ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע להכיר בכאבי הגב מהם הוא סובל כתוצאה מארוע מיום 7.9.15 (להלן:"האירוע") כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

2.תביעת התובע נדחתה ע"י הנתבע במכתבו מתאריך 7.4.16, מן הטעם שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

כנגד דחייתו זו של הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

3.בישיבת ההוכחות העידו התובע ומטעם הנתבע העידו מעסיקו – מר מאיר דנינו ואשתו גב' שירן דנינו, שהיא הרשומה כבעלת העסק "דנינו שירן – אפיקי מים". לטענת התובע עבד ביום הארוע עם שניהם.

להלן העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח לפנינו:

4.התובע, יליד 1989, עבד כעובד ניקיון ב"דנינו שירן אפיקי מים" מתאריך 30.8.15 ועד לתאריך 7.9.15.

5.בתקופת עבודתו שארכה כאמור - 8 ימים, עבד התובע שעות רבות מידי יום (ראה גם תלוש שכר - נ/6). בשעות הבוקר אסף אותו מר דנינו נהג ברכבו ויחד נסעו לאתרי העבודה. ביום הארוע נסעו התובע מר דנינו וגב' דנינו יחד לנקות מתחם קניות חדש בשדרות.

6.התובע ומעסיקיו תארו את העבודה באופן דומה. העבודה כללה קרצוף רצפות וניקוי וויטרינות במתחם קניות חדש. התובע תאר את מהלך יום עבודתו ואת קרות הארוע התאונתי כך:

"ביום האירוע, מאיר הבעל בית אסף אותי מהבית בשעה 06:30, הגענו לשדרות בשעה 06:45, עבדנו במתחם של 600 מטר של קסטרו, אני ומאיר עבדנו שם, גם אישתו היתה שם היא ניקתה, אנו קרצפנו את הרצפה והוויטרינות, כל הרצפה היתה זפת, עבדנו באותו היום עד השעה 23:00 , תוך כדי עבודה שעבדנו בקסטרו, אני הלכתי לעבוד בעוד 4 חנויות, כאשר ניקיתי את הוויטרינות עליתי על סולמות, כל ווטרינה 4 מטר אורך ו-50 מטר רוחב, עולה על הסולם ויורד, מנקה ומוריד את הפלסטרים עם טינר, משפשף, יורד ושוב עולה. בשעה 21:00 הרגשתי כאב גב, כאשר קרצפתי את הרצפה שהיתה עם מים, אמרתי לבעל הבית שלי שאני חייב לשבת כי כואב לי הגב.

באותו רגע שהרגשתי את הכאב עמדתי על הרגליים מכופף עם הידיים משפשף את הרצפה, את הכאב הרגשתי שהתכופפתי כולי, אמרתי למאיר בעל הבית וגם לאישתו שנמצאת כאן בחוץ שיש לי כאבים בגב.

הלכתי לנוח המשכנו לעבוד עד השעה 22:30.."

7.לטענת התובע כתוצאה מהארוע סבל מכאבים עזים שלא אפשרו לו לחזור לעבודתו למחרת, או אף לפנות לטיפול רפואי מיידי. ביום 16.9.15 פנה לד"ר מסרי סלומאן בגין כאבים בגב.

בתיקו הרפואי של התובע מיום הביקור נרשם כי סיבת פנייתו של התובע היתה "כאב גב תחתון מזה מספר שבועות". (נ/3).לאור רישום זה קבע הנתבע כי כאבי הגב מהם סבל התובע אינם תוצאה של ארוע כלשהו מתאריך הארוע – שבוע קודם לכן, אלא תוצאה של תחלואה טבעית.

לטענת התובע רישומו של ד"ר סלומאן מקורו בטעות שכן התובע טען כי הוא סובל מכאבים מזה שבוע או מספר ימים. לאחר הגשת התביעה התובע אף פנה לד"ר סלואמן על מנת שיתקן הטעות והלה הפיק עבורואת "סכום ביקור" מיום 18.5.16 (נספח ג' לתצהירו).

לעומת זאת, שבוע לאחר הביקור הראשון בו נרשם כי הוא סובל מכאבים 'שבועות', פנה התובע לאורטופד ביום 20.9.15, בביקור זה נרשם כי סיבת הביקור: "כאבים בגב תחתון זה שבועיים הקרנה לרגל ימין וירידה בתחושה". כלומר, תלונת התובע לפני האורטופד תואמת את מועד הארוע הנטען.

8. בטופס 250 (נ/4) החתום ע"י גב' דנינו וניתן לתובע ביום 5.11.15 נרשם: "העובד טען בסוף יום עבודה על כאבי גב".

