גאבר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש שלום פ"ת (כב' השופטת ריבה שרון) במ"ת 34781-12-10, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בגין גניבה, ניסיון הונאה בכרטיס חיוב והחזקת נכס חשוד כגנוב.

מדובר בעורר שביום 24.12.09 סמוך לשעה 11:00 בקניות "אבנת" בתוך חנות נעליים נטל את ארנק המתלוננת, מוכרת נעליים בחנות, בשעה שנכנסה למחסן להוצאת סחורה, ובהמשך ניסה לרכוש מוצרים באמצעות כרטיס האשראי שנמצא בארנק המתלוננת בשווי 800 ₪, וכן נתפסו על העורר שרשרת בצבע כסף עם מדליון, שני מכשירי נייד, 2 שקיות בגדים של חברת "סליו" בשווי של 685.95 ₪, וכן בקבוק יין מבעבע.

בבימ"ש קמא הסכימו הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, לא הייתה טענה לעניין עילת מעצר, זו מועלית היום במסגרת הערר. בימ"ש קמא בחן אפשרות חלופת מעצר, קיבל לענין זה 2 תסקירי מעצר המוצאים את המפקחים ראויים, אלא שלא מצא קצין המבחן את העורר כמי שיישמע למפקחים אלה.

לטענת ב"כ העורר, קצין מבחן קבע את אשר קבע רק משום שבגיל 15 ברח העורר ממעון נעול, ולא נתן דעתו לעובדה כי במשך חודשיים לא הפר את מעצר הבית, ולכך בימ"ש קמא לא נתן את הדעת. וכן טעה בימ"ש בהחלטתו משום שמדובר בעבירת רכוש שאינה מסכנת ביטחונם של אף אזרח, וחלופת המעצר נותנת מענה.

טענה זו של ב"כ העורר אין בידי לקבל.

תסקיר שירות המבחן שהוגש לביהמ"ש ליום 31.1.10 מציין כי העורר הסתבך בפלילים כבר בשנת 2004, בהיותו בן 15 נדון למעון נעול לתקופה של 18 חודש, במהלכם שהה ב-3 מעונות נעולים, ולקראת תום התקופה יצא לחופשה ולא חזר. זמן קצר לאחר מכן נעצר שוב (קרי- ביצע עבירה חדשה בגינה נעצר – הערה שלי נ.א.), נשפט ונדון למאסר. מאז אותו מאסר המשיך מעורבותו בפלילים, נדון למספר עונשי מאסר, והוא שוחרר מהמאסר האחרון ביוני 2009.

בהמשך מציין קצין המבחן כי העורר הפנים התנהגות עבריינית, וזו עומדת בבסיסי התנהלותו בשנים האחרונות.

מסקנתי הינה כי נוכח רצף העבירות והעובדה כי בחלוף כמעט 6 חודשים משחרורו מהמאסר האחרון ועד ביצוע עבירה זו, שנמצא בבסיס מסקנת קצין מבחן כי אינה יכולה לשלול סיכון למעורבות בפלילים במידה וישוחרר. קצין המבחן לא קבע את אשר קבע אך ורק משום שהעורר ברח ממעון נעול, כפי שאומר ב"כ העורר, אלא לאור רצף התנהלותו מאז שברח ועד ביצוע העבירה כאן.

הלכה היא כי בראש ובראשונה תיבחן חלופת מעצר מקום שהעורר/הנאשם ראוי לאמון ביהמ"ש, ולאחר מכן תיבחן החלופה הקונקרטית. ראה לענין זה בש"פ 9284/08 ובש"פ 745/10.

לא מצאתי כי בימ"ש קמא טעה בהחלטתו, משמצא כי העורר אינו ראוי לאמון וקבע כי אין מקום לחלופה והעורר ייעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר תש"ע, 02/03/2010 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת

הוקלד על ידי: נטלי ליפר