרו לעיל, לא היווה הרכב במקרה דנא זירת אירוע לבדה. לו היה הרכב חונה בצידי הכביש ניתן היה לראותו כרכיב מקרי באירוע, אם כי ניתן לטעון גם אחרת. כאשר נהג "לכוד" ברכבו העומד בתנועה ללא תנועה, עקב האור האדום בחיווי שברמזור, הרי שהטענה לפיה יש בידיו להימלט מהמקום בדומה לאדם היושב על ספסל בצד הכביש היא טענה שאינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים. התובעת הבהירה כי חששה לצאת מרכבה, ולמעשה הייתה בהלם כתוצאה מהתדרדרות הסלע. פעולת היציאה מהרכב אינה דומה לקימה מספסל, או להליכה של הולך רגל שבאפשרותו אל נקלה להמשיך בדרכו ולהימלט מנתיבו של הסלע. היציאה מהרכב מצריכה פתיחה של חגורת הבטיחות, פתיחת דלת הנהג והחלטה על יציאה מרכב מונע באמצע דרך עירונית שוקקת תנועה. למעשה יש במעשה מעין זה כדי בחירה בין אפשרות פגיעה אחת לאחרת, שאף לא אחת מהן בעלת תוחלת ברורה. במצב דברים זה, כאשר ההימצאות בתוך הרכב מקשה באופן ממשי על ההימלטות מנתיבו של הסלע, יש לראות בה מעין לכידה, ולקבוע כי הרכב אינו בגדר זירה גרידא.

על כל אלה ניתן להוסיף את הפסיקה הענפה המלמדת כי שעה שבפני בית המשפט לא מצוי פיתרון ברור וחד משמעי להגדרת האירוע, יועדף האירוע מקנה הפיצוי (הלכת שולמן ודנ"א בראשי בפיסקה 8). קביעה זו מושתתת לא רק על העיקרון המנחה בדיני הנזיקין של פיזור הנזק, אלא גם על תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים (ראו לדוגמא : דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל, פד נח(5) 639 (2004); רע"א 418/03 אסם נ' סמדג'ה, פד נט(3) 541, 562-563 ומראי המקום בעמ' 563 למעלה).

לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה האירוע בו נפגעה התובעת מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק, ולפיכך על הנתבעת, מבטחת השימוש ברכבה, לשאת בפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה.

על יסוד הקביעה דלעיל אני מחדש את מינוי המומחים. המומחים מתבקשים להמציא את חוות דעתם עד ליום 27.4.11.

בנסיבות העניין תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורכי דינה בגין ניהול שאלת החבות בסכום כולל של 5,500 ₪.

התיק יובא לעיוני ביום 2.5.11.

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"א, 10/01/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