ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בתאונת דרכים שארעה לו ביום 15.02.2015 כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי).

התביעה נדחתה במכתב הנתבע מיום 8.07.2015, מהטעם שהתאונה לא אירעה לתובע בדרכו ממעונו לעבודתו לחילופין, בנימוק כי אפילו היה התובע בדרכו ממעונו, הרי שסטייתו מהדרך המקובלת במטרה לאסוף עובד נוסף היא בגדר סטייה של ממש ולכן אין לראות בתאונה כתאונת עבודה.

2.העובדות בתיק זה לא היו שנויות במחלוקת, ולפיכך לא הוגשו תצהירים במסגרת ההליך, והצדדים סיכמו את טענותיהם המשפטיות בכתב.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

3.התובע יליד שנת 1976.

4.בתקופה הרלוונטית לתביעה, עבד התובע כפועל בחברת "רז הנקודה הירוקה בע"מ" (להלן- החברה), העוסקת במחזור בקבוקי פלסטיק. התובע עבד במיון בקבוקים במחלקת הייצור שבחברה.

5.התובע עבד 6 ימים בשבוע, בימים א'-ה' בשעות 07:00 -16:00 ובימי ו' בשעות 07:00 – 13:00.

6.התובע מתגורר בישוב XXX ומקום מושבה של החברה ברח' יגיע כפיים באזור התעשייה גב-ים במפרץ חיפה.

7.התובע הגיע לעבודה ברכבו הפרטי. מדי יום, בדרכו לעבודה, התובע אסף את חברו לעבודה, מר דן דרעי (להלן- מר דרעי) מביתו אשר ברח' משה שרת בקרית אתא, ויחד נסעו לעבודה. באופן דומה, בדרך חזרה מהעבודה, התובע החזיר את מר דרעי הביתה, ומשם נסע לביתו.

מר דרעי שילם לתובע תשלום עבור הסעתו לעבודה ובחזרה ממנה. ההסדר שבין התובע לבין מר דרעי לא נעשה על פי הוראה או הנחייה של המעביד ואולם, ההסדר היה ידוע למעביד.

8.במסגרת הדיון המוקדם, הסכימה ב"כ הנתבע כי המדובר בסטייה לפרק זמן קצר ()עמ' 2 ש' 9-10 לפרוטוקול).

9.ביום 15.02.2015, בשעה 7:00 לערך, יצא רכב של צד שלישי מהחנייה במקום הסמוך למקום מגוריו של מר דרעי ופגע ברכבו של התובע. כתוצאה מכך, איבד התובע את השליטה על ההגה ונכנס עם הרכב בעץ. התובע ומר דרעי נפגעו בתאונה.

דיון והכרעה

10.סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

11.סעיף 80 מרחיב הגדרה זו של תאונת עבודה, וקובע שגם תאונה שארעה לעובד בדרך לעבודה או ממנה, תוכר כתאונת עבודה בהתקיים נסיבות מסוימות, וכדלקמן:

"80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

(1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;".

סעיף 81 מסייג את ההרחבה שבסעיף 80, וקובע כי תאונה שארעה תוך כדי נסיעה מן העבודה למעון או להיפך, לא תחשב לתאונת עבודה במקרים בהם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת. הסייג לסייג הוא שלא יראו הפסקה או סטייה של ממש אם המבוטח ליווה את ילדו לגן ילדים או כדי לקיים מצוות התפילה:

"(א)תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

(ב)בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטייה של ממש, לעניין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:

(1)כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;

(2)כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל".

12.השאלה היא, אפוא, האם יש לראות את תאונת הדרכים הנ"ל כתאונה שארעה תוך כדי נסיעתו של התובע ממעונו למקום עבודתו, כאמור בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, או שמא ארעה התאונה במהלך סטייה של התובע מן הדרך שאז יש לבחון את טיב הסטייה כאמור בסעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי.

13.האם הנסיעה של התובע מביתו בXXX למקום עבודתו באזור התעשייה גב-ים במפרץ חיפה, דרך קרית אתא היא דרך מקובלת. בעב"ל 329/03 רחל אספיר נ' המוסד לביטוח לאומי (9.1.2005) (להלן - עניין אספיר), דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה מהי הדרך שתחשב ל"דרך המקובלת" כנתיב הנסיעה של אדם ממעונו למקום עבודתו. וכך נפסק שם:

"8.אדם קם בבוקר לעמל יומו. הוא יוצא מביתו למקום עבודתו. באיזה דרך יבחר? הדעת נותנת וניסיון החיים מלמד כי יבחר בדרך הקצרה והנוחה ביותר מבחינת המרחק או הזמן המביאה אותו ממעונו למקום עבודתו. זוהי "הדרך המקובלת" במובן סעיף 81 לחוק. אך לא תמיד הדרך המקובלת היא אחת ויחידה. אפשר שיתקיימו מספר חלופות "מקובלות" שההבדל ביניהן אינו משמעותי. השימוש באחת מן החלופות הוא פועל יוצא של בחירה אקראית או של אילוצים אובייקטיביים. כל עוד הדרך הנבחרת משרתת את הנסיעה ממעונו של העובד אל מקום העבודה והיא, בנסיבות העניין, נוחה ויעילה מבחינת המרחק או הזמן- תהא זו "הדרך המקובלת"".

