אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב' נ' מדינת ישראל

ב' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 11/03/2018 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון ירושלים
378-18
06/03/2018
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
א.ב.
עו"ד מיטל אורשלם
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה
 
  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: י' צלקובניק – סג"נ; י' רז-לוי; ו-י' עדן), בע"פ 43584-05-17, מיום 13.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופטת נ' שמואלי-מאייר), בת"פ 23336-12-15, מיום 20.04.2017.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בקריית גת, המייחס לו ביצוע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

 

           בכתב האישום נמסר, כי הגברת א.ס. (להלן: המתלוננת) והמבקש הינם גרושים משנת 2002, ולהם בת משותפת קטינה (להלן: ד.ב).

 

           מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 07.12.2015, נפגש המבקש עם המתלוננת ובתו, ד.ב,  בכניסה למרינה בעיר אשקלון. באותה העת, נתגלע ויכוח מילולי בין המבקש ל-ד.ב, כאשר המתלוננת התערבה וביקשה כי המבקש ידבר בכבוד אל ד.ב. בתגובה, צעק המבקש לעבר המתלוננת: "את כלום, את לא אמא, אני אקח את הילדה דרך עובדת סוציאלית, דרך בית משפט וגם את הילד השני אני אקח כי את מגדלת ילדים פגועי נפש, זונה". לפי הנמסר, בהמשך איים המבקש על המתלוננת כי הוא יפגע בה שלא כדין, באומרו: "יותר קל ויותר זול להרוג אותך מלשלם מזונות", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. המתלוננת פנתה ללכת, וכעבור זמן מה הסתובבה כדי לקחת עימה את ד.ב. מיד ובסמוך לכך, ניסה המבקש לתקוף את המתלוננת שלא כדין ושלא בהסכמתה, בכך שקרב את פניו לפניה במטרה לנגוח בה בראשה. המתלוננת לא נפגעה כיוון שהתרחקה מהמבקש, ו-ד.ב נעמדה ביניהם והפרידה בין השניים.

 

  1.  ביום 20.04.2017, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של איומים. בית משפט השלום זיכה את המבקש, מחמת הספק, מביצוע עבירה של תקיפה סתם – בן זוג. בפתח הכרעת הדין, ציין בית משפט השלום על כי יום אחד, עובר לאירוע נשוא כתב האישום, התקיים דיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בשאלת גובה המזונות שעל המבקש לשלם לבתו. בית משפט השלום הבהיר, כי גדר המחלוקת נסובה על עצם התרחשותם של האירועים המתוארים בכתב האישום, שעה שהמבקש כופר במיוחס לו, בטוענו כי "לא היו דברים מעולם".

 

           אשר למהימנות עדותה של המתלוננת, קבע בית משפט השלום כי עדותה מהימנה ככל שהדברים נוגעים לליבת האירוע, וכי לרוב ביקשה המתלוננת למסור את הדברים כפי שחוותה מנקודת מבטה הסובייקטיבית. יחד עם זאת, קבע בית משפט השלום, כי המתלוננת "אינה נטול פניות וכי פעמים רבות היא לא הצליחה לנתק בין מאורעות העבר לבין שאירע במהלך הפגישה המתוארת בכתב האישום, מה שגרם לה, מבחינת תחושתה הסובייקטיבית, להעצים את חלקו של הנאשם [המבקש] באירוע ולייחס לו כוונות כאלה ואחרות, בעוד שאת חלקה שלה, היא ניסתה למזער". אשר ל-ד.ב, קבע בית משפט השלום, כי:

"ניתן לומר כי היא מצויה בצידה של המתלוננת... אולם ולמרות כל אלה, התרשמתי כי הבת הינה עדה אמינה ומהימנה, וכי עדותה שנמסרה בצורה סדורה ומופתית, בלשון נהירה, והייתה קוהרנטית וסדורה (והדברים אמורים לאחר שבית המשפט לא התעלם מהעובדה שעסקינן בעדה שהינה קטינה, בת כ-15), משקפת את הדברים כפי שהם קרו במציאות. כך, חרף יחסיה העכורים עם הנאשם [המבקש] הבת לא התחמקה מלענות על שאלות שכביכול אינן נוחות לה או למתלוננת, ולא ביקשה להעצים את מעשיו של הנאשם [המבקש] או לייחס לו דברים שלתפיסתה הוא לא ביצע. מנגד, הבת לא צמצמה מחלקה של המתלוננת באירוע, לא הסתירה את תרומתה לוויכוח שהתגלע ולא ניסתה לציירה כ'טלית שכולה תכלת'. למעשה, ניכר כי הבת ביצעה הפרדה מוחלטת בין רגשותיה כלפי הנאשם [המבקש] והמתלוננת לבין עדותה בבית המשפט בכל הנוגע למה שאירע במהלך הפגישה...לסיכום בית המשפט התרשם כי עדותה של הבת היא מהימנה וכי זו נמסרה מבלי להתפשר על האמת".

 

           אשר למהימנותו של המבקש, קבע בית משפט השלום, כי:

"הרושם שנותר בליבו של בית המשפט מעדותו של הנאשם [המבקש] איננו חיובי. כך, התרשמתי כי הנאשם [המבקש] הרבה להיתמם ולצמצם למינימום את מעשיו, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק. כן התרשמתי כי פעמים רבות, בעיקר במענה לשאלות שאינן נוחות לו, הנאשם [המבקש] ניסה להתחמק או למסור את הדברים שלא כהווייתם, וענה אך לאחר שערך 'שיקולי עלות מול תועלת', תוך שניכר עליו כי כל העת הוא מנסה להתאים את תשובותיו ואת גרסתו כך שיינתן מענה לתמיהות שהעלה בא כוח המאשימה [המשיבה]".

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