גאון נ' ישראכרט בעמ

פסק דין

רקע עובדתי

1.התובע נכה 100% לצמיתות, מרותק לכיסא גלגלים.

2.התובע מחזיק בכרטיס אשראי אמריקן אקספרס על שמו (להלן: "כרטיס האשראי").

3.הנתבעת בכתב התביעה המתוקן הינה מנפיקת כרטיס האשראי.

4.במקור הוגש כתב התביעה כנגד ישראכרט בע"מ, על סך 70,000 ₪. משהובהר כי ישראכרט אינה מנפיקת כרטיס כרטיס האשראי, תוקן כתב תביעה. בכתב התביעה המתוקן הוגדל סכום התביעה ל-120,000 ₪.

5.נשוא התביעה, עסקאות אשר בוצעו בכרטיס האשראי במועדים מסוימים בשנת 2009, ואשר ביחס לחלקן טוען התובע, כי לא נעשו על ידו ו/או בהרשאתו. התובע עותר לביטול אותן עסקאות והשבת הסכומים בהם חוייב בגינן.

6.במקור, צורף לכתב התביעה פירוט העסקאות (נספח ב'), כאשר התובע סימן בסימן X את כל אותן עסקאות אשר לטענתו לא בוצעו על ידו.

במהלך הדיונים בתיק, ולאחר שהומצאו לתובע מסמכים, אישר התובע כי 4 עסקאות מתוך העסקאות המסומנות בx בנספח ב' לכתב התביעה, אכן בוצעו על ידו. המדובר בשתי עסקאות בבורסת קניון רמת אביב על סך 20,000 ₪ כל אחת מיום 28.6.09, בעסקה במרכז השעון והתכשיט על סך 27,000 ₪ מיום 2.7.09, ובעסקה בגמא י. שלום על סך 3180 ₪ מיום 16.9.09.

7.עובר לסיום הליך ההוכחות ציין בא כוח התובע כי חישב את סך העסקאות אשר התובע עותר לביטולן ואלה מסתכמות בסך של כ-30,000 ₪. יוצא אם כן כי התובע עתר במסגרת תיק זה לשלושה סכומים שונים. וכי לאחר שהומצאו לו מסמכים, העמיד את התביעה בסכום המהווה כשליש מהסכום בו נקב בכתב התביעה המתוקן.

טענות התובע

8.בשל נכותו, נהג התובע לטענתו, להסתייע במר גולן שבו (להלן "שבו"), בביצוע רכישות באמצעות כרטיס אשראי בבתי עסק.

9.לטענת התובע, שבו שימש אך כשליח למסירת הכרטיס לבתי העסק. הרכישות התבצעו, לטענת התובע, כדלקמן:

התובע המתין ברכבו בסמוך לבית העסק, מסר את כרטיס האשראי לשבו על מנת שיבצע עבורו את הרכישה, היה זה שבו שהתייצב עם הכרטיס בבית העסק. העסקה התבצעה בפועל רק לאחר שנציג בית העסק ירד בלוויית שבו לרכבו של התובע והתובע עצמו חתם על שובר הרכישה או לחילופין, ככל שנהג לרכוש בבית העסק באופן קבוע, היה בית העסק מתקשר לקבל את אישורו לעסקה ומציין כי העסקה אושרה טלפונית.

10.ביום 23.8.09, מסר התובע את הכרטיס לשבו על מנת שיבצע עבורו רכישה כמתואר לעיל, והמתין ברכבו. אלא ששבו לא חזר ולא החזיר את כרטיס האשראי. לטענת התובע משהצליח להשיג את שבו לשוחח עמו, מסר שבו כי נאלץ לצאת את העיר למספר ימים, ומיד עם שובו יחזיר לו את כרטיס האשראי. שבו החזיר את הכרטיס ביום 15.9.09 ולא הזכיר העובדה כי ביצע רכישות באמצעותו.

10.רק בסמוך ליום 14.9.09 כאשר קיבל התובע את דף הפירוט מחברת האשראי, התוודע לטענתו ראשונה לעסקאות אותן ביצע שבו. לדבריו "חשכו עיניו". התובע סימן על פירוט החיובים את בתי העסק אותם אינו מזהה וכפועל יוצא את העסקאות אשר לא בוצעו על ידו לטענתו.

11.מיד לאחר שקיבל את דף פירוט החיובים, פנה למחלקת הביטחון של הנתבעת, נפגש עם חוקר מטעם הנתבעת וזה המליץ לו לפנות למשטרה. לטענת התובע, במקביל, פנה לשבו ושאל לפשר העסקאות. שבו הבטיח כי חרף המצוקה בה שרוי ידאג להחזיר לתובע את כספי החיובים. התובע הוסיף כי בינו לבין שבו התפתח ויכוח, במהלכו אוים על ידי שבו.

12.עוד באותו יום, 14.10.09, פנה למשטרה והגיש תלונה על הונאה וסחיטה ואיומים.

13.לטענתו, זומן ביחד עם שבו ביום 24.10.09 לתחנת המשטרה לצורכי חקירה, ובסיומה, התנצל שבו והבטיח לתובע כי ישיב לו את הסכומים שהוציא, ובהתאם חתם שבו על מסמך בכתב ידו של התובע, נספח ח' לתצהיר התובע.