הנה כי כן, הדרך המקובלת היא, ככלל, הדרך הקצרה או המהירה ביותר להגעת המבוטח ממעונו לעבודתו, ולהיפך. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שיכול שתהיינה למבוטח מספר דרכים חלופיות מקובלות שתשמשנה אותו בדרכו ממעונו לעבודתו, כאשר הבחירה ביניהן היא תוצאה של בחירה אקראית או אילוצים אובייקטיביים. כך גם, בעב"ל 51335-09-12 יצחק דב פלג – המוסד לביטוח לאומי (9.04.2014) (להלן- עניין פלג) קיבל בית הדין הארצי לעבודה את טענת המערער, לפיה יש לו שתי דרכים מקובלות להגעה מביתו למקום עבודתו אף שדרך אחת הייתה ארוכה יותר מהשנייה, וזאת בהתחשב בעומסי התנועה [הנבדקים בזמן אמת] ובצורך בתדלוק הרכב [אותו תדלק בתחנת דלק בה זכה להנחה].

14.בענייננו, עיון במפה מעלה כי נסיעה ממעונו של התובע למקום העבודה במפרץ חיפה דרך קרית אתא מהווה דרך מקובלת. בפני התובע עומדות מספר אפשרויות נסיעה על מנת להגיע מביתו מXXX למקום עבודתו במפרץ חיפה, האחת דרך כביש 79 ולאחר מכן התחברות לכביש 22 (עוקף קריות) והשניה דרך כביש 79, כביש 70 וכביש 75. אין הבדל משמעותי באורך הדרך ובזמן הנסיעה בין שתי האפשרויות. כך גם, הדרך המקובלת יכולה לעבור דרך קרית אתא, בכפוף לעומסי תנועה או אילוצים אחרים, התובע יוצא מביתו מXXX דרך כביש 79 וכדי להתמזג עם כביש 22 (עוקף קריות) הוא יכול לנסוע דרך כביש 781 או דרך קרית אתא ורח' זבולון בכביש 780 ולחילופין דרך כביש 79, כביש 70 ודרך קרית אתא, רח' משה שרת או רח' זבולון להתחבר לכביש 22 המוביל למפרץ חיפה (התובע בסיכומיו ציין כי בתקופה הרלוונטית לתביעה טרם נפתח לתנועה כביש 772 ). גם חיסכון הרמזור כטענת התובע ולפיה הנסיעה דרך קרית בנימין בה התגורר ה מר דרעי מהווה הסבר הגיוני לחלופת הנסיעה.

מכאן, שהנסיעה של התובע לעבודה דרך קרית אתא ודרך מעונו של מר דרעי ברח' משה שרת מהווה "דרך מקובלת" לפי סעיף 81 לחוק.

15.זאת ועוד. לא נעלמה מעינינו ההודעה לחוקר שנגבתה מהתובע ולפיה ציין התובע שהוא נכנס לקרית אתא כדי לאסוף את מר דרעי וכי לוקח לו 10 דקות כדי לחזור לכביש הראשי ואולם גם אם נאמר כי התאונה ארעה תוך סטיה מהדרך המקובלת, איננו סבורים כי המדובר בסטיה של ממש המנתקת את הקשר לנסיעה למקום העבודה. הפסיקה קבעה כי אין מבחן כללי המסווג מהי "הפסקה או סטיה של ממש" אלא הכל תלוי בנסיבות המקרה. המבחן העיקרי הוא מבחן המטרה, ובעניין זה נקבע כי הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטייה. כך למשל, אם המבוטח נעצר לרגע לקניית עיתון, שתיית כוס מיץ, ארוחה קלה או קניית כרטיס פיס, הסטיה שלא תחשב כסטיה של ממש ובלבד שההפסקה תהיה אינצידנטלית לדרכו של האדם בלכתו לעבודה או ממנה לביתו [ראו למשל: דב"ע שן/ 0-174 אהרנפלד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 98; עב"ל 329/03 רחל אספיר - המוסד לביטוח לאומי, (9.1.2005); דב"ע נה/0-143 המוסד לביטוח לאומי - יעל גיא, פד"ע כח(1) 510; עב"ל 18890-03-11 חיים שלמה -המוסד לביטוח לאומי (30.11.2012)].

16.כאמור, על פי הפסיקה מטרת וכוונת הנסיעה או ההליכה היא אבן בוחן מרכזית לבחינת ההכרה בתאונה שאירעה במהלך הנסיעה כתאונת עבודה. במקרה שלפנינו, מטרת הנסיעה של המערער הייתה נסיעה ממקום מגוריו למקום העבודה. איסוף החבר לעבודה היתה נלווית לנסיעת התובע מביתו למקום העבודה והיא נעשתה "על הדרך", שהרי אלמלא נסיעת התובע לעבודה, התובע לא היה נוסע למר דרעי. האיסוף של מר דרעי לא היה מטרה עצמאית אלא חלק בלתי נפרד ממטרת הנסיעה ממקום המגורים לעבודה.

ככל שהתובע סטה מהדרך המקובלת המדובר בסטיה של כ – 10 דקות לצורך איסוף מר דרעי מביתו ולאחר מכן התובע חזר לכביש הראשי ולמסלול הרגיל של הנסיעה מביתו לעבודה. לפיכך, פעולת האיסוף של מר דרעי לאותה מטרה של נסיעה למקום העבודה, לא ניתקה את הקשר של הנסיעה ממקום מגוריו של התובע לעבודה והמדובר בסטייה קלה או מקובלת להבדיל מסטייה של ממש.

זאת בשונה מנסיבות פסק הדין בדב"ע לב/0-91 עמרם מדינה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 3 , שם הסעת החבר לעבודה ממקום העבודה למעונו נעשתה בכיוון הפוך לכיוון הנסיעה של התובע ממקום העבודה למקום מגוריו.

17.על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, כך שאנו קובעים כי לא הייתה הפסקה או סטייה של ממש בדרכו של התובע ממקום מגוריו לעבודה ויש להכיר באירוע מיום 15.02.2015 כפגיעה בעבודה.

18.הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך של 4,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד למועד התשלום בפועל.

19.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, (17 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.