גאנם נ' מנולייף - מנורה חברה ישראלית לבטוח חיים בע"מ

פסק - דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 30.9.04 (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, במהלך ניקוי רכבו מסוג חיפושית (פולקסווגן) בכפר סאג'ור, הוא נפגע מחלק של דלת תא המטען הקדמית אשר עף לו לעין ימין ולאף; התובע הובהל ממקום התאונה לביה"ח גליל מערבי נהרייה, שם אושפז למשך 11 ימים; במהלך האשפוז עבר התובע ניתוח בהרדמה כללית לשחזור עצם האף. הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן-"מנורה") מכחישה את עצם התרחשות התאונה וטוענת כי האירוע המוכחש ארע, אם ארע, בנסיבות אחרות מאלה הנטענות בכתב התביעה; לחלופין, נסיבות התאונה הנטענות, גם אם יוכחו, אינן מהוות "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן:"חוק הפלת"ד") מאחר וניקוי רכב אינו נחשב ל"שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"; מנורה מכחישה את נזקיו הנטענים של התובע וטוענת כי אין כל קשר עובדתי ו/או רפואי בינם לבין האירוע הנטען (המוכחש כשלעצמו), מה גם והפגיעה הנטענת הינה קלה ביותר שלא הותירה או תותיר בתובע כל נזק, נכות או מגבלה.

התובע טען לנזק גוף ממשי ולכן הוריתי על פיצול הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות על פי החוק.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העידו שלושה עדים: הוא עצמו, ושני בני דודיו: גאנם סאלח (להלן:"סאלח"), וגאנם סאמי (להלן:"סאמי"). מטעם מנורה לא הובאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב, בשאלת החבות בלבד, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה בשאלה זו.

שתיים הן השאלות העומדות להכרעה:

באילו נסיבות נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

האם נסיבות התאונה, היה ותוכחנה ע"י התובע, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

בסעיף 4 לכתב התביעה טען התובע באופן תמציתי כי "ביום 30.9.04 נפגע התובע בצורה קשה עת ניקה את הרכב שמספרו 270379 (להלן:"הרכב") בכפר סאג'ור וזאת מחלק של דלת תא המטען הקדמית אשר עף לו לעין ימין ולאף" (מסכת אירועים זו נקרא להלן:"התאונה"). בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא חזר על גרסתו הנ"ל והוסיף כי כתוצאה מהפגיעה איבד את הכרתו למספר שניות וחש כאבי תופת; מיד לאחר הפגיעה, סאלח וסאמי, אשר ביקרו באותה עת בבית הוריו, חשו לעזרתו ופינו אותו למוקד "חיאן" ומשם לבית החולים בנהרייה.

לתמיכה בגרסתו העיד התובע את סאלח וסאמי. כעולה מתצהיר עדותם הראשית, בעת שביקרו ביום התאונה, בבית הוריו של התובע, ראו את התובע מנקה את רכבו מסוג חיפושית, והתיישבו לידו בגינה, ואז התובע נפגע מחלק מהרכב שלו אשר התנתק ופגע לו בפנים. עוד הצהירו כי התובע נפל על הרצפה, ירד לו דם מהפנים וצרח מכאבים (סעיפים 3 ו- 4 לתצהיר עדותם הראשית).

התובע טוען כי השימוש ברכבו התבטא בכך שבמהלך ניקוי רכבו בחצר ביתו אירע אירוע של "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו....." (אחת מהחלופות המפורטות תחת הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" שהנו יסוד מתוך ששה יסודות המרכיבים את ההגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק הפלת"ד). על אף חשיבות נתון עובדתי זה, הייתה ונותרה גרסת התובע בעניין זה כפי שפורטה בכתב תביעתו ובתצהיר עדותו הראשית "עמומה". וגם לאחר שמיעת הראיות, לא הוברר דיו האם התובע נפגע בפניו מדלת תא המטען הממוקמת בחזית רכבו שהתרוממה או השתחררה בפתאומיות או שהוא נפגע מחלק מאותה דלת שהתנתק, מסיבות לא ברורות, במהלך ניקוי הרכב ופגע בפניו, ומיהות אותו "חלק".

התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי עובר למועד התאונה היה בגיל 26, שירת בצבא קבע, והעברית שלו "מצוינת דבש" (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 15-16). עוד נשאל התובע (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 4-5):

"ש. לאחר התאונה, כל מי ששאל אותך איך נפצעת, אמרת לו שחלק מדלת תא מטען עף לך לעין.

ת. אמת".

.........

(עמוד 3 לפרוטוקול שורות 11-13):

"ש. גם בצבא סיפרת מה שסיפרת בתצהירך בסעיף 3 שחלק מדלת תא המטען הקדמית עף לך לעין?

ת. נכון.

......

(עמוד 3 לפרוטוקול שורות 20-22):