9.התובע הגיש את תביעתו לנתבע ביום 26.11.15. מאחר והתעודה הראשונה לפגיעה בעבודה הונפקה לתובע כחודשיים לאחר הארוע, ולאור האמור בביקור הראשון אצל ד"ר סלומאן וגרסת המעסיק במכתב לנתבע, אשר הכחישה פגיעה של התובע, דחה הנתבע את תביעת התובע.

10.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 :

"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התאונה מחייבת קודם כל הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה החבלה.

11.בפסיקה בהקשר להכרה בפגיעה בגב כתאונת עבודה נקבע:

"ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" דיון (ארצי) מח/0-167 נסראללה בשארה ( 28.11.1988) .

12.לאחר ששמענו את העדויות, שקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, ושמענו את סיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ארע לו ארוע תאונתי בו נפגע בגבו ביום 7.9.15.

13.התובע בעדותו תאר יום עבודה ארוך ומאומץ כאשר בשעה 21:00 הרגיש כאב גב בזמן שהתכופף לקרצץ רצפה. כאב עליו דווח עוד באותו היום ובסמוך לפגיעה למעסיקו, מר דנינו.

14.בעדויות מר דנינו וגב' דנינו מצאנו תמיכה בגרסת התובע. בעוד שבמכתבו לנתבע הכחיש מר דנינו כי התובע נפגע בעבודה, כאשר נחקר לפנינו - אישר כי ביום הארוע עבד התובע עם סכין קרצוף: "התובע בעיקר עבד וקירצף אחרי עם סכין פוליש בטיחותי עם תו תקן ..כדי להוציא לכלוך שהיה דבוק לרצפה" (עמוד 7, שורות 24-25). כן אישר מר דנינו בעדותו כי בסיום יום העבודה ובדרך חזרה סיפר לו התובע כי חש בכאבי גב:

"..ובדרך הביתה הוא שוחח עם חברה שלו בטלפון ועמד בצד וכשהתחלנו לנסוע הוא התלונן שכואב לו הגב, שאלתי אותו "מה זה בהבזק של עכשיו" ואז למחרת הוא לא הגיע. עד לאותו רגע הוא היה כשיר לחלוטין. " (עמוד 7 לפרוטוקול שורת 26-28).

15.בעדותה אישרה גב' דנינו את טענת התובע בדבר שעות העבודה הארוכות ביום הארוע, וזאת בניגוד לגרסתו של מר דנינו.

כן העידה כי עובר למועד הארוע הנטען, התובע היה עובד חיוני וכשיר: "התובע היה שמח באותו היום כי הוא הצליח להביא לנו עוד עבודה במתחם" ו"אף פעם לא שמעתי את התובע מתלונן על כאבי גב.."(עמוד 8 לפרוטוקול).

מעדותה של גב' דנינו, אשר לא זכרה את תלונתו של תובע על כאבי גב ביום הארוע, עולה כי אף שהיא זו שחתומה על טופס 250 בו נרשם כי התובע התלונן על כאבי גב בסוף יום עבודה, מר דנינו הוא זה אשר מילא את הפרטים על גבי טופס 250 (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 16-17).

16.מעדויות מר וגב' דנינו עולה כי כפי שטען התובע, התובע עבד בעבודת נקיון במשך שבוע ללא שהתלונן כלל על מיחושים כלשהם או סבל ממגבלות כלשהן, ונחזה כעובד מוצלח וכשיר. ביום הארוע עבודתו היתה מאומצת ונמשכה שעות ארוכות בהן עבד עבודה פיסית שכללה התכופפויות לצורך קרצוף הרצפה, והתובע דיווח למר דנינו בסיום יום העבודה בנסיעה חזרה ברכב על הכאב בגבו.

גרסה זו של המעסיק תומכת בטענת התובע שכאבי הגב החלו אצל התובע רק ביום הארוע ולא קודם לכן, כרשום במסמך הרפואי מיום 16.9.15. בכך יש כדי לתמוך בטענה כי האמור ברישום הרפואי - מקורו בטעות קולמוס של הרופא.

17.הנתבע כאמור נסמך בדחייתו את התביעה בעיקר על אותו רישום רפואי, העדר תלונה על תאונה בעבודה במהלך הפניה לטיפול, ועל גרסת המעסיק במכתבו.

משקבענו כי הרישום הרפואי מקורו בטעות ועדות המעסיק למעשה מאשרת את גרסת התובע, אף שלא היה מודע לרגע הארוע עצמו, משהתרשמנו כי גרסתו של התובע אמינה ומהימנה, מתקבלת גרסתו באשר לקרות הארוע.

אשר על כן אנו קובעים כי התביעה מתקבלת והפגיעה שארעה לתובע בגבו ביום 7.9.15 היא פגיעה בעבודה.

18.בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

19.לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, (07 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.